יבקש רק שקט
|
עונת 10/11 יוצאת לדרך - הפועל ירושלים
רועי וייטמן
,15/10/2010
אחרי שנתיים תחת גיא גודס, אכזבה (יחסית) מצטברת בכל המסגרות ומדבקת "לוזר" שסירבה לרדת גם בשטיפה אינטנסיבית, הגיע עודד קטש מהרי הגלבוע/גליל והעיר ירושלים מעולם לא נראתה אופטימית יותר. מישהו אמר "דאבל"?
איפה היינו ומה עשינו?
כמעט כרגיל, הפועל ירושלים פתחה עוד עונה בעננה כלכלית ובמאמצים קדחתניים של היושב ראש דני קליין לקטוף כמה שקלים תחת כל עץ רענן כץ. גיא גודס שהיה כבר עם רגל וחצי בחוץ נשאר עם חצי הרגל הנותרת בקדמת הבמה למורת רוחם של ההנהלה והאוהדים והעונה החלה, אבל רק באירופה, כי לזירה המקומית ירושלים שכחו להגיע. ובכל זאת...
בכל זאת ירושלים הגיעה גבוה. השילוב של ישראלים אנרגטיים וזרים מנוסים הביא אותה למרחק פסיעה מפיינל פור היורוקאפ, אותו ראתה בטלוויזיה (דרך האינטרנט אולי, מי ישדר את זה פה?) אחרי החמצה גדולה ועצובה בברלין לאלבא.
בארץ, ירושלים סוף סוף התאחדה עם עצמה ולמרות עונה שהתחילה בהשתעלויות מנוע קשות סיימה שנייה רק למכבי. אלא שאז הגיע הפלייאוף ובעקבותיו חצי גמר הפיינל פור שם כבר שרו באופרה אחרת: תומפסון הזדהה עם קספר ונעלם, סימונס לא פגע בכלום וירושלים ראתה את גלבוע/גליל חולפת על פניה ועוצרת רק בצלחת.
אני יודע מה עשית בקיץ האחרון
הקיץ של האדומים שוב נפתח בעננה כלכלית כבדה והסתיים בהחתמות של יום בהיר ואופטימי להפליא. עודד קטש האלוף הטרי חתם בקבוצה לשלוש שנים במקום ההוא שאוהדי האדומה הסו מלהזכיר את שמו מחשש לצהבת והביא איתו נדוניה, יופי של נדוניה.
בריאן רנדל ודיון דאוול, שחקניה של גלבוע/גליל הצטרפו בעקבות מאמנם, אליהם הצטרפו הזרים המוכחים ג'ייסון ריץ' ממכבי חיפה, סם קלנסי מבני השרון ושחקן מתפתח צעיר מייקל דוניגן. אבל גולת הכותרת הייתה חזרתו של וויל סולומון, מוביל הכדור המשובח שבערסלו כבר אליפות אירופית אחת עם ירושלים מודל 03/04. רף הציפיות עלה.
בגזרת הישראלים, ירושלים הצליחה לשמור על הסגל הבכיר שלה בהנהגתם של יובל נעימי (ומסתבר גם של אבא שלו), יוגב אוחיון ואורי קוקיה. שרון ששון עזב לשרון, אך ירושלים לא נרדמה בעמידה ורוקנה את "מכבי היט מכירת חיסול חיפה" מצלף שלשות אחר – משה מזרחי.
בנוסף דאגו בירושלים לאורי קוקיה שלא ירגיש בודד כגבוה היחיד שדובר עברית באזור הצבע והביאו לו חבר בדמותו של ליאור חכמון, חיזוק ראוי לרחבה. אחרון חביב, היישר מלב השרון... (תופים בבקשה) קבלו את עמית שמחון. מי שנבחר בשנה שעברה לתגלית העונה בלאומית יחגוג בירושלים כניסה למועדון של הגדולים.
הנפשות הפועלות
הצטרפו: בריאן רנדל ודיון דאוול (הפועל גלבוע/גליל), ג'ייסון ריץ' ומשה מזרחי (מכבי חיפה), סם קלנסי (בני השרון), מייקל דוניגן (מכללת אורגון), וויל סולומון (אולקר), ליאור חכמון (ברק נתניה) ועמית שמחון (לב השרון – ליגה לאומית).
נשארו: אורי קוקיה (עונה 2), יובל נעימי (עונה 3), יוגב אוחיון (עונה 2) ורם אליאספור הצעיר (עונה 2).
עזבו: ליאו ליונס, דיז'ון תומפסון, ברנדון האנטר, צ'סטר סימונס, שרון ששון, יוג'ין "פו" ג'טר, גיא דותן.
סגל הקבוצה
 החוליה הכי חזקה בשרשרת
ירושלים שמרה על הבסיס הישראלי הבכיר שלה, והמשכיות כידוע חשובה ליציבות של כל קבוצה וכמובן לקבוצה שמתיימרת להיות קבוצת צמרת. התוספת שהביאו בבירה בדמותם של משה מזרחי וליאור חכמון תהיה משמעותית לא רק על הפרקט אלה גם בנשמה שהייתה אופיינית להם בקבוצותיהם הקודמות. ובכל זאת...
בכל זאת, כשמדברים על החוליה 'הכי' חזקה בהפועל ירושלים, מדברים על הזרים. לראשונה זה כמה שנים הקבוצה מהבירה מתברכת בצוות שחקנים מנוסה שלא מפחד לקחת אחריות, וכשמדברים על אחריות מדברים על כל אחד ואחד מהם ביחד ולחוד.
אם בשנה שעברה הפועל ירושלים הייתה תלויה באדם היחיד שמסוגל להתחרות עם דיוויד קופרפילד על התואר "האדם שנעלם הכי מהר ממצבים לא נעימים" (תומפסון), הרי שהשנה יש לה מספיק כלים לסמוך עליהם גם ביום חלש של אחד מהם. אחריות זה שם המשחק ואחריות יש מי שייקח השנה בירושלים והרבה.
 החוליה הכי חלשה בשרשרת
ירושלים שמרה על הבסיס הישראלי הבכיר שלה והמשכיות של הישראלים חשובה ליציבות הקבוצה. אז למה לעזאזל כתבתי את זה שוב בחוליה החלשה? לא, לא התבלבלתי...
המשכיות לעיתים עלולה להתגלות כחרב פיפיות. כי המשכיות כשלעצמה אינה מהווה ערובה בטוחה להצלחת הקבוצה, ויותר מכך, המשכיות לא תמיד מסמלת על גיבוש נכון וחסר אגו, אלא לפעמים היא פשוט עוד לא עלתה על הסרטון 'הנכון' או עוד לא דרכה על היבלת 'הנכונה', עיין ערך קובי נעימי בנאומו "הפכו אותו מאריה לחתול". ולא, הוא לא דיבר על סימבה. ירושלים בסגל רחב, פירושו פחות דקות ליותר שחקנים וממש שלא כמו בשיחה עם אשתך, כאן פחות דקות פירושו יותר מריבות.
כל עוד קטש יידע לשלוט בחבורה המוכשרת שהקים ולא יאפשר לפוליטיקה מבית או מחוץ לכרסם תחת רגליו, הוא ניצב על חוף מבטחים. אבל בירושלים כמו בירושלים, חוף מבטחים למרבה הפרדוקס הוא לא ערובה ליציבות, ולמעשה הוא ערובה לבאלגן. לעיר הבירה שלנו יש קוצים ומד לחץ דם רגיש במיוחד שקופץ לאזור הקריטי עם כל ניצחון או הפסד, מרחב התמרון למאמן במלחה בין אהוב הקהל לאויב המדינה, צר יותר מהפשפש "יציאת חירום" באולם.
קטש יודע שבירושלים רואים בו מושיע (בכל זאת גם הוא מגיע מהגליל, הקודם שעשה את זה גם הלך על המים...) ותולים בו ציפיות, בשבילו אפילו יסכימו הירושלמים לפתוח את הכיס עוד קצת אם יצטרך מקצה שיפורים בשלבים מתקדמים. אך יותר מכל קטש יצטרך את הרמוז בסיכול שם משפחתו, קטש יצטרך בעיקר... שקט.
 איש המפתח
אם בשנה שעברה בירושלים היו צריכים להמר על איש מפתח ממשחק למשחק על-פי מדד ההיעלמות היחסית, הרי שהשנה איש המפתח הבלתי מעורער הוא וויל סולומון. הרכז המנוסה כבר ראה הכל והיה בכל המעמדים הגדולים כדי לקחת את קבוצתו צעד אחד קדימה.
סולומון בנוי לקבוצה כמו ירושלים, שחקן עצמאי וקבוצתי, שיודע לקחת על עצמו את המשחק כשצריך ולא יפחד לקחת את הזריקה. ומצד שני יעדיף מסירה טובה מחדירה חסרת תוחלת. ובכל זאת...
אי-אפשר ללא "בכל זאת". בכל זאת וויל סולומון מגיע אחרי משבר. זה שנתיים שחלה ירידה ביכולתו, אחרי מרדף מאומץ של שנים אחרי חוזה בליגה הטובה בעולם, הוכתר המסע שלו בליגת ה- NBA ככישלון גמור ולא משהו שהוא ירצה להיזכר בו. כמו רבים לפניו מצא עצמו סולומון חוזר שוב לאירופה, חזרה לפנרבחצ'ה/אולקר, קבוצת האליפות הכפולה שלו, אומנם קרנו כבר ירדה ויחד איתה מחירו בקרב סוכני השחקנים.
ביצה או תרנגולת? כשמחירך יורד הערך שלך יורד וכשהערך שלך יורד עלולה גם יכולתך לרדת. סולומון בפעם השנייה בירושלים ינסה להוכיח שלפעמים הירידה היא בסה"כ תנופה לעלייה גדולה יותר.
התקווה הלבנה
למראה הכותרת מעלה כמעט והתחשק לי לצעוק "עמית שמחון. הבחור מהשרון!". לא. אינני מסתיר את חיבתי הרבה לליגה הלאומית בה מתחנכים שחקנינו בכחול לבן למהדרין, אך בסגל הנוכחי של הפועל ירושלים נראה כי לשמחון יינתנו הזדמנויות ספורות בלבד להראות את אשר למד ומוטב אם היה מגיע לקבוצה חזקה פחות בה היה מקבל את הצ'אנס המיוחל... אז מי בכל זאת?
בכל זאת, יוגב אוחיון, כבר שנתיים מאז שהגיע לירושלים ועדיין הוא בגדר "תקווה לבנה". צועד בצעדי טנגו, אוחיון רוקד שני צעדים קדימה שלושה אחורה, והגיע הזמן שהעונה הזו ינצל את פרגונו של קטש ויהפוך את הסדר, שני צעדים אחורה ושלושה קדימה. ובדרך, שייזהר לא לדרוך על האריה, סליחה חתול, סליחה מה?
 השאלות הבוערות
1. האם מאז שהפך מאריה לחתול ימשיך נעימי להיהפך לארנב, שימפנזה ואורנגוטנג? ומה זה אומר על הדו-קרב המסורתי במשיכת חבל מול הפילה בגן החיות התנכ"י?
2. בינינו, נעימי וסולומון באמת לא היו כשירים, או שסתם ניסיתם לבדוק אם קללת גביע ווינר אמיתית?
3. לא יכול להיות שרגוע מדי... בתכל'ס, ירושלמים, לא כבר קצת התחיל להימאס לכם מקטש?
נתונים היסטוריים
מתחילים עונה 44 בליגה (תקעו יתד עמוק בליגה מאז 1987, שימי ריגר חתום על העליה האחרונה)
עונה ראשונה בליגה: 55/56
שחקנים בעונה הראשונה: דני מילין, מרק ממרן, אריה (ארינקה) כהן, יהודה נהרי
1028 משחקים
508 נצחונות
520 הפסדים
אחוז הצלחה: 49.4%
מקום שיא (ליגה סדירה): 1
עונות בפליאוף עליון: 17 עונות. מאזן: 37 נצחונות - 49 הפסדים
תארים: 0 אליפויות ישראל, 4 גביעי במדינה, 2 גביע ליגה, 1 גביע יול"ב
טבלת מלך הסלים של הקבוצה
1. ישראל ברלינסקי 3,135 נקודות
2. דורון שפע 2,789 נקודות
3. יואל שטינברג 2,492 נקודות
4. איציק נוימן 1,984 נקודות
5. ארז חזן 1,945 נקודות
כתבות אחרונות באתר
|
|