גפילטע פיש
ליאור פרי ,23/01/2008

הפועל ירושלים ניצחה די בקלות את המעצמה הפולנית שלא ממש התאמצה. העיניים היו במלחה אבל הראש היה בשאר אולמות הכדורסל ברחבי אירופה, אבל בעוד התוצאות מבדלונה וברלין זורמות, מרקוביץ בחור כארז עשה את העבודה במלחה. ליאור פרי מסכם

פולני, קמרוני וסלובני מגיעים למלחה. נשמע כמו התחלה של בדיחה ? אז זו דווקא היתה המציאות הערב אצלנו. בעצם, אם נחשוב על זה שהקבוצה הפולנית זגורזאלץ (מי מסוגל להגות את שמה ?) היא בעלת המאזן הכי טוב בבית של ירושלים ואחד הכי טובים במפעל כולו, זה נותן איזו אינדיקציה לכמה עגום הוא המפעל הזה שקוראים לו יול"ב קאפ, ושהוא בעצם הליגה האירופאית לקבוצות דרג ב'. עם קבוצה פולנית בינונית שהשחקן הבולט שלה הוא אקס רמת השרון (בעונת הירידה ללאומית !)היא הלהיט של המפעל, זה אומר דרשני.

לפני המשחק ניסיתי להבין את האפשרויות שבהן הפועל ירושלים תעלה שלב.אז אפשרות אחת היא שדן בוס תדהים בקאזאן ואז ירושלים תעלה מהמקום השלישי בבית, אבל הסיכוי שחבורת רועי ברקוביץ ההולנדית תפתיע ברוסיה קלוש ביותר. יותר ריאלי זה שירושלים תנסה להיות בין חמש הבכירות מבין המסיימות במקום הרביעי.

וכדי שזה יקרה צריך משהו בנוסח הבא. חובנטוד תנצח את שיאולי, או שאלבה ברלין תפסיד, או שוולנצאבק הפולנית תנצח את ננסי הצרפתית, אבל בהפרש של לא יותר מעשרים ושש נקודות, או ששאלון תנצח את חימקי, אבל שוב, לא ביותר מידי, כי אז היא תעבור את זלזניק, וזה הופך אותנו לתלויים בתוצאות של ונטספילס או משהו כזה. הבנתם את זה ? אני לא, ואני מנחש רוב הקהל גם כן לא ידע מי נגד מי, או בקיצור, העיקר שירושלים תנצח, את השאר הקדוש ברוך הוא כבר יסדר לנו.

הקור הירושלמי הנוראי, הכושר האיום של הקבוצה, תצוגות הנפל האחרונות, חוסר הודאות לגבי הסיכוי להעפיל לשלב הבא, כל אלו לא מלאו מהיכל מלחה להיות מלא, כרגיל, בהמון גרונות אדומים שעודדו ללא הרף.

המשחק החל בדו קרב פרטי בין מרקוביץ לדיוויד לוגן. שלוש מארבע ההתקפות הראשונות של ירושלים הסתיימו בסל של ארז. לעומת זאת דן שמיר שכח כנראה איך דיוויד לוגן התעלל בו במשחק הבית של הפולנים בצכיה. אז לוגן תפר 34 נקודות מתוכן חמש שלוש. חמש שלשות ? במלחה לוגן שם את השלשה החמישית שלו כשעל השעון עוד נשארו ארבע דקות לסוף הרבע הראשון. ובאחוזים לא רעים בכלל, חמש מחמש.

לקח לדן שמיר שש דקות ו 15 נקודות להבין שלוגן, כן, זה שירד ליגה בעונתו ברמת השרון, הפך לתותח על מאז עזב את ישראל לטובת פולין. הפתרון – להכניס את גיא פניני, עם הוראה מפורשת לא לעזוב את לוגן למשך כל המשחק, גם בהפסקה כשהוא הולך לשירותים. פניני נצמד ללוגן כמו שכלה טרייה נצמדת לבעלה בירח הדבש. זה שינה את כל המשחק. בלי לוגן הפולנים נראו אנמים לחלוטין. פניני נדבק לקלעי המחונן כמו עלוקה. נו טוב, אני מגזים. עלוקה לא נדבקת כל כך חזק.

מאותו רגע ההתקפה הפולנית יצאה לפנסיה, וזה אישפר לירושלים, פצועה, חבולה, לא מגובשת וקצרה ברוטציה, בכל זאת להשתלט על המשחק. מרקוביץ ברבע ענק (תשע נקודות) ששון במשחק טוב וראמל קרי המשתפר הורידו את ירושלים בסוף הרבע עם שש הפרש , 20:26. מילה על מרקוביץ לפני שנעבור לרבע השני. מדהים מה שברך אחת (זו של ארנולד) יכולה לעשות. משחקן גמור שקבור עמוק בקצה הספסל, הפך מרקוביץ בחודש שארנולד מושבת לסקורר המוביל של ירושלים ולשחקן שבקושי זוכר איך עשוי הספסל.

ברבע השני עוד חילוף נכון עושה את ההבדל ומביא את הבריחה. נואל פליקס. דווקא הזר השנוי במחלוקת, הוא לטעמי מי שהביא את שביל הבריחה, כמו שריטה שרה. הסטטיסטיקה אמנם לא מדהימה. ברבע שהוא היה על הפרקט הוא לא קלע נקודות, גם לא חילק אסיסטים, אבל שתי חסימות ושני ריבאונדים הם רק ההתחלה. פליקס הכניס המון רוח התלהבות להגנה, יצר מטריה אוירית מתחת לסל, התעלל בכל מי שניסה לקלוע מקרוב, והכניס את ירושלים לטירוף.

יש דברים שלא מופיעים בסטטיסטיקה. למשל כמה פעמים גרמת ליריב לקחת זריקות קשות, או לא לקחת בכלל. במובן הזה פליקס עשה עבודת הגנה נהדרת. אפילו הקהל, לראשונה מאז שהוא הגיע ארצה לפני שנה פלוס, החל לשאת את שמו.

רק שלמרבה הצער, שמיר שלא עיכל איך השחקן הכי שנוי במחלוקת ככה מעיר את הקבוצה והקהל, מיהר לשלוח את פליקס לספסל אחרי תשע דקות, להקפאה עמוקה עד סוף המשחק (להוציא שלוש וחצי דקות עמוק בחצי השני).

אז רבע שני ההתפקה הפולנית לא תפקדה, דיוויד לוגן נעלם ע"י פניני, אף פולני אחר לא לקח יוזמה במקומו, ניסיון להכניס את הענק הקמרוני (בעל האזרחות הקמבודית) הארדינג נאנה, נכשל לחלוטין (ושוב תודה לנואל פליקס שחיסל את הענק המוזר) וירושלים החלה לברוח. יד טובה של שרון ששון, שיפור מתמיד ביכולת ההתקפה של ראמל קרי, ולחימה ענקית של ארז מרקוביץ, ולמחצית ירושלים יורדת עם 17 הפרש, 49:32, והתוצאות מבדלונה הופכות ליותר ויותר רלוונטיות.

רבע שלישי המטרה של ירושלים היא רק לשמור על הקיים. הרוטציה קצרה, והעייפות צפויה לתת אותותיה. יש לירושלים שמונה שחקנים בלבד (לא כולל שני ילדי פוסטר ואחד ארנולד פצוע). את יהוא אורלנד שמאכזב כל השנה הוציאו מהרוטציה, נואל פליקס מסיבות בלתי מובנות בעליל חזר להתייבש על הספסל, ולמעשה חצי שלם ירושלים משחקת עם שישה שחקנים, ומעט מאד חילופים.

למרבה המזל הקבוצה הפולנית כל כך חלשה, שגם שישה ורבע שחקנים זה מספיק. טימי באוארס שהיה מאד מאופק בחצי הראשון מתחיל להכנס לעניינים. ארז מרקוביץ פשוט מתעלל בגבוהים הפולנים (עד כמה שקמרוני, אמריקאי וסלובני הם פולנים לצורך העניין) ושרון ששון בשקט בשקט צובר עוד נקודות. גם בריבאונד היתרון הירושלמי מוחלט. מרקו סקציק הפולני מתחיל קצת לקלוע, אנדראס רודריגז הרכז הפורטוגזי של הפולנים מתחיל גם הוא לחמם ידית, אבל זה מאפשר לפולנים רק לשמור על ההפרש ולא לקזז.

ברבע הרביעי מתחילים להרגיש עייפות חומר. שמיר מתעקש לייבש את פליקס ולתת לשחקנים התשושים שלו להתעייף עוד יותר. בדיעבד התברר שמול הפולנים זה הספיק. ככל שעוברות הדקות היתרון שכבר היה סביב העשרים נקודות מתחיל לדאוך, ויותר שאנחנו מתעניינים בנעשה בבדלונה וברלין, אנחנו מתעניינים בשעון, שיורד לו לאיטו בקצב מעצבן.

תומס קלאטי הפולני (שהוא בעצם אמריקאי) מתעורר פתאום וקובר שתי שלשות. הארינג נאנה הענק שעד כה לא קלע מחצי מטר פתאום טוחן שלשה, גם רודריגז יורה שלשה ענקית ופתאום יש לנו ריח של משחק צמוד. למרבה המזל ברגעים כאלו יש את הידית של שרון ששון שבשלשה חשובה ביותר, ביחד עם סל של מרקוביץ, מחזיר את היתרון להיות מבטיח דיו.

ביציעים עושים חישובים. בדלונה ניצחה, אלבא ברלין הפסידה, צמוד בננסי, שאלון לא תעבור אותנו, איו סיכוי לעבור את אוסטנד, ומה לעזאזל אנחנו רוצים שיקרה במשחק של זלזלניק ???

סוף דבר, ירושלים לוקחת את המשחק, ולא בקושי רב. על תשאלו אותי איך ולמה, אבל ירושלים העפילה לשלב הבא, מה שאומר שהנה עוד הישג נרשם לספורט הישראלי. הצלחנו להכניס קבוצה לטופ 32 של הדרג ב' האירופאי. זה אומר שבעצם ירושלים היא בין 56 הקבוצות הטובות באירופה. וזה עוד לפני שארנולד חזר ונמצא זר נוסף.

שורה תחתונה. ירושלים צריכה דחוף לפחות עוד זר, אולי שניים, ואת ארנולד בחזרה, ואת פליקס על הפרקט, ואז יהיה מה לדבר על טופ סיקסטין.







כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();