ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

המסך המפוצל
ספסל ,25/03/2011

אחרי שראינו בטלוויזיה אחת את רמלה ובאחרת את מכבי ת"א, התפנינו לשחזר את אותו דבר עם קמבה ווקר וג'ימר פרדט בפתיחת הסוויט 16. שניהם עמדו בציפיות, אבל רק אחד המשיך לאליט 8.

כאילו שלא הספיק לנו הזפזופ העצבני בערב בין ההיסטוריה של רמלה בצרפת לניצחון הגדול של מכבי בספרד, החליטו ב-NCAA למתוח את עצבינו הרופפים ממילא כארבע שעות לאחר מכן ולשבץ את המשחק של קונטיקט וקמבה ווקר במקביל לזה של בריגהאם יאנג וג'ימר פרדט, במערכה הראשונה של הסוויט 16.

שניהם פתחו רע. ווקר החטיא את 4 הזריקות הראשונות שלו מהשדה, פרדט את 6 הראשונות. קמבה קלע סל ראשון אחרי יותר מ-9 דקות, ג'ימר מחק את ה-0 מטור הנק' רק 6:22 לסיום המחצית הראשונה. אלא שברגע שהם התחילו לקלוע, הם לא הפסיקו.

פרדט הכניס את עצמו למשחק בסדרת חדירות וליי-אפים, ווקר השתדל שלא לכפות דברים בכח (עד כמה שניתן ביוקון הנוכחית) ובנה לעצמו את הביטחון דרך אסיסטים יפים לג'רמי לאמב החם. בסופו של דבר שניהם הגיעו לכמות המבוקשת: הגאנר של ההאסקיז קלע 22 מה-36 שלו במחצית השנייה, כולל 14 רצופות בשלב קריטי, בעוד המורמוני הנהדר סיים עם 32, כולל 3 שלשות מ"ג'ימר ריינג'".

בניגוד לג'רמי פארגו חסר ההתחשבות, בפלורידה גילו הבנה לעובדה שצופי ESPN ישראל ראו בעיקר את קונטיקט ודאגו לא לקלוע במהלך האחרון של 40 הדקות כדי שנוכל לראות הארכה. אלא שלפרדט כבר לא נשאר שום דבר בטנק פרט לאדים והוא סיים את 5 הדקות הנוספות ללא אף נקודה ועם רצף של החטאות ואיבודים.

את קריירת המכללות שלו מסיים הסקורר המדהים של BYU עם תואר מלך הסלים ואחרי שקלע לפחות 30 נק' בכל אחד מחמשת משחקיו האחרונים (כולל כל שלושת משחקי הטורניר), שהחלו בשיא קריירה של 52 נק' בחצי גמר טורניר המחוז. ווקר לעומתו ממשיך הלאה לאליט 8, שלב שקונטיקט הייתה אמורה להגיע אליו גם בתכנונים המקוריים לפני העונה, אבל לא ב"ריקוד הגדול" אלא בטורניר ה-NIT.

המלעיזים והמזלזלים למיניהם יגידו שאפילו מירזה טלטוביץ' היה מקנא בחופש הפעולה שמקבלים ווקר ופרדט ממאמניהם, אבל העובדה שלמרות הלחץ הגדול שישב לשניהם על הכתפיים ושכל אחד מהשחקנים היריבים הלך לישון בלילה וקם בבוקר עם ה-DVD של הסקאוטינג עליהם הם הצליחו לבוא ולתת תצוגות התקפה מרהיבות משאירה את כולנו ללא מילים.

עצוב וכואב להיפרד מפרדט עוד לפני האליט 8. עצובה עוד יותר העובדה שחבריו לא הצליחו לדאוג לריבאונד ההגנה האחרון של הזמן החוקי שהיה מסדר לו הזדמנות לקליעת ניצחון בדרך לרבע הגמר, כי צ'אנס כזה בהחלט הגיע לו. אין טעם לחשוב מה היה קורה לולא ברנדון דייויס היה מתאפק חודש או לפחות לא רץ לספר לחבר'ה, אבל BYU של השנה (ואגב גם סן דייגו סטייט שהפסידה לקונטיקט) הייתה ראויה להגיע רחוק יותר השנה. אולי אפילו לגבהים של באטלר. לנו נותר רק לאחל לו קריירה שתזכיר יותר את סטפן קארי מאשר אדם מוריסון.

נ.ב - אין לי דבר וחצי דבר נגד נמרוד טישמן ואני מאחל לו שיגיע לפסגות שחזו לו. אבל לא היה הרבה יותר נחמד עבורנו (ואולי גם עבורו) לו שיחק הלילה לצד צ'נדלר פארסונס בניו אורלינס במקום נגד ג'רון רוברטס בעין שרה?