|
עונת 10/11 יוצאת לדרך - ברק נתניה
נדב כהן
,14/10/2010
התקפת המשולש - קילינגסוורת', וושהאם ופינוק - נפרדה מהקופסל, אבל אריק אלפסי חיזק את הסגל הישראלי והביא זרים מרתקים לא פחות, שינסו לקחת את החבורה הגאה מהישורון לפיינל פור נוסף.
איפה היינו ומה עשינו?
בעיקר הפתענו את כולם, וכנראה שגם את עצמנו. אריק אלפסי אמנם דיבר בקיץ 2009 על קבוצה שתתברג במקומות 1-8, אבל גם האופטימיים שבאוהדי הקבוצה (ונתנייתים הם עם די אופטימי בסך הכל) לא חשבו על נצחון ביתי גדול על מכבי ת"א בשתי הארכות, על חצי גמר גביע ועל הניגוב של החלה ברוטב של החריימי: ההגעה לפיינל פור והבטחת ההשתתפות במפעל אירופי.
נתניה באה כעולה חדשה קטנה ויצאה כקבוצה המפתיעה ואולי אפילו המרגשת (ע"ע דנילו פינוק ובנו החולה) של העונה, והשיגה בגדול את המטרה הסנטימנטלית משהו, להחזיר את הכדורסל בנתניה לתודעה הארצית.
אני יודע מה עשית בקיץ האחרון
אף אחד לא היה צריך לגייס את הנביא ישעיהו למילואים כדי לדעת שפינוק-קילינסוורת'-וושהאם, שלישיית הזרים הכה מוצלחת של העונה שעברה, תלך לעשות קצת יותר כסף במקומות אחרים. אז לא בטוח שהמטרה הזאת הושגה אצל כולם (הפייסבוק של דנילו פינוק משדר מסרים קצת מוזרים לאחרונה), אבל הטריו אכן עזב והמלאכה המייגעת של גיוס סגל זרים חדש הזדמנה לידיו של הצוות המקצועי אלפסי את סגלוביץ'.
חמישה זרים ישחקו העונה בישורון, כשהבולט שבהם יהיה הקלעי הסופר אלגנטי אדריאן בנקס, ומלבדו ייתנו פייט מתחת לסלים אקס אלוף הליגה אלטון בראון ואקס חברו של לברון ג'יימס לספסל הלימודים ולקבוצת התיכון, האיש והשם הרומנטי, רומאו טרוויס. עוד נחתו העונה בנתב"ג העאלק סווינגמן רון האוורד (פרטים בהמשך) והרכז הצעיר מאוד אריק מקולום, שנשלף מליגת מכללות משנית.
בגזרה הישראלית, כצפוי, שוחרר הסנטר הארוך והמאכזב רוברט רות'בארט, וגם בן הבית ליאור חכמון יצא לרעות בשדות מלחה. במקומם הגיעו המתאזרח הוותיק כריס ווטסון, שנראה מצוין במשחקי האימון, ואורי יצחקי מבני השרון על תקן גארד ישראלי מנוסה ועזרה בעמדה 3. גם מוטי מוסקוביץ', פורוורד לא-נטול כשרון שחייב כבר להתחיל את הפריצה, הגיע מהספסל של האלופה מהגלבוע. בגזרת הנשארים הבולטים ניתן למנות את שמוליק ברנר הנהדר שמקבל בנתניה את מלוא הכבוד וההערכה המגיעים לו, ערן אסנטי המוכשר, הקפטן הוותיק אלירן גואטה ושחקן הבית אוריה גור.
הנפשות הפועלות
הצטרפו: אורי יצחקי (בני השרון) כריס ווטסון (עירוני ר"ג), מוטי מוסקוביץ' (הפועל גלבוע/גליל), אדריאן בנקס (ליאז'), אריק מקולום (מכללת גושן), רון הווארד (פורט וויין), רומאו טראוויס (טובינגן), אלטון בראון (באמברג)
נשארו: אלירן גואטה (עונה 6), אוריה גור (עונה 5), ערן אסנטי (עונה 3), שמוליק ברנר (עונה 2)
עזבו: טוני וושהאם, ליאור חכמון, מרקו קילינגסוורת', דנילו פינוק, רוברט רות'בארט
סגל הקבוצה
 החוליה הכי חזקה בשרשרת
באופן מסורתי, קבוצות ישראליות בונות סגל מקוצר סנטימטרים שבנוי על ריצה ועל פורוורדים שמשחקים בעמדות הפנים. בנתניה הולכים העונה על המבנה המעט מקובל יותר בעולם הרחב, של קו קדמי חזק ומאסיבי שיכול לתת פייט גם באירופה. אלטון בראון הוא אולי השחקן היחיד בליגה הישראלית שיכול לשים גוף על סופוקליס סחורצאניטיס המאיים, כריס ווטסון כאמור מפתיע לטובה, אבל לשחקן שבאמת יכול לעשות את ההבדל קוראים רומאו טרוויס.
במשחקי ההכנה של נתניה עד כה הבחור נראה טוב מאוד, שומר מצוין, סוגר היטב לריבאונד, ובהתקפה עושה רק מה שהוא יודע בלי לכפות את עצמו על הקצב ועל מהלך המשחק. עם שלושת הבחורים האלה יש לנתניה קו קדמי מצוין ברמת הליגה הישראלית, ואם גם מוסקוביץ' יצליח ללמוד משהו מהחבר'ה המנוסים ולתרום מיכולותיו, בכלל הרווחנו.
 החוליה הכי חלשה בשרשרת
כשרון הווארד חתם בנתניה, חוץ מהפיקנטריה על השם שלו (תעשו גוגל אם אתם לא מכירים), דיברו על סווינגמן עם גודל טוב, אתלטיות ויכולת לשחק דקות ארוכות בעמדה 3. כשהווארד, שמעולם לא שיחק באירופה, הגיע לארצנו הקדושה, התברר שמדובר בעוד גארד לא אתלטי במיוחד (לא אתלט רע, אבל לא קרוב לדנילו פינוק, למשל) ולמעשה בשחקן שיושב על משבצת עמוסה ולא מי שנותן פתרון על עמדה ריקה. הווארד בוודאי לא שחקן רע, אבל כנראה שהסקאוטינג במקרה שלו לא היה מושלם, והחסרון בעמדה 3 יכול לפגוע בנתניה בהמשך העונה.
 איש המפתח
"מלך הסלים" הוא תואר מדיד שאדריאן בנקס יתחרה עליו העונה, אבל "השחקן שהכי כיף לראות בליגה" הוא תואר סובייקטיבי, שגם עליו ירוץ הרכש הנתנייתי בכל הכח. הבחור שהגיע מליאז' הבלגית הוא סקורר מעולה, אתלט עם קליעה נקייה ויפה, שאם היו לו עוד כמה סנטימטרים היה משחק ברמות גבוהות יותר.
אבל גם דיוויד לוגן התחיל ברמת השרון והמשיך ליורוליג והיום באלופת ספרד, כך שבנקס - לעניות דעתי לא פחות מוכשר מלוגן - עוד יכול לחלום. עונה טובה בנתניה, בליגה ובאירופה, אמורה לשדרג את מעמדו למועדונים הגדולים אליהם הכשרון שלו ראוי.
התקווה הלבנה
אין הרבה, אם בכלל, שחקנים ישראלים עם הנתונים של ערן אסנטי. מדובר גם על נתונים פיזיים כמו אתלטיות וכח, אבל גם על שחקן שיודע ואוהב לעבוד קשה, לשמור היטב ולעשות כל מה שהמאמן שלו מבקש ממנו למען הקבוצה. ברור לכל מי שמכיר את אסנטי שאם הוא יפתח את הצד ההתקפי במשחקו, הוא יהפוך לאחד הישראלים הבולטים בליגה. הכשרון שם, עכשיו הוא צריך להכניס לראש שמגיע לו לקחת את הקרדיט גם בהתקפה ולהראות לכולם את מה שרואים ממנו באימונים.
 השאלות הבוערות
1. באיזו מידה יצליח המועדון הצנוע לעמוד במבחן הבגרות של השתתפות במפעל אירופי?
2. האם הפקת הלקחים מהעונה שעברה (חמישה זרים, פרישת כוחות רחבה יותר על העמדות) תסייע לקבוצה לשחזר ואולי אף לשפר את ההישגים המפתיעים מהעונה שעברה?
3. האם אולם ישורון, גם אחרי השיפוצון והמיזוג, יישאר מבצר שכל קבוצה בישראל חוששת להגיע אליו? והכי מעניין, איך בדיוק הצליחו להרחיק שם את קשת השלוש בפינות?!
נתונים היסטוריים
מתחילים עונה 6 בליגת העל
עונה ראשונה בליגה: 85/86
שחקנים בעונה הראשונה: קרל נברסון, ווילי סימס, ג'ימי הול, טרי פייר, דני ברכה, ג'ף פל, זיו רביב
סה"כ משחקים: 108
סה"כ ניצחונות: 61
סה"כ הפסדים: 47
אחוז הצלחה: 56.4%
מיקום שיא (ליגה סדירה): 3, בעונת 85/86
עונות בפלייאוף: 4. מאזן: 9 ניצחונות - 9 הפסדים
טבלת מלך הסלים של הקבוצה
1. קרל נברסון 1697 נקודות
2. וילי סימס 829 נקודות
3. טרי פייר 708 נקודות
4. סטיב מאלוביק 526 נקודות
5. דני ברכה 495 נקודות
כתבות אחרונות באתר
|
|