|
מקום לדאגה
שלומי פרי
,31/03/2008
אליצור כוכב יאיר העפילה אתמול לליגה הלאומית. שלומי פרי נסע לראות את משחק העלייה, לדבר עם הגיבורים המקומיים ובעיקר לשמוע אם אכן הקבוצה הקטנה מהישוב הקטן מתכוונת לממש את הכרטיס לליגה השניה.
בקצה השמים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן עלוב ומשוגע
מקום רחוק מקום לדאגה
אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה
אלוקים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא
(מילים: יהונתן גפן)
ביקורים במשחקי הליגה הארצית תמיד נותנים תחושה שהגעת לארץ אחרת. אחרי עונה שלמה במלחה, נוקיה והיכל הספורט בחולון, להגיע לאולם בכוכב יאיר היתה בשבילי סוג של חוויה שגרמה לי להיזכר בשליחות האמיתית של ספסל וגרמה לי ריגושים מהסוג שכל כך חסר בכדורסל המקצועני.
כבר בכניסה הרגשתי משהו שונה. ילדים שעמדו בכניסה שאלו אם אני רוצה חולצה, כמובן שאמרתי כן וקיבלתי חולצה לבנה עם הכיתוב "כוכב יאיר ללאומית". התמקמתי ביציע המלא כ 300 תושבי המקום, משפחות, אבות, אמהות, ילדים, הפנינג אמיתי. הכרוז לתדהמתי היה שי גולדשטיין, משי ודרור, מסתבר שהוא תושב צור יגאל הסמוכה. שאלתי את אחד האנשים בקהל מי זה יו"ר הקבוצה והוא הצביע על שני אנשים שהסתובבו עם מצלמות על הפרקט וביציע וצילמו את כל מי שהגיע. אחד הוא יו"ר עמותת הכדורסל מוטי הוכמן והשני יו"ר הקבוצה, יעקב "ג'ק" בר אוריין.
חיפשתי בקהל אנשי כדורסל אבל כנראה שכוכב יאיר והליגה הארצית לא מספיק אטרקטיבים, גם ביום שבליגת העל היו שלושה משחקים משעממים. ביציע לא התלוננו. אחד הילדים אמר לחברו "תראה, כל הסלבריטאים של כוכב יאיר הגיעו היום". מסתפקים במה שיש.
על הפרקט משך את תשומת ליבי דווקא שחקן היריבה מטבעון, תומר שטיינהואר, שמסתובב על הפרקט בזמן החימום עם החיוך הנהדר שלו, חיוך שירד ברגע שהתחיל המשחק. תומר היה מצוין, החזיק מעמד כמעט 40 דקות על הפרקט ובעיקר נשאר ספורטאי אמיתי שרוצה מאוד לנצח והיה הראשון משחקני טבעון שבא לברך את שחקני כוכב יאיר אחרי ההפסד.
אבל תומר הוא לא הנושא של הכתבה, כוכב יאיר פיגרה בהפסקה אחרי מחצית ראשונה לא טובה, בהפסקה הופיעה חבורת הבנות הכי חמודה שיש עם ריקוד בשיתוף בקבוקי מינרלים ולחצי השנה עלתה כוכב יאיר אחרת . הגנה נהדרת ומלחמה על כל כדור במחצית השניה חיסלה את טבעון ומיד עם שריקת הסיום פרץ קהל של עשרות ילדים למגרש ועטף באהבה את שחקני הקבוצה שנהנו מכל רגע.
השמחה היתה אמיתית על הישג ספורטיבי נהדר, כל עלייה היא משמחת ומרגשת, אבל במקרה הזה יש גם אבל גדול, האולם המקומי קטן ואין בו פרקט, כדי לעלות ליגה האולם יהיה חייב לעבור שיפוץ והתקנת פרקט, התקציב יהיה חייב להיות גדול הרבה יותר ולא בטוח שיש למועצה מקומית קטנה כל כך את המשאבים לארגן תקציב בסדר גודל כזה.
חתן השמחה הוא ללא ספק המאמן איתי ברקו שבנה את הקבוצה במו ידיו והעלה אותה שתי ליגות, השחקנים שדיברנו איתם סיפרו לנו שבאו לשחק בקבוצה רק בגלל איתי והיו מלאים במחמאות אליו. ברקן הביא מעבר לשחקנים טובים, חבורה איכותית של אנשים שהילדים בקהל רואים בהם מודל לחיקוי, נדב לוי, רז כהן המכונה ניקולה בשל דמיונו לוויצי'ץ, עומר שני, תומר כהן דרור בריגר והאחרים מתנהלים על המגרש ומחוצה לו בצניעות לא מתביישים ליפול על הרצפה ומדברים בסבלנות לכל ילד שבא לדבר איתם אחרי המשחק.
נדב לוי הוא מסוג השחקנים שאתם רוצים בקבוצה שלכם, אבל כנראה שלא תזכו לזה, לוי הודיע לנו על פרישתו כבר בגיל 26, לוי למי שזוכר הוביל את הוד השרון לגמר גביע המדינה לנוער, והיה שחקן נוער הירואי ומדהים, גם היום מדובר בשחקן שכולו לב ונשמה, מנהיג מדהים עם נוכחות ענקית על המגרש.
לוי: "מה יכול להיות יותר כיף מזה, איתי בנה פה תלכיד של חבר'ה שכל אחד מהם בן אדם וזה המפתח, כל אחד פה עוזר ותומך, כל השנה אנחנו קבוצת ההגנה הטובה בליגה, אנחנו משחקים כדורסל יפה לעין ואנחנו נהנים מכל רגע, אני בחרתי בקריירה צבאית על פני קריירה בכדורסל, אני היום סרן בצבא, החיילים שלי באו למשחק, השנה נוצרה סיטואציה שהתפקיד שלי איפשר לי לבוא ולשחק, איתי ברקן שבזמנו היה עוזר המאמן שלי בנוער הביא אותי, באתי לכאן בלי כסף לשנה אחרונה, זו היתה שנה בשביל הכיף, בשנה הבאה אני עובר לתפקיד חדש וכבר לא אשחק"
למרות הותק שלי בכדורסל, שכשהשם דרור בריגר עלה בראשי דמיינתי בחור קרח בן 40, בגובה 2 מטר, רחב וחזק. אז ממש לא, מדובר ברכז, די צנום, רק בן 34, מה שכן צדקתי בעניין הקרחת. בריגר הוא הקפטן והמנהיג של הקבוצה, הוא שקול, קר רוח ומאוד מנוסה. לאורך כל המשחק וגם לאחר שהוא הסתיים, בריגר נראה קצת מאופק, הסתבר שהוא הגיע למשחק עם 40 מעלות חום, לא אחד כמו בריגר יחמיץ משחק עליה.
בריגר": כבר עליתי כמה ליגות בקריירה שלי, פה היה באמת משהו מיוחד, עשינו את זה כל כך יפה. יש פה חבר'ה אחד אחד, חומר אנושי מצוין וזה ההבדל בינינו לבין שאר הקבוצות, ידענו להתרומם חזרה אחרי הפסדים. השאיפה היתה להישאר בליגה, אמרו לי שבונים על הישארות בליגה אבל מי שמבין כדורסל ידע שהיינו אמורים להגיע לצמרת, כשחתמתי על חוזה רצו לתת לי בונוס על הישארות, אמרתי להם תכפילו את הבונוס ותעשו אותו על הגעה למקומות 1-4, ראיתי את השחקנים שיש פה וידעתי שאנחנו נהיה בצמרת"
את הראיון קוטע ילד בן 10-11 שפונה לדרור ושואל "דרור, יהיה לנו פרקט ?"
בריגר "אתה רואה, זה מה שמענין פה את הילדים, אם יהיה פרקט או לא"
אני שואל אותו אם יישאר בקבוצה אם אכן יעפילו ללאומית "לא יודע, אני סוחב את הגב, זה לא קל, כבר פרשתי מכדורסל וחזרתי, איתי ברקן פנה אלי ואמר לי שאני חייב לחזור ולעזור להעלות את הקבוצה מליגה א' לארצית ועכשיו עלינו גם ללאומית, מעבר לזה אני לא מתחייב"
ניגשתי לדבר עם מנהלי הקבוצה, האחד מבטיח שיעלו ליגה ויהיה פרקט, השני שקול יותר ולא מבטיח כלום, קיץ לא קל יעבור על שניהם.
מוטי הוכמן, יו"ר עמותת הכדורסל: " יהיה פרקט, ראש המועצה יעקב ממן הבטיח שיהיה, הוא תומך בספורט. המטרה שלנו היתה לסיים במקום החמישי-שישי, בנינו קבוצה של ותיקים וצעירים, רוב השחקנים נשארו משנה שעברה מליגה א' ואליהם צירפנו את נדב, סרגיי ויניב, על כל מלאכת הרכבת הקבוצה היה אחראי איתי ברקן, הוא קיבל מאיתנו יד חופשית, איתי הגיע לפה לפני שנתיים על תקן רכז הכדורסל של כל המועצה, הוא מנהל את מחלקת הנוער ואת בית הספר לכדורסל, הוא מעודכן, לומד כל הזמן, יש לו נסיון רב והוא מאוד שאפתן, הוא כל כך רצה להצליח עד שאפילו עבר לגור פה. יש לנו פה 6 קבוצות מקט-סל ועד ילדים, יחד עם צור יגאל יש כאן 11 אלף תושבים ובעוד 10 שנים יהיו פה בין 20 ל30 אלף תושבים.
חשוב לי שתכתוב שהקבוצה קרויה אליצור "יובל" כוכב יאיר. יובל יצחק הוא הבן שלי שנפטר בגיל 14 ממחלה, הוא קרוי על שמו של אחי, יצחק הוכמן "הוכ'לה" ששיחק באליצור ת"א והפועל חולון ונפל בסואץ.
אני הייתי המאמן הראשון של הקבצה ויובל הבן שלי היה בא איתנו למשחקים ויושב במזכירות.
יעקב "ג'ק" בר אוריין, יו"ר הקבוצה: " אנחנו בסך הכל רצינו להישאר ופתאום עלינו ליגה, אם לא תהיה תמיכה מסיבית של המועצה ושל ספונסר גדול, אין טעם לעלות, מה שבטוח זה שאנחנו לא נכרה לעצמנו קבר, אנחנו תמיד רואים לנגד עינינו את רמת אפעל, אנחנו לא ניתן שיקרה לנו מה שקרה להם"
לראות הפסדים אף אחד לא יבוא, תראה את בנימינה ושוהם, בקושי מגיע קהל ויש להם תמיכה כספית גדולה, אנחנו לא רוצים לעלות ללאומית בשביל להפסיד, ולנו לא תהיה תמיכה כספית כזאת גבוהה, כוכב יאיר זה מקום שלכל אחד יש מה להגיד, תהיה פה ביקורת על כך שמוציאים כסף גדול בשביל להביא זר, במקום להשקיע בחינוך או משהו כזה, פרקט זאת לא הבעייה, הבעיה היא התקציב הגדול שדרוש ללאומית"
לסיום ניגשנו לדבר עם חתן השמחה, אולי האיש הכי מאושר באולם אתמול, איתי ברקן
ברקן: "הרגשה מצויינת, באתי לפה לפני שנתיים, אין כמו לעשות את זה בעשר אצבעות שלך, בנינו פה משהו יפה, עלינו מליגה א' לליגה הארצית והשנה בנינו את הקבוצה עם כמעט אותו כסף שהיה לנו בליגה א', הרבה חבר'ה שגדלתי איתם באו לשחק במיוחד בשבילי , אין דברים כאלה. עשינו הכנה טובה, כולל מחנה אימון ו 8 משחקי אימון. יש פה מערכת תומכת ומפנקת, יש פה אווירה של קיבוץ, כל מה שביקשתי קיבלתי, יש פה פירגון, כנות וצניעות, עשינו פה הכל בלי קיצורי דרך.
בדיעבד מה שחיבר אותנו זה דווקא ההפסד במחזור הראשון לכרמיאל, זה נתן לנו פרספטקיבה ששום דבר לא יבוא לנו בקלות כמו בליגה א'. יש פה שחקנים מדהימים, ה, ביום שאין אימון אני עצוב. עברנו עונה עם פציעות ומחלות ומכל דבר הלכנו והתחזקנו, לא הפסדנו פה בבית שנתיים, היה לי חשוב שתהיה פה איזושהי מסורת.
אני נגד זה שקבוצה שעולה בסוף לא עולה, יש פה אנשים שאוהבים ספורט, מגיע להם שנעלה, יש פה אנשים טובים מאחורי הקלעים שבשקט בשקט כבר עובדים על זה, זה לא בשמיים, אנחנו לא מתכוונים לוותר, שנה הבאה תהיה פה קבוצה בליגה הלאומית"
כתבות אחרונות באתר
|
|