גם בפגרת חנוכה שעברה עלינו לטובה אתר ספסל לא נח ושלח את כתבנו למחוזות נידחים. כלומר הוא הגיע בטעות למשחק קטסל, רצה להישאר לראות ושהאישה לא תכעס עליו, אז האשים אותנו. זה בסדר. אז מה תפקידו של צוריאל במערך? האם ההוא שמבין אכן מבין? ומי לעזאזל מתעטש עם עיניים פתוחות?
-- בועז נוריאלי --שקט. פגרת אנטיוכוס. אחרי פתיחת עונה מאתגרת נותנים לנו קצת לנוח. ומה עושים במנוחה? רואים משחקים של ילדים אחרים.
באחד ממסעותיי באזור המערבי של העיר, בדיוק כשתורי לקחת את החבורה לאימון, מגיעים לחניה של היכל רבין ושומעים את הצעקות. לא ניכנס? ניכנס. בפנים, ליגת קטסל א' מחוז פתח תקוה ב' צומת סגולה והסביבה, מכבי נגרים נגד אליצור חוטבי עצים. ערימה.
נכנס להיכל רבין והדבר היחידי שעולה לי בראש זה שאני מסקר את השנתון הלא נכון ולמה הילד לא יצא חודש אחד מוקדם יותר. מגיעים בסיום החמישית הרביעית כשהוד השרון בפלוס 14, והמאמן המקומי עוצר את המשחק וניגש ליציע של ההורים שלו להשתיק הורה אחרי הערות מיותרות. אחד שמבין ביציע שכנראה מכיר את הנפשות הפועלות מעדכן אותי שזה ממש לא חריג וקורה כמעט בכל משחק. מדהים. חוץ מלהביך את הילד שלך מול כולם ולהיכנס בחצי שורה לכתבה בספסל לא עשית כלום.
מתיישב שורה אחרונה ומיד שם לב למאמן של אליצור יושב ביציע שתי שורות מתחתיי. כן כן, המאמן של היריבה יושב ביציע, מחלק הוראות, מכוון את ההגנה, קובע את התרגיל בהתקפה וקורא אליו לסדר את החצוף התורן שנרדם בשמירה. ידיים ידיים! תן לו בצבע! תחפור אבישי תחפור! לך עד הסוף אביאל! חפירות אבשי חפירות!
הבחור על הקווים, זה שכנראה מקבל את המשכורת מעיריית פתח תקווה, נח על הספסל ונראה שאיבד עניין במתרחש. אם אי פעם תרגיש לא נחוץ, תמיד תזכור שבמקצי השחייה באולימפיאדה יש מציל.
חפירות- חוץ מזה שזה מכוער ומזכיר לי תמיד את האחים אלי וקובי בלול משלהי שנות ה-90 שפעם אחרונה ששמעתי מהם חזרו בקמבק מרגש לבית"ר ירושלים מליגה ב', מדובר במנהג שצריך לעקור יחד עם הזמבורות. מבחינתי מי שחופר מקבל טכנית וכדור עובר צד. כדורסל זה לא.
החמישית האחרונה בעיצומה והחבר'ה של אליצור נוגסים בפער בעידודו של צוריאל המאמן/מעודד/מעסה/אפסנאי/מנטור/הורה ביציע. ניסיונות שלי להשתיק את הפלא זוכים למבט נוקב של תהיה יפה ותשתוק.
דקה לסיום ההפרש הוא רק 3 למקומיים וצוריאל על סף איבוד הכרה. מתוך כל הרעש וההמולה שהוא מייצר האורחים יודעים להתעשת ראשונים. שיוויון. איבוד כדור. שתיים מהקו והתקפה אחרונה של הוד השרון. 3 החטאות מתחת לסל נותנות את האות לשאגת הקלה של הפלא. ניצחת את המשחק. הרי ביננו, מה יותר חשוב מניצחון בגיל 11?
ביציאה, ההוא שמבין פונה בשקט לצוריאל: "טיפ קטן ממני, שב תהנה מהמשחק ומהבן שלך, יש מאמן תן לו לעשות את העבודה שלו". צוריאל מחייך ומסכם את האירוע במשפט אחד: "בלעדיי, הניצחון הזה לא היה קורה". צ'אק נוריס. הוא גם מתעטש עם עיניים פתוחות. יאלה נגמר החופש. שבוע הבא חוזרים לביצה המקומית. מלחמה!