בשקט בשקט הוד בן הרצל (41) פותח את עונתו התשיעית בהפועל כפ"ס. מי שגדל בעיר בתקופה שהכדורסל לא היה הצד החזק בה בלשון המעטה ומי שרצה להתקדם בתחום היה צריך לנדוד לערים השכנות לא יכול להיות מאושר מהמקום שכרגע האגודה שלו נמצאת בו. "אני אומנם לא אובייקטיבי אבל אני חושב שהפועל כפ"ס זה המועדונים המסודרים במדינה מבחינת מתקנים ויחס של האנשים שעובדים מול המועדון מטעם העירייה. וזה עוזר לנו מאוד מבחינה מקצועית, יש לנו הרבה שקט לעבוד ובינתיים אנחנו לא מאכזבים".

אחרי שבע שנים בהם התמקד באימון נוער והתקדם בסולם התפקידים במועדון הכפר סבאי, מונה בן הרצל לפני כשנתיים למאמנה הראשי של קבוצת הבוגרים של המועדון. ההתחלה הייתה טובה כאשר ב-2009/10 קבוצתו נחשבה למרענן הרשמי של הלאומית ועם סגל שחקנים מהצעירים בליגה שכלל את עומר רוב (21), אבירם זלקוביץ' (21), גיל אמיתי (21) ושלומי הרוש (24) סיים בפלייאוף העליון ואם לא מספר פציעות היה מצליח להגיע עד לחצי הגמר.

בעקבות ההצלחה הגדולה הלכו בקבוצה על המשכיות והחליטו להשאיר את רוב הסגל של השנה שעברה במטרה לחזקו עם שני זרים ולנסות להתקדם במעלה הטבלה. לצערם לא כך היו הדברים וכפ"ס נקלעה לעונה קשה מאוד שבמהלכה הטיסה לארץ חמישה זרים שונים, הפסידה לא מעט משחקים, הייתה מעורבת בפרשייה לא נעימה עם זר (הומני סמית'), אך בסופו של דבר הצליחה להישאר בליגה עם קאמבק מהסרטים וכל זה עם אמריקאי אחד בלבד בקאדר בשלבים המכריעים.

הוד, מה לא עבד השנה?
"לקחנו את אותו סגל מהעונה שעברה. השארנו שבעה שחקנים ורצינו לצרף שני זרים טובים ולרוץ אבל לצערנו זה לא הסתדר. תירוצים יש בלי סוף או יותר נכון סיבות אובייקטיביות. הייתה לנו הגרלה סופר קשה – מחזור ראשון באר יעקב בבית, מחזור שני טבעון, שלישי עפולה ורביעי נגד הבקעה. עומר רוב נפצע בגביע לפני המחזור הראשון וזה פגע בנו. למרות זאת היינו מאוד צמודים במשחקים האלה. דבר נוסף שפגע בנו זה שהחלטתי להחליף את ג'רמייל ג'קסון שאומנם היה קצת אפור אבל בדיעבד היינו צריכים אותו כי הוא היה מצוין בהגנה, פועל אפור, לא עניינה אותה התקפה ולא היה לו אגו. הוא התאים מאוד לקונספציה שלנו, אבל אני נלחצתי מההפסדים והאפשרות להחתים שחקן גבוה ומרשים כמו סאני איברהים קרצה לי. אם הייתי משאיר את ג'קסון לדעתי היינו עושים עונה טובה. בשבוע ששחררנו אותו ניצחנו ב-30 הפרש את עפולה".


בן הרצל ועוזרו, ברק דמיציאן. עונה לא פשוטה

אבל גם עם סאני איברהים שבא במקומו זה לא עבד.
"הבנתי שזה לא זה עם סאני אחרי ההפסד ללב השרון. הרגשתי שההשפעה שלו על הקבוצה לא טובה, למרות שהוא בסה"כ היה בחור טוב הרגשתי שהוא לא מתאים לנו. חשוב להודות להנהלה שאפשרה לי לעשות את החילופים האלה ולמרות שרציתי להישאר עם זר אחד הציעה לי להביא עוד אחד. שבוע אחרי זה שיחקנו נגד נהריה בחוץ, ניצחנו בגדול וחזרנו לעניינים".

אחרי שנתיים אינטנסיביות בבוגרים בהן חווית הצלחה וגם כישלון מסוים, אתה יכול להגיד מה ההבדל בין אימון נוער לשחקנים בוגרים?
"יש שוני עצום בין אימון נוער לבוגרים. קודם כל ברמת נוער מעבר לכדורסל זה בעיקר עניין של חינוך. כל זמן שאתה עובד עם ילדים הדברים ממשיכים הלאה להרבה מאוד שנים. שחקנים שאימנתי בקט-סל זוכרים אותי עד היום. בבוגרים הקשר הוא אינטרסנטי, הם רוצים שתעזור להם להתקדם. הקשר שלי עם שחקני בוגרים הוא טוב, בעיקר זה עם שלומי הרוש, גיל אמיתי ואבירם זליקוביץ', אבל בסופו של דבר כל שחקן רוצה להשיג את המטרות שלו. קיימת כמובן הערכה מסוימת".


מטרה ראשונה: טיפוח שחקנים


אפשר להגיד הרבה דברים על חוסר ההצלחה של כפ"ס בעונה החולפת להגיע להישגים, אבל אי אפשר לקחת ממנה את קידום השחקנים הצעירים שלה, חלקם בוגרי מחלקת הנוער של המועדון. לפני מספר ימים חתם שלומי הרוש (24, 1.88) על חוזה לשלוש שנים עם הפועל חולון המתחדשת של פיני גרשון ודן שמיר. למי שמכיר את הרוש יודע שזה היה חלום הילדות שלו מגיל צעיר. הנער שנולד בעיר השרונית והתחנך על ברכיו של בן הרצל הצליח להגשים את המטרה הראשונית שלו (השנייה היא להיות שחקן לגיטימי בליגה הראשונה), הגיע מאלמוניות מוחלטת למעמד בו שני אנשי מקצוע מהבכירים בישראל כמו גרשון ושמיר מתעניינים לגביו, בודקים עם מאמנים, באים לראות אותו במשחקים וזה אומר הכול.

השחקן השני עליו גאים מאוד בכפ"ס כי התקדם הוא אבירם זלקוביץ' (21, 1.91). הגארד בוגר מחלקת הנוער של מכבי פ"ת, הגיע לאולם היובל לפני כשנתיים במטרה להפוך לשחקן לגיטימי בליגה הלאומית ולהוכיח לכל הספקנים כי יחד עם הפוטנציאל והכישרון הגדול שכולם ידעו שטמונים בו מהתקופה בנוער גם האופי והרצינות שלו יכולים להוביל אותו רחוק. החתימה על חוזה ארוך טווח בהפועל ת"א היא הגושפנקה הסופית לכך.

בן הרצל מתייחס לשני השחקנים שלו ומאמין שלמערכת של כפ"ס יש חלק גדול מאוד בהצלחה שלהם. "שלומי ואבירם המטרה שלהם לפני שנתיים כשהם באו לקבוצה הבוגרת בכפ"ס הייתה להגיע לליגת העל. אף אחד לא הכיר אותם ולזכותם יש לומר כי הם עמדו במשימה. אני מחשיב את הפועל ת"א כקבוצת ליגת על לכל דבר. אני גם נותן הרבה קרדיט בנושא לאגודה עצמה בלי קשר אליי. אני לא בטוח שקבוצה אחרת הייתה נותנת לשני שחקנים צעירים, יחד עם עומר וגיל זה ארבעה, להוביל מועדון בליגה הלאומית בגיל כ"כ צעיר. מגיע ליו"ר, שאולי דוד, ולכל אנשי ההנהלה קרדיט גדול על זה, הם אלה שדחפו לזה, לא הפעילו לחץ בתקופות הקשות שלנו, והיו כאלה, ולא מעט בזכותם השניים האלה נמצאים היום איפה שהם נמצאים".


הרוש. הגשים חלום

עוד שני שחקנים שהתקדמו מאוד בכפ"ס ושדרגו את עצמם ככל הנראה מבחינת שכר הם גיל אמיתי ועומר רוב. שני הגארדים המוכשרים הללו נהנו מפריחה בשרון וסיפקו מספרים יפים שאף הביאו להתעניינות של קבוצות מהליגה הראשונה, אך בסופו של יום הם העדיפו לא להסתכן בשנה שלמה על הספסל (לאמיתי יש ניסיון מר עם בני השרון בנושא מעונת 2008/9) ולהמשיך עוד שנה בלאומית. על פניו עושה הרושם שלא כ"כ בטוח שיש הבדל כזה גדול בין הקבוצות שהשניים בחרו מבחינה מקצועית למועדון בו שיחקו בשנתיים האחרונות.

בטוח לא קל לך עם ההחלטה של גיל ועומר, אבל אתה יכול להבין אותה?
"לגיל אני מפרגן ואוהב אותו. הוא גדל אצלי ואנחנו בקשר מאוד טוב גם עם המשפחה. הקשר בינינו אמיתי. קצת קשה לי להתחבר להחלטה שלו לעבור לר"ג. מילא היו אומרים שר"ג בליגת העל אז בסדר. אבל לדעתי אין הבדל כזה גדול מבחינה מקצועית בינינו לביניהם. בכל מקרה אני מאחל לו המון בהצלחה כי מגיע לו".

ומה עם עומר, עושה הרושם שבנס ציונה בונים קבוצה לעלייה.
"לגבי עומר, הייתה לנו שיחה בסוף שנה בה הוא אמר לי שהוא לא ממשיך כי הוא רוצה להגיע לליגת העל. הוא עשה קפיצה אדירה אצלנו. הבנתי שהיו לו מספר אופציות בליגת העל אבל הוא לא רצה סתם ללכת לקבוצה. בסופו של דבר הוא החליט ללכת לנס ציונה שהיא קבוצת צמרת על הנייר שמכוונת גבוה וזו החלטה נבונה עבורו".


חושבים שפוי


כפ"ס היא אחת הערים המבוססות בישראל עם אוכלוסיית תושבים ואיכות חיים טובים מאוד. למרות זאת, לצערם של אנשי הספורט בעיר קבוצות הבוגרים או לפחות אלא של הכדורסל לא מתוקצבות בשקל מהעירייה. המצב גורם לקברניטי המועדון בכל קיץ לחפש ספונסרים שלא ממש מתדפקים על הדלתות. עיריית כפ"ס תומכת בעיקר במחלקות הנוער השונות בעיר, אך גם לא בסכומים שאפשר להגיד כי בזכותם נושא הספורט מתקדם. במקביל אסור לשכוח שיש תשלום על המתקנים (של העירייה...), שכר מאמנים, הסעות וכו'.

לא מתסכל קצת שעיר איכותית כמו כפ"ס לא יכולה להעמיד קבוצה בליגת העל, או שזו גם איזושהי הבנה של המועדון שבכלל לא מעוניין בכך?
"המוטו של המועדון הוא מאוד שפוי, לא קופצים מעל הפופיק, לא מתחייבים לדברים שבלתי אפשריים. אנחנו רוצים לקדם את שחקני הנוער שלנו בליגה הלאומית קודם. המהות היא שלילדים יהיה לאן לשאוף. תמיד יש מחשבה על ליגת על אבל מבחינה כלכלית הדבר לא קל. אם יהיה ספונסר שידחוף אותנו קדימה אין ספק שההנהלה שלנו תרצה להיות שם. עם כל השיפוצים שעוברים על היובל בימים האחרונים אנחנו עומדים מבחינת התקן".

אולם היובל שמשמש נאמנה את כל אגודת הפועל כפ"ס ונחשב לסיוט של כל קבוצה שמגיעה לשחק בו בעקבות כמות הקווים הגדולה שמתפרסת עליו (אולם רב תכליתי) וגורמת לבלבול רב עובר בימים אלה שיפוץ רציני, הפרקט משודרג, הקווים אומנם יישארו, אבל בן הרצל אומר שיהיה קל יותר לשחק בו. היציע השני הולך להיפתח והאולם יכיל בין 700-800 מקומות ישיבה. גם הצבע של המועדון הולך להשתנות וכל הקבוצות ילבשו בו ירוק.


אולם היובל. עובר שדרוג רציני

מה שונה בקבוצה שלך מבחינת אימונים והתנהלות מקבוצות אחרות בלאומית, זה רק האימונים?
"זה לא רק כמות האימונים זה מה שעושים בתוכו. בתחילת שנה היו לנו שני אימוני בוקר שהם ברמה של טכניקה, יכולת אישית ותיקוני טעויות. האימונים הללו הם במתכונת של שעתיים ורבע כולל מאמן אתלטיקה. במהלך העונה זה יורד לאימון אחד בבוקר כדי להוריד את העומס. שחקנים ברמה של בוגרים חייבים לעבוד על כל נושא הטכניקה והלמידה ולא לעשות במשך שעה חמש על חמש. תמיד צריך להמשיך וללמוד".

מי יהיו ה"תינוקות של בן הרצל מודל 2011/12"?
"שמתי לי למטרה בעונה הבאה לקדם את שי קליינמינץ שהוא מבחינתי פרויקט עתידי ברמה של שלומי ואבירם. בנוסף אליו גם אלון טטרו ועומר כהן שעולים מהנוער הם גם חבר'ה שאני רואה אותם כעתיד של המועדון. למדתי מהשנתיים האחרונות שלקדם שחקנים זה לא עניין של שנה, זה חייב להיות לפחות שנתיים. מי שתהיה לו את הסבלנות יתקדם".


חוסר ההצלחה של הנבחרות הצעירות


בן הרצל במקביל לעבודתו בכפ"ס משמש כבר שנים כמאמן במסגרת הנבחרות הצעירות של ישראל. בעבר היה עוזר מאמן בקדטים, מאמן בטרום נוער ובמכבייה. במהלך העונה החולפת מונה ליד ימינו של גיא גודס בעתודה. התפקיד שלו היה חשוב מאוד שכן גודס לא ממש מכיר את השחקנים הצעירים של ישראל ולבן הרצל זה הלחם והחמאה מכיוון שכל אותם כדורסלנים צעירים משחקים מולו מדי שבוע בליגה הלאומית.

לאחר עבודת הכנה של מספר חודשים יצאה נבחרת העתודה לפני קצת יותר משבועיים לאליפות אירופה דרג ב' שנערכה בבוסניה כשהמטרה ברורה ואף אחד לא התבייש להצהיר עלייה – עלייה לדרג א'. אולם מסתבר שזה לא היה כזה פשוט או קל כמו שכולם בארץ חשבו.

הנבחרת החלה בעצלתיים את האליפות וכמעט והפסידה לאיסלנד הקטנה, לאחר מכן הגיעה התבוסה הקשה לבלגיה החזקה, ניצחון על בלארוס ובמשחק על כל הקופה נחלו הישראלים הפסד מרגיז לבוסניה בשניות הסיום שריסק לחלוטין את חלום ההעפלה.

עוזר מאמן נבחרת העתודה לא מתחמק מאחריות, אך במקביל מונה את הסיבות לחוסר ההצלחה. "חוסר ניסיון זה סיבה מרכזית לקטע המנטאלי. אז נכון ששחקנים אצלנו בנבחרת העתודה שיחקו 20-25 דק' בליגה השנייה, אבל לעומת שאר הנבחרות שמרבית השחקנים אצלם משחקים בליגה הראשונה בארצם זה דבר משמעותי מאוד. נבחרת בלגיה למשל מורכבת בעיקרה משחקנים מהליגה הראשונה. אתה שם היום את הנבחרת הבלגית בלי זר בליגה הלאומית אצלנו והיא בוודאות בין ארבע הראשונות. לנו לצערי אין את הפריבילגיה הזו. צריך להסתכל גם על העונה לפני כן, רוב השחקנים שלנו בסגל לא שיחקו כלל. בוכמן וטישמן בקולג', שטרקמן ולבנובסקי היו בנוער, גיא לביא ותום חבקין היו על הספסל בבני השרון".


"חוסר הניסיון זה סיבה מרכזית"

אבל מי אלה איסלנד, בוסניה, בריטניה? אלה נבחרות שלפני חמש-שש שנים היינו קמים בבוקר ובלי חימום מנצחים אותן ב-20 הפרש ועוד ביום רע.
"יש דברים שלא תלויים בנו. יוגוסלביה זה לא מדינה אחת היום אלא הרבה מדינות (סלובניה, מקדוניה, בוסניה, סרביה ומונטנגרו), רוסיה אותו הדבר, וזה הופך את ההתמודדות ליותר קשה. חזרנו עכשיו מאליפות אירופה וראינו מדינות שלפני 5-6 שנים לא נחשבו לחזקות כמו למשל בריטניה ופתאום יש לה ילד בגובה 2.12 מסן אנטוניו ב-NBA, ועוד שניים שלושה שחקנים ברמה מאוד גבוהה, צ'כיה ובלגיה לא פחות טובות. .סיבה נוספת היא עניין הדורות, פעם יש דור טוב ופעם פחות טוב. זה עדיין לא אומר שאין לנו בעיה כללית פה. קשה לי להצביע עליה אבל אני לא מתבייש לומר כי היא קיימת".

יכול להיות שאנחנו עשינו מהשחקנים האלה יותר ממה שהם?
"דבר נוסף זה שאנחנו מכתירים מוקדם מדי שחקנים, זה שחקן, ההוא תותח, השלישי קלעי. הופכים פה שחקנים למלכים עוד לפני שהם עשו משהו, קרעו זוג נעליים. ושחקנים צריכים לדעת לשים את הגבולות הנכונים ולקחת דברים בפרופורציות הנכונות. בעניין הזה גם לנו המאמנים יש משקל פה".

בשורה התחתונה ישראל נשארה בדרג ב' שנה נוספת בשתי הנבחרות הבכירות שלה בגילאים הצעירים, הנוער והעתודה, ואולי כדאי פשוט שנשלים עם העובדה ונבין שזוהי הרמה כיום בארץ. ההתקדמות הגדולה של מדינות קטנות באירופה, חוסר ההצלחה לגדל שחקנים ולעבוד איתם על יסודות משחק פשוטים וכמובן כל הקטע המנטאלי בו פעם נחשבנו לחזקים והיום מסתבר שברגעי האמת הכדורסלן הישראלי, לא משנה בכמה כתרים יכתירו אותו או אם היה שחקן מוביל בליגה הלאומית, בקולג' איכותי בארה"ב או אפילו חימם את הספסל בליגת העל, פשוט לא עומד בלחץ, מביאים למסקנה אחת, מקומה של ישראל הוא בדרג השני באירופה. לבן הרצל לא כ"כ פשוט עם הקביעה הזו.

"יש בזה משהו, אבל יחד עם זה אסור להרים ידיים. מסתכלים עלינו אחרת באירופה מהצורה בארץ, אנחנו נחשבים שם למדינת כדורסל. ישבנו עם הצוות המקצועי של מקדוניה והיה מדהים לשמוע איך הם מעריכים אותנו בקטע המקצועי. לא קרה שום אסון, זה לא טוב, אבל אנחנו יכולים לתקן. יש קצת בעיתיות בכדורסל הנוער, זו גם בעיה בכל אירופה, הילדים יותר מפונקים, יותר במחשב. איפה זה לא קורה? במזרח אירופה במקומות שיש חוסר שהילדים מבינים שכדורסל יכול להוציא אותם מעוני".


טימור. בשנה הבאה יצטרך להוביל את הנבחרת. (צילום: פיב"א אירופה)

בשורה התחתונה איך אתה מסכם את האליפות מבחינתך?
"יצאנו לאליפות כשצריך להסתכל לטווח הארוך ולא לקצר. עובדה ש-75% מהסגל שלנו יהיה לו עוד שנה לשחק במעמד הזה. יחד עם זאת, יצאנו אחרי שעשינו משחקים לא רעים בארץ והתמודדנו יפה מול יריבות באירופה. למרות שהיינו צעירים וחסרים באלמנטים מסוימים באנו במטרה לעלות דרג וגם האמנו בזה, אבל זה לא היה כזה בטוח כמו שכולם חשבו פה. אתה מגיע לאליפות ורואה שבסופו של דבר הרמה מאוד גבוה. בלגיה וצ'כיה שהיו הרבה יותר איכותיות מאיתנו וגם השחקנים שלנו יסכימו איתנו, לא העפילו וזה אומר הכול. הפערים הצטמקו מאוד. אפילו איסלנד הקטנה שתמיד חושבים שהם חבר'ה שבאו מספינת דייג, היו טובים מאוד. יש להם שלושה שחקנים ברמה הכי גבוהה באליפות. נגד בוסניה לא עמדנו מנטאלית, היינו צריכים לנצח אותם למרות הקהל והכול מסביב. לא ניצחנו וחבל".

אתה רואה את עצמך ממשיך בנבחרת גם בקיץ הבא?
"בעקרון החוזים מול איגוד הכדורסל הם לשנה אחת. אני יודע שהיו מבסוטים מאיתנו במהלך ההכנה. בסוף הועדה המקצועית מחליטה. קודם כל זה לא קל גם מבחינתנו עם המשפחה, החופש והדרישות שזה מחייב אותך. אשמח כמובן להישאר בנבחרת גם בקיץ הבא".

יחד עם כל הדברים הלא הקלים שאמר, בן הרצל חייב לשבח את שחקני הנבחרת שלמרות האכזבה והיכולת הבינונית נשארו כיחידה אחת ולא התפזרו גם לאחר הכישלון. "לזכותם של הילדים חייבים לומר שהם באו בשיא הרצינות והשקיעו בטירוף גם בהכנה וגם באליפות עצמה, אם זה באימוני הבוקר אחרי המשחקים הקשים וכמובן במשחקים ולא הרימו ידיים והתאמנו ברמה גבוהה מאוד. מנסים קצת לפגוע בהם ולבוא אליהם בתלונות אבל מבחינתי הם עשו את המקסימום".


שאיפות, מטרות ושאלות קצרות


בן הרצל כבר לא ילד ועבר המון בכדורסל. בגילו (41) מאמנים רבים נמצאים בצומת דרכים לגבי המשך הקריירה. על פניו הוא נמצא במקום מסודר, מתפקד גם כמנהל מקצועי של מחלקת הנוער וגם כמאמן קבוצת הבוגרים, יש לו שקט מקצועי וגם כלכלי, אבל הקריצה לקפוץ למשרת עוזר או מאמן בליגה הראשונה תמיד נמצאת שם איפשהו בפנים. "שאיפות ומטרות תמיד יש. בעבר היו לי מספר הצעות להתקדם לליגת העל ולשמש כעוזר מאמן אבל יש לי קריטריונים לגבי תנאי ההעסקה שלי בקטע הכלכלי. לא אבוא למקום רק כדי לקבל צ'אנס כשהפרנסה בסכנה, אני לא מוכן לדבר הזה. אי אפשר לחיות ממה שמציעים. בכפ"ס טוב לי מאוד גם בבוגרים ולא פחות במחלקת הנוער".

מה הרגע הזכור לך יותר בכדורסל? "זכייה בגמר גביע הנערים לפני שנתיים. עבודה של הרבה שנים שהבשילה של מאמן הקבוצה וגם שלי כמנהל מקצועי. פידבק גדול מאוד, חיבוקים".

מי השחקן הטוב ביותר שאימנת? "אבי בן שימול במחלקת הנוער של הוד השרון".

מול איזה שחקן היה לך הכי קשה להתמודד כמאמן?"יוגב אוחיון בנוער, אי אפשר היה לעצור אותו. בגזרה הבינ"ל מלי האיטלקי עשה לנו לא מעט צרות כשהייתי עוזר מאמן הקדטים. דם דניס דונקור הבלגי שחקן מצוין".

ומול איזה מאמן ובאיזו מסגרת? "זיו ארז בליגת בתי הספר".

מה עושה מחוץ לשעות העבודה? "משתדל להיות יותר עם הילדים, שנה הבאה אני חוזר ללימודים לתואר שני, שנת שבתון מהתיכון. כמה שיותר עם המשפחה".

מה זה משפחה עבורך? "משפחה זה רוגע, שקט, באלאנס, פרופורציה".

החופשה הכי טובה שהייתה לך? "לפני שנתיים בתאילנד עם החברים ביום הולדת 40".

מאכל אהוב? "ניוקי".

זכרון מחוץ לעולם הכדורסל? "רצח רבין. גרתי קרוב מאוד לכיכר ואני לא אשכח את הרגע שהבנו שהוא נרצח, ישבתי על המיטה ופשוט תפסתי את הראש, זה לא נתפס".