טפירו. משחק קשה בטוזלה
|
תנו יד לכיבוש (הבלקן)
ספסל
,05/09/2008
לפני שנה, הדהימה ישראל את כל האקס-יוגוסלביות שעמדו מולה בזאת אחר זאת: בוסניה, מקדוניה, סרביה וקרואטיה. במוצ"ש (21:00, ערוץ 1), תנסה הנבחרת לעשות צעד חשוב לעבר היורובאסקט, במשחק חוץ קשה בטוזלה. נמאס לכם לקרוא על שוויץ? בואו תשמעו לשם שינוי על הבוסנים המעניינים.
מערכת נתוני הנבחרת בכל הזמנים ממשיכה לעמוד לרשותכם
גלריית תמונות מהניצחון הממוזל על בריטניה (צילום: לירון מולדובן)
נהוג לחשוב על סלובניה שהיא-היא הלוזרית הגדולה של הים האדריאטי. הנבחרת של נסטרוביץ', לאקוביץ' ולעת מצוא גם אריאל מקדונלד אמנם הרוויחה את התואר בכבוד, עם פיק ברכיים מיידי לנוכח חיבור המילים "רבע" ו"גמר", ולא משנה אם מדובר באליפות אירופה או בטורניר הקדם-אולימפי. אבל לא רחוק ממנה, גם גיאוגרפית וגם מנטאלית, אפשר בהחלט למקם את בוסניה והרציגובינה.
בפחות משני עשורים לקיומה, העפילה בוסניה לשש אליפויות אירופה מתוך שמונה אפשריות. למעשה, כבר ב-1993, עוד בטרם קבלת עצמאותה הרשמית, כבר סיימה הנבחרת של דינו בילאלוביץ' ז"ל במקום השמיני ביבשת הישנה, כאשר הגבוה של נהריה מסיים כמלך הסלים עם קרוב ל-25 נקודות בממוצע.
העתיד של הבוסנים נראה מבטיח עם הצטרפותו של ננאד מרקוביץ' לקו אחורי שכלל את אמיר מוטאפצ'יץ' ואדיס בצ'יראגיץ', שניים שהכירו את ישראל מצוין דרך תקופותיהם במלחה ורוממה בהתאמה, אבל איפשהו בדרך משהו התפספס.
את יורובאסקט 1995 הם ראו בטלוויזיה בגלל הפסד על חודו של סל לפינלנד החלשה - שמאז אותה אליפות בה סיימה אחרונה לא חזרה כמובן לאותו מעמד - אבל אחריו, למרות שנאלצו לארח את משחקיהם בברלין מסיבות פוליטיות, החלו רצף של חמש העפלות רצופות לאליפויות. בין היתר, במוקדמות של 1997 הם ניצחו פעמיים את ישראל, ומי שהיה במשחק בהדר-יוסף בו קלע ננו הגדול 40 מתוך 73 של קבוצתו, לא ישכח אותו כנראה לעולם.
הבוסנים תמיד סומנו כ"סוס השחור" לפני כל יורובאסקט, אבל תמיד סיימו אותו במקום האחרון בבית המוקדם ועם דירוג סופי של 13-16. מאז אותה אליפות מופלאה ב-1993, הנבחרת מהבלקן עומדת על מאזן מביך ניצחון בודד מ-17 משחקים, וגם הוא חסר חשיבות. בשורה התחתונה, קשה לייפות את המצב - מדובר בנבחרת אנדר-אצ'יברית.
בעיות הברזה
אם לא מבחינת היכולת, לפחות בדבר אחד יישרו קו בבוסניה עם שכנותיהן - כמות ההברזות. האריס מויזינוביץ', שבמשך מספר שנים היה מהטובים בעמדתו באירופה, העדיף לעשות לביתו קיץ אחר קיץ, אלמיר אובצ'ינה וסאמיר לריץ' לא מתלהבים גם הם מהנבחרת ואם זה לא מספיק, אז בשנים האחרונות התווספה בעייה חברתית לא ברורה.
דאמיר מרשיץ', שהיה עמוד התווך של הנבחרת במשך שנים, החליט לפרוש בגלל יחסים רעועים עם המאמן הקודם, ננו מרקוביץ', בעוד יסמין הוקיץ', שמראש לא התכוון להגיע הקיץ, דווקא עשה זאת בסופו של דבר, אבל תקרית עם מנסור באייארמוביץ', המאמן החדש, גרמה לו לממש את איומי הפרישה שלו עם הוצאת גימ"לים.
בבוסניה קיים תסכול רב מכך ששחקנים כמו זוראן פלאניניץ', אמיר פרלדזיץ', בויאן בוגדאנוביץ' ואחרים, העדיפו לממש אזרחות אחרת ע"פ זאת הבוסנית, ועל כן עושה נשיא ההתאחדות המקומית, שמשמש גם כיו"ר בוסנה סארייבו, כל שביכולתו כדי לאזרח שחקני חיזוק. בשנתיים האחרונות ייצגו את בוסניה הנרי דומרקאנט וטרל קאסל, והקיץ תפס את מקומם ג'יי.אר ברמר.
מאז חזרתו של באייראמוביץ' לכס המאמן, הוא ניסה להחזיר את כל הפורשים והעצלים, אך ללא הצלחה יתרה. מסיבות שונות ומגוונות, נעדרים מהסגל באריסה קראסיץ', נדזאד סינאנוביץ' (2.21 מ'), מויו טוליקוביץ', דאמיר קרופאליה, סשה ואסילייביץ' ואחרים. בסופו של יום, מתייצבת בוסניה לקמפיין עם סגל לא רע בכלל, אבל יחסית מאכזב לעומת הפוטנציאל הגולמי שלה.
ביום ד' פתחה בוסניה את הקמפיין עם הפסד מוזר משהו בפארדוביצה, 70:56. קינאן באייארמוביץ' ומירזה טלטוביץ' שוב העדיפו לברוח החוצה ולהשליך שלשות במקום לחפור פנימה, הנבחרת נתקעה על 2 מ-16 מבחוץ ואת ארמין יאזבין, היחיד שניסה לנצל את המאסה שלו בצבע, עצרו הצ'כים בעבירות, כאשר "שאק הבוסני", כפי שהוא כונה לאחרונה משום-מה, משתדל להצדיק את כינויו עם 2 מ-6 מביך מהקו. אם גם זה לא יעזור, אפשר תמיד לנצל את כבדותו הגדולה ונטייתו לבצע עבירות בצד השני של המגרש.
ג'יי.אר ברמר שעלה מהספסל הפליא עם יותר איבודים (7!) מנקודות (5), ובאופן כללי, נראה שהבוסנים שוב נותנים פור ליריבותיהם, כפי שקרה להם גם בקמפיין הקודם, בו הפסידו את כל משחקי הסיבוב הראשון. במשחקי ההכנה, סבלה הנבחרת מעליות וירידות רבות, אבל כנראה שככה זה כשהקו האחורי מופקד בידיהם של שני צעירים בסוף העשור השני לחייהם, שאינם עונים לשם ריקי רוביו.
נמניה גורדיץ' מבודוצ'נוסט קיבל את המפתחות להובלת הנבחרת, ביחד עם בן טיפוחיו של ננאד מרקוביץ', ניהאד דיידוביץ' בן ה-18, שמשחק כבר קיץ שני במדים הלאומיים. הרכז, אותו החתימה ברצלונה עד 2013, זכור לנו מהנייקי הופס סאמיט, בו שיחק עם עומרי כספי. בגיל 17, אחרי שהיה מלך הסלים של אליפות אירופה לקדטים, כבר נבחר לשחקן העונה בליגה המקומית, והיה הסיבה לפרישתו של מרשיץ', כאשר מרקוביץ' ביקש מהגאנר הוותיק לעלות כמחליפו של הילד.
דיידוביץ' אולי עוד יהיה שחקן מצוין, אבל כיום הוא בהחלט שחקן שניתן להתמודד איתו. חשוב ממנו לטעמי הוא גורדיץ', שביחד עם ברמר ייקבע איך תראה הנבחרת הזאת. בשר, מאסה ואגרסיביות לא חסרים לבוסנים מתחת לסל, אבל כרגיל, הגארדים יהיו אלו שלפיהם יישק דבר. בהנחה שאפילו ג'רט הארט הקשה עלינו ביום ד', אם לא נשמור עליהם כמו שצריך, העסק יהיה קשה מאוד.
הביתיות, אוי הביתיות
רק פעמיים שיחקה ישראל בבוסניה, ובפעם הראשונה אפילו ניצחה. ועם זאת, הביקור האחרון, בדיוק לפני שנתיים, עדיין זכור כטראומטי במיוחד, עם תבוסה 85:63. הפעם העבירו הבוסנים את המשחקים לעיר טוזלה, הידועה באוכלוסייתה המוסלמית והפנאטית, שכבר העניקה להפועל ת"א ומכבי ר"ג "קבלת פנים חמה" מאוד בעבר.
אחרי ההפסד בצ'כיה, עבור הבוסנים מדובר במשחק של להיות או לחדול. אין ספק ששלושת ההפסדים בפתיחת משחקי חצי הגמר לפני שנתיים יושבים להם חזק בקרקעית הפדחת, ובתור נבחרת שמנוסה אפילו יותר מאיתנו במשחקי ההזדמנות האחרונה (השתתפה כבר בגירסה הראשונית ב-1995), אין להם הרבה רצון לחזור לשם, ואפשר לצפות בהחלט למשחק אגרסיבי וקשוח.
למרות שחברים מסויימים בתקשורת כבר חותמים על הפסד מינימלי, יש לציין שבשנים האחרונות חזרו מסארייבו נבחרות כמו פורטוגל והונגריה עם 2 נקודות. גם לפני שנתיים פתחה ישראל את משחקי המוקדמות עם ניצחון קשה, אלא שאז הגיע הפסד על חודה של שלשה במקדוניה, ואחריו ההתפרקות. נוכח התצוגה המרשימה של בריטניה והניצחון המפתיע של צ'כיה, הנבחרת חייבת לנצח בבוסניה. ניצחון בטוזלה, ופולין 2009 תראה קרובה מתמיד.
כתבות אחרונות באתר
|
|