מרקוביץ'. השריד מהעונה הראשונה של אשקלון
|
עונת 10/11 יוצאת לדרך - עירוני אשקלון
ספסל
,14/10/2010
אחרי עונה מאכזבת אשתקד, אריאל בית-הלחמי בנה את הקבוצה הכי דרומית בליגה מחדש. עם חג'ג' ומרקוביץ' הוותיקים וטרנר המתקאמבק, הם ינסו להחזיר את ההתלהבות לעיר.
איפה היינו ומה עשינו?
אשקלון בנתה קבוצה מעניינת ומבטיחה על הנייר, שחוץ מהברקות פה ושם (חצי גמר גביע, ניצחון במלחה) לא הצליחה לממש את הפוטנציאל. לאורך כל העונה דובר על החיסרון של הסגל המבוגר שנבנה, וברגע האמת, כאשר החיסרון היה אמור להפוך ליתרון במשחקי הפלייאוף, הקבוצה נעלמה והודחה בסוויפ ע"י האלופה שבדרך.
אני יודע מה עשית בקיץ האחרון
מסגל השחקנים של העונה שעברה לא נותר אפילו פירור והמאמן אריאל בית-הלחמי, שדווקא כן נשאר, התחיל במלאכת הבנייה מאפס. מעניין היה לראות כיצד בטרם החתימה זר אחד, כבר פחות או יותר סגרה אשקלון את הסגל הישראלי שלה.
דרור חג'ג' יקווה לחזור לפרוח תחת בית-הלחמי, ארז מרקוביץ' ינסה להתאושש מעונה קשה אשתקד בקבוצה בה ידע ימים יפים לפני כעשור, ליאור ליפשיץ, איתי גרינבוים, אחיעד בוקרא ודודו שמריז המקומי השתדרגו מהלאומית והמתאזרח ג'ון ג'ייקס יכול להתנחם בכך שיקבל הרבה יותר הזדמנויות מאשר חברו לספסל הלימודים אשתקד, ג'ף פוט.
בהמשך החל מצעד הזרים, ובניגוד להרגלו של בית-הלחמי, אין מדובר בתרכובת מוכרת, פרט לראשון טרנר אשר דווקא הוא מהווה את סימן השאלה הגדול ביותר בגילו ובמצבו הפיזי. גייב פרואיט היה ההחתמה הראשונה, אחר כך הגיעו גם טים פיקט, תומאס טרל וסילבסטר סאיי, כאשר האחרון איכזב ופינה את מקומו לדזמון פארמר.
הקבוצה הייתה רחוקה מלהבריק במשחקי ההכנה והצליחה לנצח רק את הפועל חולון, במשחק האימון הראשון והיחיד שלה, אך במבחן המבוכה בנהריה בסיבוב א' של הגביע היא עמדה יפה עם ניצחון קליל שלא הוטל בספק.
הנפשות הפועלות
הצטרפו: ליאור חכמון (עירוני רמת-גן), רוברט רות'בארט (עירוני נהריה), דנילו פינוק (ארסיבו, פורטו ריקו), טוני יאנגר (הגיוידאק, הונגריה), שמוליק ברנר (עירוני רמת-גן), מרקו קילינגסוורת' (ברנדיסי, איטליה), קווין בראסוול (שולה, צרפת)
נשארו: טוני וושהאם, ערן אסנטי, אלירן גואטה, שון ויינשטיין, אוריה גור
עזבו: דורון קרמר (לב השרון), תומר חולי (לב השרון), ליאור לוי (באר-יעקב), רייאן לקסר (חוף השרון), סטפן מיימון (לב השרון), עמית שירן (נצרת עילית), בארי גרפינקל, עידן קדוש (ביתר בנימינה)
סגל הקבוצה
 החוליה הכי חזקה בשרשרת
בעונה שעברה אשקלון הייתה מושבת זקנים, השנה דאגו לאיזון נכון יותר. לצד חג'ג' ומרקוביץ' שמכירים עוד מהנוער בגן-נחום דרך הגביעים בירושלים ועברו כבר הכל בכדורסל, יש צעירים רעבים כמו ליפשיץ ובוקרא (וחבל מאוד שגרינבוים שוחרר) שעד כה הצליחו להראות מה הם שווים בעיקר בליגה הלאומית, ולא נשכח כמובן גם את ג'ון ג'ייקס המבטיח.
לצד פרואיט, שאמור להיות הזר המוביל של הקבוצה עם אפס משחקים מחוץ לארה"ב, יש את פיקט, טרל, פארמר ובעיקר טרנר הוותיק, שכבר קרעו זוג נעליים או שניים ביבשת הישנה. השילוב הזה, ביחד עם בית-הלחמי שכבר מזוהה עם אשקלון לא פחות מהגבעה, אמור למנוע את תחושת השובע שליוותה את כל העונה שעברה.
 החוליה הכי חלשה בשרשרת
כשאשקלון עלתה לפני עשור לליגה הבכירה בפעם הראשונה, הייתה תחושה של התרגשות באוויר. אבל נדמה שמאז המחזור הראשון של אותה עונה, בו התארחה מכבי ת"א באולם העירוני, אפשר לספור את כמות הרגעים הקסומים שעברו על המועדון על כף יד אחת (לא, גביע ווינר לא נחשב).
הקבוצה אמנם גיבשה לעצמה קומץ שמלווה אותה גם למשחקי חוץ, אבל במקום שהאולם היפהפה יתמלא ויהפוך לביתי כמו בסוף עונת 08/09 עם הריקודים של סטיב ברט, הקהל המקומי הפך לאדיש לקבוצה. עונה בה קבוצת הכדורגל עלתה גם היא לליגה הבכירה עשויה להיות עונת מבחן לקבוצה, שאם לא תצליח להביא הישגים או לרגש את הקהל, תהפוך לעוד קוריוז חביב ונעלם. אם לנהריה, עם מתקן דומה והישגים גדולים הרבה יותר, זה קרה, אז באשקלון צריכים להבין שקשר עם הקהל זה דבר שאסור לקחת כמובן מאליו.
 איש המפתח
לפני שנתיים דרור חג'ג' היה בפסגת העולם. אחרי שני גביעים עם הפועל ירושלים, הוא קיבל חוזה והזדמנות להוכיח את עצמו במכבי ת"א. בפועל, הוא לא קיבל שום צ'אנס לשחק, נדבק עם העכוז לספסל וראה את הקריירה שלו הולכת לאחור. בעונה שעברה הוא ניסה להפשיר במכבי חיפה, אבל אפילו האחוזים מהקו לא הזכירו לנו את הרכז הדינמי מימי מלחה.
החיבור עם בית-הלחמי חייב להחזיר אותו לעמדה של אחד הישראלים המובילים בליגה, כי המפתחות לקבוצה נמצאים במידה רבה בידיים שלו. חג'ג' אסרטיבי ואנרגטי כפי שהכרנו בעבר עלול לפתור את הבעיה שדיברנו עליה בסעיף הקודם ולהזכיר לקהל את ימי הבולדוגים כץ וסוכר. חג'ג' עייף ומהוסס יזכיר לנו בעיקר שהוא כבר לא ילד ובהיעדר גיבוי מתאים עלול לעלות לקבוצתו ביוקר.
התקווה הלבנה
אחיעד בוקרא, אחד משני האשקלונים בקבוצה, גורם כבר מספר שנים לכל מי שרואה אותו על המגרש ללקק את האצבעות. הבעיה היא שזה קורה רק פעם או פעמיים במשחק, כשהוא עולה לחסימה מדהימה, או כשהוא מגיע מרחוק ועם אתלטיות נדירה במובנים ישראלים עושה פולו דאנק.
בשאר הזמן על המגרש, בוקרא עדיין רחוק מלממש את הפוטנציאל שלו. האתלטיות והרצון שלו לא מחפים על העובדה שהוא לא מספיק טכני, לא מספיק אגרסיבי ורחוק מלהיות קלעי. אולי העונה באשקלון הוא ידע לנצל את הדקות שיקבל, אם יקבל, כדי להתקדם עוד צעד ולהפוך לגבוה לגיטימי בליגת העל. אם אורי קוקיה עשה את זה, אין סיבה שבוקרא לא יעשה את זה.
 השאלות הבוערות
1. השאלה השנתית: מתי כבר ייקרא האולם העירוני ע"ש דרט בויד?
2. האם גייב פרואיט הוא סטיב ברט ג'וניור החדש בכל הקשור לחיוכים ולהטוטים על הפרקט? או שמא זה בכלל פיקט שיגנוב את ההצגה?
3. האם ארז מרקוביץ', שכבר שנתיים מדגדג מלמעלה ומלמטה את 45% מהקו, בדרך להיות קלע עונשין גרוע יותר בקריירה מאשר עופר פליישר?
נתונים היסטוריים
מתחילים עונה 9 בליגה
עונה ראשונה בליגה: 00/01
שחקנים בעונה הראשונה: אורי כהן מינץ, אסף דותן, ארז מרקוביץ', רועי ברקוביץ', ג'ייסון רואו, ג'דרנקו סמויבר, טוני הולי
200 משחקים
90 נצחונות
110 הפסדים
אחוז הצלחה: 45%
מקום שיא (ליגה סדירה): 3 (04/05)
עונות בפלייאוף העליון: 7 עונות. מאזן: 9 ניצחונות - 19 הפסדים
תארים: גביע ווינר (06)
טבלת מלך הסלים של הקבוצה
1. קורי קאר 919 נקודות
2. עומאר סניד 757 נקודות
3. בריאן טולברט 739
4. סטיב ברט ג'וניור 706 נקודות
5. אבי סוכר 547 נקודות
כתבות אחרונות באתר
|