אז אחרי שהפגרה הכפויה עלינו לטובה הסתיימה, הסאגה נמשכת ואנחנו חוזרים להיכל רבין המרגש. ליגת קטסל ב' מחוז שרון נפת חברון מתקרבת לסיום הסיבוב הראשון ומה בתפריט? הוד השרון תאנה נגד בירת מזיז, מכבי מתן.

והפעם בפינתנו ומה הבת שלך עושה? "הבת שלי, נוסעת למשחקים של ילדים של בני 11 ועושה אפצ'י מכוון שניה לפני שהשחקן משחרר כדור מקו העונשין". באמת? וואו, מדהים. ואם מישהו מעיר לה? את יודעת בכל זאת ילדים בני 11. "מה הבעיה, התפלק לי אפצ'י, מה אסור כבר להתעטש?"

באמת חשבתי שכבר ראיתי הכל אבל כנראה הדרך עוד ארוכה. ביציע האורח, אמא של מתן וחברה שלה. צמד חברות שנפגשו במרכז הפיס המקומי בחוג מאמאנט, אחריו זרמו לקפה של שושי ומאז נהיו בסט באדיז, יושבות להן יחד בשורה שלוש ומנהלות את האווירה הבאסטיונרית ביציע האורחים. "שרוק שופט שרוק, פאול, תן לו טכני" והשיא: נעמדות בתיזמון מדויק אחרי עבירה, אוחזות בשורש כף היד וצועקות: "תן לו מכוון!!"

שיפוט. הרגילו אותנו בליגות ילדים לרמה מסוימת, איך נאמר זאת בשתי מילים מבלי לפגוע באף אחד: רמה נמוכה. שופטים צעירים מדי או מבוגרים מדי, כאלו שחזרו מיום עבודה מתיש במשרד, או מיום לימודים ארוך בתיכון והדבר האחרון שבא להם לעשות, מיד אחרי לדחוף את הראש לתוך מיקרו, זה לעצור באיזה אולם זניח בעיר שלא באמת קיימת מאחורי קניון שיש בו רק ארומה ולשפוט משחק קטסל עם עוד איזה כלומניק מספסל שכותב עליך אחרי זה.

אז לא. הפעם קיבלנו משהו שונה. בתור אחד שרואה הרבה מאוד כדורסל, ליגת על, לאומית, נוער, ילדים ב', מכללות ומה לא אני יכול לומר לכם בפה מלא שמצאנו את שופט העתיד. דה צ'וזן וואן.

בחור צעיר, לפני גיוס. שילוב של וירובניק (ז"ל), אסתרון וגילי כהן. אנרגטי, חביב, תקיף במידת הצורך, אסרטיבי עם המאמנים ומכיר את חוקת הכדורסל כמו שאני מכיר את תפריט הלילה של דיקסי. מצליח להעביר משחק לא פשוט של ילדים תזזיתיים שלא שמו מעולם דיאורדורנט, בצורה חלקה, רגועה ובלי טעות שיפוט אחת לרפואה. מקפיד שהמאמנים לא יצאו מהשטח הסטרילי שלהם (המאמן המקומי שיצא זכה לביקור חביב עם נזיפה קלה שפעם הבאה יקבל טכנית), הילד שעשה את הפאול והתרעם שלא עשה כלום קיבל אף הוא הסבר מעמיק כולל הדגמה אישית. המזכירות זכתה למספר ביקורי בית בהם קיבלה הסברים מתי להתחיל להפעיל את שעון ה-24 (רק כשהכדור עובר את החצי) והתבקשה לשמור על ריכוז ולא להוסיף נקודות של הוד השרון לכיוון השני.

מתוקף תפקידי כאחראי מדור קטסל ב' באתר ספסל אני קורא לקברניטי האיגוד לאתר את השופט, להוציא לו תעודת ספורטאי מצטיין, להחתימו על חוזה טאלנט ל-20 שנה ולשבצו מיידית במשחקי ליגת העל.

והיה גם משחק. 3 חמישיות ראשונות צמודות מכינות אותנו כבר לערב ארוך ומתיש כשאמא של מתן משמאלנו מוסיפה שמן למדורה. אצל האורחים בולט מספר 10, סוג של ג'ו מונטנה שפיתח מסירת קוסט טו קוסט ביד אחת שתמיד מגיעה ליעד. אני לא מפחד מאדם שהתאמן על 10,000 בעיטות פעם אחת, אלא מאדם שהתאמן על בעיטה אחת 10,000 פעמים. ונראה שזה המקרה.

חמישית רביעית. מתן עולים עם ההרכב החזק ועם מונטנה. אצלנו, לחץ. המאמן מחליט להעלות את 4 הרכזים הפותחים שלנו יחד למגרש. אם העובדות לא מתאימות לתאוריה, שנה את העובדות. איבד את זה? מסתבר שלא. משחק התקפה שוטף עם הרבה סלים קלים ולחץ לאורך כל 8 הדקות בהגנה מסיימים את החמישית בפלוס 12 ושולחים את אמא של מתן חזרה לחוג מאמאנט יחד עם הצינון המדומה שלה. חמישית אחרונה שכולה פרגון בין השחקנים והמשחק מסתיים ב 34:52 ומחיאות כפיים סוערות מההורים.

הולכים הביתה. עייפים אך רעבים. זה לא נהיה קל יותר, אבל אנחנו בהחלט נהיים טובים יותר. ואדים תדליק תמנגל היר ווי קאם!