אליהו. הישראלי היקר בתולדות מכבי
|
עונת 10/11 יוצאת לדרך - מכבי ת"א
ספסל
,14/10/2010
פיני גרשון הלך, דייויד בלאט בא וסיפור ארבע הפגרות האחרונות שוב חזר על עצמו: הצהובים בנו את עצמם מחדש. כן צביון ישראלי או לא, המטרות נותרו דומות. פחות מדאבל והצלחה אירופית, ובקיץ הבא יבנו שוב.
איפה היינו ומה עשינו?
איזו עונת רכבת הרים עברה על מכבי. רגע לפני המחזור הראשון התפוצצה פרשת פנאן, מה שלא מנע מהצהובים לצלוח את הליגה עם הפסד בודד כל העונה. ביורוליג זה נפתח מאכזב בשלב הראשון, אבל דווקא אחרי הנאום התבוסתני המפורסם של פיני גרשון במארוסי, הגיע שינוי כיוון וטופ 16 מצוין שנגמר בניצחון חוץ במדריד ויתרון ביתיות בהצלבה, כאשר על הדרך מחזירים הצהובים את הגביע אחרי שלוש שנים אבודות.
במשרדי הנסיעות כבר התחילו לכרטס חבילות לפאריז, אבל אז הגיעה החבורה של דושקו וויושביץ' ושוב הפכה את הקערה: מכבי חטפה הלם בבלגרד ארנה, הודחה מול פרטיזן וחזרה מדוכאת לליגה. כבר ברבע הגמר היא גרמה לשמעון מזרחי להזיל דמעות עד שעברה את בני השרון בדקה האחרונה של המשחק החמישי. בפיינל פור היא טיילה מול נתניה, אלא שאז הגיעה גלבוע/גליל.
אני יודע מה עשית בקיץ האחרון
הקיץ של הצהובים שוב סיפק הרבה כותרות לתקשורת. זה התחיל בהתלבטות לגבי גרשון, שבסוף נפרד מעמדת המאמן אבל נותר קשור בחוזה לקבוצה עד תום העונה. דייויד בלאט תפס את מקומו ומיד החל במלאכת החזרת הצביון הישראלי.
אלישי כדיר, טל בורשטיין ובהמשך גם ליאור אליהו הצטרפו אל דייויד בלות'נטאל (שבינתיים הפך לבלו), דריק שארפ, יניב גרין וגיא פניני והרכיבו סגל ישראלי מהעמוקים שידעה הקבוצה בעידן הזרים הנוכחי. בהמשך החלו החתמות הזרים: ג'ף פוט הגיע כפרויקט עתידי, ריצ'ארד הנדריקס על אותו משקל, רק באמת, ואחרי סיפורו העצוב של מיקאיל טורנס שיכנעה הקבוצה גם את ג'רמי פארגו לוותר על חלום האן.בי.אי.
אבל כל זה היה כמובן כלום לעומת ההחתמה הגדולה של הקיץ: סופוקליס סחורצאניטיס. הסנטר היווני סיים חוזה באולימפיאקוס, יצא להיבחן בקליפרס, גישש אצל פנאתינייקוס ובסוף נחת בארץ כ"החתמה הגדולה לה חיכיתם", כדברי בלאט. אגב, המאמן החמיץ את השלב הראשוני של ההכנות עקב שהייתו באליפות העולם עם רוסיה ומי שניהל את האימונים הראשונים היה העוזר המתקאמבק, גיא גודס.
הנפשות הפועלות
הצטרפו: אלישי כדיר (הפועל גלבוע/גליל), ג'ף פוט (אוניברסיטת קורנל), טל בורשטיין (פואנלבראדה), ריצ'ארד הנדריקס (גרנאדה), סופוקליס שחורציאניטיס (אולימפיאקוס פיראוס), ג'רמי פארגו (הפועל גלבוע/גליל), ליאור אליהו (קאחה לבוראל)
נשארו: דריק שארפ (עונה 15), יניב גרין (עונה 3), גיא פניני (עונה 2), צ'אק אידסון (עונה 2), דייויד בלות'נטאל (עונה 2), דורון פרקינס (עונה 2)
עזבו: אנדרו וויז'נייבסקי, דיאור פישר, אלן אנדרסון, סטפון לאזמה, רביב לימונד
סגל הקבוצה
 החוליה הכי חזקה בשרשרת
שבעה ישראלים בכירים, כולם שחקני נבחרת בהווה או בעבר, עומדים לרשות דייויד בלאט, כדי למנוע את הפשלות של השנים האחרונות. בלות'נטאל לא פוגע כמו בגמר הפיינל פור האחרון? הוא לא משחק. ליאור אליהו לא מצליח לשמור על פורוורד זר? יבוא ויעלה הנדריקס במקומו, בנוסף לבורשטיין או פניני שישחקו בעמדה אחרת.
העומק הישראלי של מכבי כל כך גדול השנה, שבסופו אפשר למצוא את שחקן העונה מאשתקד, אלישי כדיר, ואת הסנטר היחיד של הנבחרת, יניב גרין. המינוס היחיד באוסף הזה הוא שרובו שוב יושב על עמדות הפורוורד, ולא היה מזיק לדוגמא גארד אמיתי אחד במקום פורוורד שממילא לא ישחק.
 החוליה הכי חלשה בשרשרת
פרקינס ופארגו הם שני גארדים נהדרים שעשו עונות גדולות בקבוצות יריבות בשנתיים האחרונות, אבל מידת השילוב ביניהם קובעת יותר מדי עבור מכבי. בהנחה שג'ון שאייר לא מגיע בסופו של דבר, וגם לא סקנד גארד אמיתי, הצהובים תלויים בשני האקדוחנים האלה יותר מדי.
כל עוד הקבוצה עפה למתפרצות, הכל טוב ויפה. אבל מה קורה במשחק המסודר? או נניח אם פרקינס מסתבך בעבירות, כפי שקרה לו כל כך הרבה אשתקד? פארגו איננו מוביל כדור אמיתי, ובורשטיין כבר מזמן לא יכול לרכז, כפי שלמדנו בנבחרת. אידסון? בואו קודם נראה שמישהו במכבי מאמין שהוא יכול לעשות את זה.
ברמה האירופית, הבעיות גדולות יותר. מחליף אמיתי לסחורצאניטיס אין, הקבוצה זקוקה לעוד קלעי אמין ומוכח ושאר מרעין בישין. אבל היורוליג זה כמובן סרט אחר, בלאט בא קודם כל כדי להחזיר את הדאבל, כפי שעשה בשתי עונותיו הקודמות בקבוצה.
 איש המפתח
בקיץ סולידי יחסית מבחינה פיננסית, מכבי שמה בצורה לא אופיינית המון צ'יפים (לא, לא נגיד צ'יפסים כפי שאתם מצפים) בסל של סופוקליס סחורצאניטיס. היווני הוא בלתי עציר גם ברמת היורוליג, את זה כולנו יודעים, אבל הוא מעולם לא שימש כסנטר יחיד בקבוצה.
באולימפיאקוס היו לצידו ניקולה וויצ'יץ', יאניס בורוסיס ולוקאס מברוקפלאידיס, במכבי אין שום דבר שדומה לזה מבחינת גובה (סורי, מיסטר פוט) או משקל. עם שיא קריירה של 26 דקות ביורוליג, הוא מגיע לעונה לא קלה, דווקא בבית עם קבוצות שיכולות לשים עליו גוף.
אבל זאת עוד הצרה הקטנה של מכבי, כי העניין עם סופו תמיד היה מחוץ למגרש. בימיו הראשונים הביע היווני התלהבות מהתמיכה והסדר של הצהובים, אבל כשיגיע המשחק הרע הראשון, או אנחות האכזבה בנוקיה, זה יעמוד למבחן גדול. העונה הקודמת של סחורצאניטיס בחו"ל נגמרה עם קריאה למכבי האש של קאנטו, ואם מכבי לא תהיה עם היד על הדופק, שחקן המטרה הכי חשוב שלה עלול להיעלם פתאום לחוות הרזייה או סתם חופשה מטעמים פסיכולוגיים.
התקווה הלבנה
בסגל של מכבי אין אף נער פוסטר שאפשר לסמן כתקווה עתידית, אבל שיתוף הפעולה עם יקנעם/מגידו מראה על חשיבה נכונה. שחקנים כמו נמרוד טישמן יודעים מעכשיו שיש להם בית הרחק מהבית ("Home away from home", כמו שאומרים בארה"ב), בו יוכלו להתקדם ולהשתפר בשקט, באווירת כדורסל מצוינת.
הפרויקט במשמר העמק ייבחן רק בעוד שנתיים-שלוש, אבל השאלה הגדולה היא האם הוא יחזיק כל כך הרבה זמן. מכבי דרום הייתה בעבר תחנת ביניים כמעט הכרחית לכישרונות הצעירים, ואין שום סיבה שמחלקת הנוער הצהובה תפרנס רק את היריבות בבוגריה.
 השאלות הבוערות
1. שנתיים אחרי עזיבתם של ווייט והבראונים נזכר דייויד לקצר את שמו לבלו? מזל שהוא עשה את זה לפני שגם גרין עזב.
2. אלישי כדיר לא מספיק מדוכא שהיה צורך להציג אותו במסע"ת כ"שחקן היחיד שחברתו יותר מפורסמת ממנו"?
3. אם כל כך התעקשתם שפיני גרשון יישאר, אולי תוכלו להסביר לנו מה בדיוק תפקידו בכח?
נתונים היסטוריים
מתחילים עונה 57 בליגה
עונה ראשונה בליגה: 53/54
שחקנים בעונה הראשונה: אברהם שניאור, זכריה עופרי, רלף קליין, יהודה וינר
1278 משחקים
1161 נצחונות
117 הפסדים
אחוז הצלחה: 90.8%
מקום שיא (ליגה סדירה): 1
עונות בפליאוף עליון: 29 עונות. מאזן: 168 נצחונות - 24 הפסדים
תארים: 48 אליפויות ישראל, 37 גביעים, 2 גביעי אירופה לאלופות, סופרוליג ופעמיים יורוליג
טבלת מלך הסלים של הקבוצה
1. מיקי ברקוביץ' 6,060 נקודות
2. תנחום כהן-מינץ 5,170 נקודות
3. דורון ג'מצ'י 4,896 נקודות
4. טל ברודי 4,049 נקודות
5. קווין מגי 3,215 נקודות
כתבות אחרונות באתר
|