פותחים סיבוב שני ליגת קטסל ב' מחוז רעננה ב' בואכה קניון שרונים, ואתר ספסל ממשיך לעקוב מקרוב אחר הארועים. אז שבוע לפני הדרבי הגדול משחק מוקש, האם צלח בשלום? מי זכה להיכנס לפינת הפירגון ומי זכה לארוחה בשווארמת כיפה אדומה. בועז נוריאלי
--- בועז נוריאלי ---
אז אחרי שצלחנו את משחק סיום הסיבוב הראשון והצלחנו להירגע מהאירועים, פתחנו חגיגית את הסיבוב השני מתוך שלושה ואין מתאים יותר להשלמת החגיגה ממפגש מרגש מול אליצור מזיז או בשמה הלא רשמי אליצור רעננה.
העמסנו דגיגונים ופאנטה קינלי, שמנו בווייז מזיז 56 והגענו ליעד. מצליחים להיכנס לאולם בניסיון הרביעי אחרי שלוש דלתות סגורות וצועדים לכיוון שורת היציע על הפרקט כיאה ליציע VIP.
ביציע שלנו, אווירת סוף קורס ופרטייה אחת גדולה. השאלה היא לא אם ננצח אלא מה ההפרש. זחיחות צהובה שמזכירה לי את קבוצת הווטסאפ שאני משום מה ממשיך להחזיק עם החבר'ה המכביסטים מפלאפון.
מתחילים. שימו שניה בצד את הסלים הקשים, היציעים הקרובים, השופט של מכבי, זה שהיה לי יום קשה בעבודה ושהמאמן שלנו השתיק אותי פעמיים כשרק ציינתי בפני השופט שהכל מצולם, יעלה בספסל ושהוא בא עם השריקות מהבית. אליצור רעננה ב 180 מעלות שינוי ממשחק פתיחת העונה הגיעו כדי לנצח. לא יודע מה השתנה שם אולי התזונה, האוויר ברחוב אחוזה או אולי בכלל הבטיחו להם שווארמה בכיפה אדומה ברחוב ברנר אם ינצחו. קבוצה שונה לחלוטין מזו שביקרה אותנו ברבין מה שמעביר אותי ישירות לפינת הפרגון שמעטים מאוד זוכים להיכנס אליה אם בכלל: המאמן של רעננה.
שני סוגי מאמנים יש בעולם הזה שנקרא קטסל ב':
מאמן הנצחון מעל הכל, תנו את הכדור לילד האתלטי שכרגע יותר גבוה מכולם וזוזו הצידה, לא מעניין אותי הילדים, ההורים, הקהל- שהאתלטי יקלע ושנסיים עם נקודה אחת יותר מסל לא חוקי בנבדל ברור.
מאמן הקבוצה מעל הכל, שחקו קבוצתי, תניעו כדור, אין שחקן מעל הקבוצה, כבדו את היריבה ובעיקר את החברים שלכם לקבוצה. תיכשל שוב ושוב ושוב ובגלל זה בסוף תצליח.
אם לפני מספר טורים החמאתי לשופט הצעיר שכרגע כבר טוחן שמירות באיזה ג'בל בשומרון עכשיו אני עובר לגזרת המאמנים.
המאמן של רעננה. בחור צעיר לקח קבוצה, בלי כוכבים, בלי דורון ג'מצ'ים, עמרי כספיים או אפילו שמעון אמסלמים והפך אותם לחבורה. כזאת שבאה למשחק, שומרת, אגרסיבית, מוציאה את היריבה מאיזון ובדרך כמעט מפתיעה עם נצחון.
בנוסף, אותו מאמן רענני מספיק הוגן לפנות לשופט אחרי סל שקלעה קבוצתו ולהעיר לו שהיה צריך לעצור את המשחק כי שחקן יריב נפגע ולא ירד להגנה. ופה למעשה מתחילה ונגמרת כל התורה. בני אדם.
בסופו של יום מדובר בילדים. עוד ניצחון פחות ניצחון זה לא מה שיהפוך אותם להיות שחקני כדורסל. מה שכן, מאמן כזה עושה את הילדים שלו לאנשים יותר טובים. כאלה שיכבדו את הילדים שמולם ובפעם הבאה כבר יעצרו לבד את ההתקפה ברגע שיראו שחקן יריב פצוע.
לעניינינו. היה גם משחק. חמישית ראשונה מסתיימת בשיוויון, בשנייה אנחנו בורחים ל 7, בשלישית שוב שיוויון, ברביעית שוב פותחים 7 ובחמישית שומרים על היתרון אחרי שנזכרו אצלנו ש 80% ממשחק כדורסל זה הגנה. 42:47 בסיום שבוע לפני דרבי. השם ירחם.
ביציאה מהאולם מנסים לשדר עסקים כרגיל. כל הכבוד ילדים יופי של משחק. גם משחקים כאלה צריך לדעת לנצח. יופי של לחימה בסוף. במילים אחרות, תוציאו את היד מה ***, תתחילו לשמור ואין היום ארוחת ערב. כוננות דרבי.