|
סיפורו של כשלון ידוע מראש
שלומי פרי
,02/08/2006
סיפורה של נבחרת הנוער 2006. סיפור שאף אחד לא ירצה לזכור. משולש בלתי אפשרי, מאמן לא סמכותי ורכבת שחקנים אין סופית.
נבחרת הנוער סיימה את אליפות אירופה במקום ה 11, המקום הנמוך ביותר של נבחרת נוער בשש האליפויות האחרונות, כשלון או לא, לא אנחנו צריכים לקבוע, בטח כשאנו יושבים בבית וניזונים משידורים באינטרנט ולא ממש רואים את המשחקים של ישראל ושל שאר הנבחרות באירופה.
לפעמים מיקום של נבחרת הוא פונקציה של כשרון הנבחרת אבל לפעמים הוא פונקציה של רמת השנתון באירופה ואין ספק שהשנתונים האחרונים באירופה הם ברמה גבוהה מאוד.
מצד שני מאמן נבחרת הנוער אמנם התגאה במאזן הנבחרת באליפות 5 - 3 אבל שכח לציין שהנצחונות היו מול לטביה (פעמיים), מול איסלנד (שירדה לדרג ב'), גרמניה שסיימה במקום ה13 ומול בולגריה, שאם כל הכבוד למקום השמיני בו סיימה, לא הצליחה לנצח אף משחק ב 1-8 ומורכבת משני שחקנים ראויים בלבד. הנבחרת הישראלית לא הצליחה לנצח את איטליה, סלובניה וקרואטיה ולא שיחקה מול אף אחת מהנבחרות שסיימו את האליפות במקומות 1-6.
נבחרת הנוער לא עלתה לרבע הגמר מהבית הכי קל באליפות. שתי הנבחרות ששיחקו עם ישראל בבית המוקדם, איטליה ובולגריה, סיימו את האליפות במקומות השביעי והשמיני. אם יש מישהו שמתגאה במאזן 5 - 3 של הנבחרת, הוא כנראה חי באשליות.
את הכתבה הבאה היינו כותבים גם אם הנבחרת היתה מסיימת בין שמונה הראשונות, אמנם קל יותר לכתוב את הכתבה לאחר שהנבחרת לא הצליחה אבל גם הצלחה באליפות לא היתה מעלימה את הכשלים והמחדלים שלדעתנו התקיימו במהלך הכנת הנבחרת לאליפות אירופה.
מטרת הכתבה היא לתת ביקורת בונה לגבי המשך העבודה עם נבחרות ולא כדי להכפיש מאמן או שחקן זה או אחר.
מחדל מס' 1: מאמן שלא מכיר את השחקנים
מאמן נבחרת הנוער, ארז ביטמן, נכח השנה במשחק נוער אחד בלבד, משחק גביע המדינה בין מכבי ת"א לגליל עליון, לאותו משחק הגיע יחד עם בתו.
במסגרת עבודתי בספסל אני משתדל ללכת לכמה שיותר משחקים בליגות הנוער והנערים. בשנים קודמות התרגלתי לראות במשחקים רבים את רן אשר ויורם קאופמן, מאמני נבחרת הנוער, ואת רוני בוסני, מאמן נבחרת הקדטים. במהלך השנה הנוכחית ראיתי את מאמן נבחרת הקדטים החדש, דני פרנקו במשחקי הנערים, אבל את ארז ביטמן לא ראיתי כלל במשחקי ליגת הנוער, גם לא במשחקי נוער שהתקיימו בירושלים, העיר בה ביטמן עובד ומתגורר. ביטמן לא הגיע גם למשחקי פיינל פור הנוער ובירור יסודי בקרב מאמני ומנהלי קבוצות בליגה לנוער העלה שגם הם לא ראו את ביטמן באף משחק השנה. למשחק גמר הגביע לנוער הגיע ביטמן יחד עם בתו.
את החשיבות של הגעת מאמן נבחרת הנוער למשחקי הליגה קל מאוד להסביר. ראשית הוא צריך להכיר את כל שחקני הליגה לנוער, לחפש כשרונות, לאתר שחקנים עם פוטנציאל ולבדוק טוב טוב אם בליגה לנוער לאומית וארצית לא מסתובבים שחקנים שמתאימים לנבחרת. מעבר לכך הוא צריך לעקוב אחרי שחקני סגל הנבחרת, לראות אותם במשחקים, להכיר אותם בתנאי לחץ, להכיר אותם בתפקידים שונים במגרש, לדעת כל דבר אפשרי על כל אחד מהם. ארז ביטמן העדיף לשלוח למשחקים את עוזרו, אוהד גולדברג שעשה זאת כל שבוע. ביטמן בעצמו בחר שלא להגיע למשחקי הליגה לנוער. מלבד אחד.
אולי זה תירוץ ואולי לא, אבל ביטמן מילא השנה משרה תובענית כעוזר של ארז אדלשטיין בהפועל ירושלים, משרה שכללה נסיעות לחו"ל, אימונים רבים, הכנה יסודית למשחקים וכמובן שני משחקים בשבוע. לאור העומס הזה לבקש מביטמן להגיע למשחקי הליגה לנוער זה אולי קצת מוגזם, במיוחד לאור המשכורת המגוחכת שהוא בוודאי מקבל וכאן אנחנו מטים את האצבע המאשימה ומעבירים אותה מביטמן לועדה המקצועית באיגוד הכדורסל שבחרה בו. מאמן נבחרת הנוער צריך להיות פנוי פיזית וכלכלית כדי שיוכל להקדיש לעבודתו את כל הזמן הדרוש וזה כולל לא רק אימוני שישי-שבת בוינגייט, אלא גם נסיעות למשחקים בכל הארץ, גם צפייה בקלטות של משחקי נוער, גם שיחות טלפון למאמני נוער כדי לקבל חוות דעתם על שחקנים ועוד כהנה וכהנה עיסוקים שמאמן נבחרת נוער צריך לעשות באופן שוטף.
מאמן נבחרת נוער שזוהי משרתו השניה וצריך משרה נוספת, בכירה יותר, כדי להתקיים, לא יכול להקדיש לעבודתו מאה אחוז ועל כך צריכים לחשוב גם באיגוד הכדורסל בפעם הבאה שהם ממנים מאמן.
חוסר ההיכרות של המאמן את שחקני ליגת הנוער הוליד רכבת שחקנים חסרת תקדים בנבחרת הנוער עד ל 10 ימים לפני האליפות. שחקנים שהגיעו מאוחר להכנה נכנסו לסגל הסופי, לעומת שחקנים שהתאמנו בה מתחילת הדרך ונשארו בחוץ. לא נבקר את הבחירה הסופית של הסגל ואנחנו בעד לתת צ'אנס לשחקנים להיבחן בנבחרת, אבל מי שמכיר את ליגת הנוער היה יכול לדעת מראש מי מתאים לנבחרת ובעיקר מי לא.
אנחנו ספרנו לא פחות מ 30 שחקנים שהתאמנו עם הנבחרת במהלך ההכנה: גל מקל, אנטון שוטבין, עומרי כספי, שון דניאל, יואב דביר, ייבגני ליוטרין, מתן סונגו, ערן אסנטי, אייל סולומוביץ', עידו סטולרו, דודי עמר, אופיר סניור, חן גונשור, איתי רון, טל רונן, עודד ברנדווין, אחיעד בוקרא, רביב פיטשון, אור רון, אור ברנר, שגיא טבו, גלעד לוי, אבישי דרעי, רועי ויטנשטיין, ליעד כהנא, עמית שמחון, עמית בירכץ, גיל אמיתי, בן קראוס וארמן דביטיאן.
מאמן שלא חי את הליגה לנוער, שלא מכיר את השחקנים, שלא הולך למשחקים, לא יכול לאמן את נבחרת הנוער.
מחדל מס' 2: חוסר סמכותיות של הצוות המקצועי
דיווחים וסיפורים מאנשים הסובבים את הנבחרת מדברים על תנועות מגונות מאחורי גבו של המאמן, מהתחצפויות, מאי מילוי הוראות, סיפורים אחרים מספרים על אי מילוי הוראות של מאמן הכושר ואפילו העדרויות מכוונות מאימוני הכושר. אם ביטמן וחרוש (המנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות) הבליגו על כל אלה זה לא טוב, אם לא שמו לב, זה עוד יותר גרוע. בכל מקרה מאמן נבחרת נוער צריך להיות דמות סמכותית יותר, דמות שהשחקנים מכבדים ואפילו מפחדים ממנה. אין לי ספק שאם צביקה שרף, אריק שיבק או אפילו רוני בוסני היו עומדים מאחורי הקווים כל התקריות ומלחמות האגו בנבחרת לא היו מתאפשרות. ארז ביטמן הוא בן אדם נחמד, אפילו נחמד מדי. אני בטוח שהוא לא ידע לאיזה גוב אריות הוא נכנס כשקיבל על עצמו את משרת מאמן הנבחרת, אבל מאמן סמכותי יותר היה הופך את גוב האריות לגוב חתולים. יורם חרוש הוא אדם שקול, רציני ומאוד מוערך, אבל במקרה דנן לא היה מספיק קשוח עם השחקנים ועם המאמן שתחתיו.
כבר בטורניר אלברט שוויצר היה ברור שהמשולש דניאל-מקל-כספי לא יכול לחיות ביחד. קצת לאחר חזרת הנבחרת מהטורניר בגרמניה, הוחלט לנפות את שון דניאל מהנבחרת כדי לנסות להיפטר מהמשולש הבלתי אפשרי הזה.
כחודש לאחר מכן דניאל הוחזר, לא עברה תקופה ארוכה מדי ודניאל וכספי הלכו מכות במהלך אחד האימונים ואחריו, שניהם נשארו בנבחרת. מאמן אחר, סמכותי יותר, בטוח יותר בעצמו, היה מעיף את שניהם קיבינימט ולא משאיר אותם רגע אחד נוסף בנבחרת. בנבחרות נוער יש קוד התנהגות ברור וחמור. בנבחרת הנוכחית הקוד הזה נשבר כמה פעמים ללא שום תגובה הולמת. דניאל וכספי נשארו בנבחרת לא בגלל שהתנצלו, אלא כי המאמן לא דרש שיעופו הביתה וכי סדר העדיפויות של הנבחרת הוא לצערנו קודם כל הצלחות ואח"כ יצירת שחקנים. שון דניאל ועומרי כספי צריכים ללמוד לשחק בקבוצה, בנבחרת הנוער 2006 הם לא למדו את זה, הם למדו בדיוק ההפך, הם למדו ששחקנים חשובים יותר מהמאמן ושחקנים צריכים לחשוב רק על עצמם.
מכות בין שני שחקנים מאותה קבוצה קרו בעבר (ג'נקינס וטפירו למשל) ויקרו בעתיד ולעתים אפשר ואפילו צריך לסלוח, אבל במקרה של דניאל וכספי מדובר בשורה של עבירות משמעת שהיו צריכות לקבל טיפול חד משמעי ולא משנה כרגע מי אשם יותר ומי אשם פחות, זה לא חשוב, מה שחשוב ששום פעולה לא נעשתה בעקבות התקרית הקשה.
למה לא נעשתה ? מצד אחד ברור שלהעיף את שניהם מהנבחרת אומר סכנת ירידה מוחשית לדרג ב' ואולי אפילו משמעו פרישה של דניאל מנבחרת הנוער הבאה ושל כספי מנבחרת העתודה וזה שיקול שצריך להתחשב בו. מצד שני השארת שניהם היא מסר של חולשה ומסר שגוי לשחקנים צעירים שיבואו בעקבותיהם.
ההתלבטות בנבחרת היתה קשה ואני בטוח שאפשר להתווכח שעות על הנושא הזה ולהתלבט שוב ושוב אבל ההתלבטות הזאת היתה נמנעת אם מראש המאמן היה מפגין סמכות ולא מאפשר לשני השחקנים כבר בתחילת ההכנות לעשות ככל העולה על רוחם בנבחרת. אולי היה אפשר גם לנסות פתרון יצירתי כמו העלאת עומרי כספי לנבחרת העתודה. בכל מקרה אחרי פרשת המכות החמורה הסתפקו קברניטי הנבחרת בהתנצלות הדדית. (כשכספי עוד ביקש להתייעץ עם סוכנו לפני שהתנצל)
כחודש לפני אליפות אירופה נערכה ישיבה שנושאה היה הדחתחו של ביטמן מהנבחרת. בישיבה הוחלט שהוא יישאר כדי שהנבחרת לא תתפרק, ומי שיקח אותה לא יהיה לו זמן לחבר את השברים. משמעות של ישיבה כזו ברורה, במיוחד שהיא מגיעה לאוזני השחקנים. אם היתה למאמן איזו שמץ של סמכות לפני הישיבה, אחריה גם השמץ הזה נעלם.
מחדל מס' 3: משולש בלתי אפשרי
הדמויות:
עומרי כספי – מצויד באמא דעתנית שאוהבת להשמיע את דעתה ובקול רם, סוכן איטלקי בעל שם (לאקי קאפיוני) אתו הוא מתייעץ בכל צעד, גב משמעון מזרחי והמון המון המון המון אגו, הגיע עומרי כספי לנבחרת הנוער, כשהוא יודע שסקאוטרים רבים מה NBA יבואו לראות אותו באליפות אירופה. כספי הוא ללא ספק כשרון גדול וה NBA רשום לו על המצח (אפילו סיבוב ראשון בדראפט). הנתונים שלו מדהימים, גבוה עם יכולות של גארד, אתלט נהדר עם גוף מדהים אבל המחמאות מכל הכיוונים עלו לילד לראש. כספי לא ספר אף אחד בנבחרת, לא את חבריו לקבוצה ולא את הצוות המקצועי. הוא קילל על המגרש ומחוצה לו, נעדר מאימונים בלי להודיע ומבלי להתנצל, דיבר בסלולרי גם כשאסור, הוריד נעליים באמצע משחק באליפות (לטענתו בגלל יבלות) ואפילו התיישב על כסא המחליפים בלי שהתבקש על ידי ביטמן, כדי להיכנס למשחק.
כספי הסתכסך בעבר עם ויקטור סקורניק במכבי ת"א, הסתכסך עם זיו ארז בהריאלית ראשון לציון (לזיו ארז, בניגוד לביטמן, היה את האומץ לנסוע לאליפות ה ISF הבינלאומית בלי כספי) וכעת הוא וארז ביטמן כבר לא יסתדרו לעולם.
שון דניאל – דניאל הצעיר בשנה מכולם בנבחרת, מצויד בפה שלא נסגר ובאופי תחרותי ואגרסיבי שנוטה לפעמים להתפרצוית כפי שיעידו מספר שחקני נוער בליגה הישראלית וגם כמה שחקנים באליפות אירופה. דניאל הוא אולי שחקן הנוער הכי מושמץ בתולדות הליגה לנוער. מתחילת האימונים דניאל לא ממש הסתדר עם ארז ביטמן ולא התבייש להראות לו ולעיתים גם להגיד לו מה הוא חושב עליו.
גל מקל - מצויד באהבת כדור גדולה שלעתים רבות גרמה לביקורת עליו, באופי תחרותי מאוד ובאגו לא פחות גדול משני הנ"ל. לשחק לצד מקל זה לא קל. הוא דורש את הכדור בכל התקפה, רוצה שהכדור יעבור דרכו ומאוד מאוד דומיננטי בהתקפת הנבחרת. זה לא הולך תמיד כשלצידך משחקים שני אוהבי כדור כמו שון דניאל ועומרי כספי.
במהלך אימוני הנבחרת נסע מקל לארה"ב (נסיעה שגם היא היתה בעייתית בעיני קברניטי הנבחרת והתקיימה רק בסיועו של שמעון מזרחי)וחזר עם הצעה מאוניברסיטת וויצ'יטה סטייט לה נענה בשמחה. ההצעה הזאת גרמה למקל להיות רגוע יותר. באליפות אירופה לנוער זרק פחות יחסית מטורניר שוויצר, קלע באחוזים גבוהים יותר מהשדה, איבד פחות ולקח הרבה יותר רבאונדים.
על המגרש אולי מקל בעייתי, מחוץ למגרש התגלה מקל כילד טוב ומנהיג חיובי, לאחר תקרית המכות בין כספי לדניאל, הוא כינס ביוזמתו את הנבחרת וביקש מהשחקנים לשמור את דבר התקרית בפנים ולהמשיך להתרכז בכדורסל.
לא נלאה אתכם בתולדות הסכסוך המשולש ובסיבותיו אבל כן נספר שהסכסוך הזה הוביל ליצירת מחנות בנבחרת. סיפורים מהנבחרת מדברים על הליכה לארוחות בשתי קבוצות נפרדות. מחנה מקל ודניאל מול מחנה כספי. לא פעם אחת ולא פעמיים השחקנים בנבחרת קיללו אחד את השני על המגרש ועל הספסל.
הסכסוך הגיע לשיא בהחלפת מהלומות קשה בין כספי לדניאל במהלך אחד האימונים, קרב שהתחיל באימון והמשיך לאחר האימון בחוץ.
המשולש באליפות עצמה:
לדניאל היתה אליפות טובה, הוא הפתיע מאוד בצד ההגנתי (2.1 חט' למשחק) ואת התשוקה שלו והרצון לנצח אי אפשר לקחת ממנו. הוא לא חסך עבירות ויצא בחמש עבירות ארבע פעמים במהלך העבירות. הוא לא השתולל בכמות הזריקות ורק במשחק אחד לקח מעל 11 זריקות.
עומרי כספי נדחק באליפות לעמדה הלא טבעית שלו, עמדה שהוא לא אוהב לשחק בה ואין לו בה יתרון מצ'אפ, כספי זרק בארבעה משחקים באליפות מעל 20 זריקות למשחק !! הוא זרק בסך הכל 145 זריקות מהשדה ב221 דקות. ממוצע של 0.65 זר' לדקה. הרבה יותר מכל שחקן באליפות, גמ יותר מקוסטוב הבולגרי שזרק כל הזמן וסיים כמלך הסלים של האליפות. בשני המשחקים החשובים של הנבחרת מול איטליה וסלובניה הוא לא ממש הופיע וסיים עם 9 נק' ו 10 נק'. (יש לציין שמול איטליה התאושש מפציעה בעין).
גל מקל קלע את סל הנצחון הגדול מול בולגריה, אבל גם הוא כמו כספי לא הופיע לשני המשחקים הגורליים מול איטליה וסלובניה וסיים אותם בהתאמה עם 7 ו 6 נק'.
מקל עשה עבודה גדולה ברבאונד (5.8 למשחק), קלע באחוזים גבוהים משתיים (58.9%) אבל לא מסר מספיק וסיים את האליפות עם יחס לא מספיק טוב של 2.5 אס' לעומת 2.4 איבודים למשחק.
נבחרת הנוער 2006 - צילום רשמי מאליפות אירופה.
דניאל וכספי עומדים הכי רחוק שאפשר זה מזה, ואיפה המאמן בכלל ?
רוצים להגיב ? שלחו לנו אי מייל, וציינו אם התגובה לפרסום או לא, אנו נפרסם אך ורק תגובות ששולחן מזדהה בשמו המלא.
שלחו לנו תגובה
כתבות אחרונות באתר
|
|