פלורס. שחקן העונה של ספסל
|
ליגת על - מצטייני עונת 2008/09 של מערכת "ספסל"
ספסל
,20/04/2009
העונה הרגילה הגיעה לסיומה וזה הזמן לבחור את האנשים הבולטים שלה. ה-MVP, המאמן והשחקן המשתפר של העונה מגיעים כולם מהפועל חולון, אבל גם יתר הקבוצות לא יוצאות מקופחות ביתר הבחירות: חמישיית העונה, חמישיית הישראלים, תגלית העונה, שחקן ההגנה, הקהל והקאמבק.
שחקן העונה: לואיס פלורס
ההיכרות הראשונית שלנו עם לואיס פלורס הייתה כואבת. זה היה בלילה מתסכל בקיץ 2001, בו בעט הגארד הדומיניקני לנבחרת החלומות הישראלית של יורם חרוש בתחת והביס אותה ברבע גמר אליפות העולם לעתודה. שבע שנים לאחר מכן, בחסות שתי עונות בינוניות יחסית, הצליח דני פרנקו לשכנע אותו להגיע לאולם הפחים. אחרי אפס ניצחונות במשחקי ההכנה, הגיעו 32 נקודות וניצחון חוץ מהמם על בני השרון במחזור הפתיחה, בסיומו עלה פלורס בפעם הראשונה כדי לתופף עם האוהדים הנהדרים של חולוניה. היתר היסטוריה. מלך הסלים של הליגה הוביל את חולון לגביע ולמקום ברביעייה הראשונה ובעוד כמה שבועות, כבר יהיה הרבה יותר קשה להשיג את הסוכן שלו.
שחקן העונה הישראלי: ליאור אליהו
למען האמת, עונת היורוליג של אליהו הייתה מרשימה בהרבה מאשר עונת ליגת העל שלו, והמאבק עם עמרי כספי היה צמוד מאוד, אבל הפור נפל בסוף על מלך הסלים הישראלי. אליהו לא שיפר את הקליעה מהקו ולא הוסיף זריקה מבחוץ, אבל בהיעדר וויצ'יץ', הפך לדבר הכי קרוב לעושה משחק גבוה במכבי. מי זוכר היום שעד לפני קמפיין הנבחרת הוא היה נער פוסטר מתוסכל?
חמישיית העונה:
קרלוס ארויו, דורון פרקינס, לואיס פלורס, עומאר סניד וראשון טרנר
בכל הקשור לזירה האירופית, קרלוס ארויו ייזכר כאכזבה. עם זאת, אסור להתעלם מהדומיננטיות שלו בליגה, בה ירד רק פעם אחת מדו-ספרתי, הוליך את טבלת מלך האסיסטים לאורך כל העונה ודייק באחוזים גבוהים מכל הטווחים. הציפיות שנוצרו עקב שמו ומשכורתו עשו לו שירות דב, אבל לא בטוח בכלל שבלעדיו הייתה מסיימת מכבי עם שלושה הפסדים בלבד ובמקום בו היא נמצאת.
היחיד שנתן פייט לתואר ה-MVP של לואיס פלורס היה דורון פרקינס, ולו בשל העובדה שאין עוד אף קבוצה שתלויה כ"כ בשחקן אחד. כשפרקינס נפצע ספגה חיפה שיא עונתי שלילי של שלושה הפסדים ברצף ואילו עם שובו היא חזרה לנצח והבטיחה את המקום השלישי. רב-גוניות כמו שלו לא נראתה כאן כבר זמן רב ויעשה בחוכמה ג'ף רוזן אם יחתים אותו מיד ובדיעבד, לפני שייחטף ע"י קבוצה אחרת.
רק באחת מבין ארבע העונות שלו בארץ לא נכלל עומאר סניד במצטייני העונה. זה קרה אשתקד, ורק בגלל ששיחק סיבוב אחד בלבד שהיה שווה הישארות עבור מכבי ראשל"צ. הפורוורד הוותיק חזר לשתף פעולה עם גיא גודס ויחד עם טימי באוארס הצעיד את האדומים למקום הראשון בסיום הסיבוב הראשון. אחרי הפציעה ופטירת אביו, הוא נחלש מאוד מסיבות מובנות, אבל המשיך להיות העוגן המרכזי בהתקפת האדומים.
ראשון טרנר הגיע ארצה כסימן שאלה גדול. במשך שנים הוא היה משחקני הפנים הבולטים בליגה הצרפתית, אבל לאשקלון הגיע אחרי עונה במהלכה כמעט ולא שיחק וכשהוא עדיין פצוע. במחזור החמישי הוא חזר לשחק למרות שעדיין לא היה כשיר במאת האחוזים ומאז כמעט כל ערב סיפק דאבל-דאבל מרשים. 22 הנקודות ו-21 הריבאונדים המדהימים שרשם בניצחון בר"ג היוו בסופו של דבר את ההבדל בין פלייאוף עליון לתחתון.
המאמן: דני פרנקו
היו עוד מאמנים טובים העונה בליגה, אבל הבחירה בפרנקו הייתה אחת הקלות ביותר מזה שנים רבות. כשהוא לקח על עצמו את המשימה ל"שקם את האלופה", המועדון בו גדל בעירו שלו, היה נדמה שזה ייגמר בבכי. בסופו של דבר אכן ירדו לא מעט דמעות, אבל כולן של שמחה.
חמישיית הישראלים: יוגב אוחיון, יריב יצקן, עמרי כספי, ליאור אליהו ואורי קוקיה
משפט על כל אחד: אוחיון פתח את העונה בלי טיפת ביטחון, אבל דווקא אחרי עזיבת לימונד, הוכיח שכאשר מכריחים אותו, הוא יודע לשחק גם בהתקפה. על ההגנה ממילא לא היה ספק מעולם. יריב יצקן כבר באמצע העשור הרביעי לחייו ואת הסיבוב הראשון הוא יעדיף לשכוח, אבל אם לר"ג יש יתרון ביתיות בפליי-אאוט, זה בעיקר בגלל רצף תצוגות הקליעה המרשימות שלו בסיבוב השני. חבל רק שר"ג הפכה תלויה בהן כ"כ, ע"ע ההפסדים הקריטיים לאשקלון וראשל"צ. על כספי כל מילה מיותרת, אין לנו אלא להתנצל שלא היה לנו מקום עבורו ביחד עם אליהו כשחקן העונה ואל קוקיה נגיע מיד.
תגלית העונה: גל מקל
בעונה שעברה ראה מקל מהספסל של מכבי את גוני יזרעאלי לוקח אליפות עם חולון. את העונה הוא פתח כמחליפו בגן-נר וסיים כשחקן חמישייה לגיטימי לכל דבר ועניין. רכז נבחרת העתודה שיפר מאוד את הקליעה מבחוץ, לא נתן לגיוס לצה"ל לעצור את פתיחת העונה המוצלחת שלו ובחודשיים האחרונים הפך לאיש של עודד קטש על הפארקט.
השחקן המשתפר: אורי קוקיה
באמצע יולי הפך הפורוורד מרחובות לרכש הראשון של אלופת המדינה לפגרה. האיחוד עם דני פרנקו, שאימן אותו בנוער הפועל ת"א, עשה לו רק טוב מהרגע הראשון. שנה אחרי שירד ללאומית כדי לעזור לחיפה לעלות, הוא חזר לליגת העל מהדלת הראשית ואף הקדים את עידו קוז'יקרו שהחליף אותו ברוממה בקרב על מלכות הריבאונדים המקומית. ההתלהבות שלו, ההגנה הלא מתפשרת והקרב על כל כדור מייצגים נאמנה את הרוח החולונית של 2009.
שחקן ההגנה: בריאן רנדל
מספרי ההגנה של הפורוורד מאילינוי אמנם לא רעים, אבל רק כאשר רואים את החשיבות האדירה שלו להגנה של גליל/גלבוע מבינים למה הוא הקדים בדרך לתואר את שון ג'יימס, משה מזרחי, ניב ברקוביץ' ואחרים. רנדל הוכיח שעוד לא נולד השחקן שהוא לא מסוגל לשמור עליו ובתקופות הארוכות בהן גליל חסרה ביג-מן אמיתי, הוא התמודד בגבורה עם הגבוהים היריבים.
הקהל: הפועל חולון
אולם הפחים הפך העונה לדומיננטי הרבה פחות מבחינת אחוזי הצלחה מאשר אשתקד, אבל ההישג הגדול של הסגולים-צהובים, שהסירו מעליהם את תדמיות העבר, הייתה העובדה שלכל מקום אליו הגיעה האלופה העונה, היא נהנתה מאווירה ביתית, תומכת ומרגשת.
הקאמבק: ולאדי ירמישין
אחרי שנתיים בלב השרון ויקנעם/מגידו מליגת המשנה, חזר הפורוורד הנהדר לליגת העל ועשה את זה בצורה מרשימה ביותר. הכישרון הרי תמיד היה שם וכל שהיה חסר הוא דקות כדי להראות אותו. בקרית אתא, שלא ממש הצליחה למצוא סנטר זר, הוא קיבל אותן והציג מספרים נהדרים, תוך כדי הוספת מימד של קליעה מבחוץ (50% לשלוש!). אתא אולי לא תישאר איתנו לשנה הבאה, אבל כולנו תקווה שירמישין ימצא קבוצה שתאמין בו ותהפוך אותו לישראלי מוביל בליגה.
חמישיית המצטיינים השנייה: רביב לימונד, טימי באוארס, רון לואיס, דייבון ג'פרסון וטראוויס ווטסון
כתבות אחרונות באתר
|