בועז נוריאלי חשב שהוא סיים עם הכדורסל, אבל החיים חזקים ממנו והוא צריך להמשיך להגיע למשחקים של הבן. אז מה עבר עליו השבוע, מי רוקד ג'אז בהוד השרון ומה לעזאזל קשור ג'וש לכל הסיפור?
-- בועז נוריאלי --את העונה הנוכחית לא תכננתי לפתוח. ליגת אלופי המחר הסתיימה ולתומי חשבתי שגם קריירת הכתיבה שלי גוועה יחד איתה. מחשבות לחוד ומציאות לחוד.
שלישי. 18:30. משחק פתיחת עונה ליגת קטסל ב' שרון רעננה שקר כלשהו. העונה אנחנו מכבי הוד השרון תאנה והיריבה הראשונה היא אליצור מזיז רעננה.
עשרות הורים נרגשים הקדימו צאת מהעבודה כדי לצפות בכוכבי העתיד שנבחרו בקפידה מתוך עשרות ששיחקו שנה שעברה ברחבי הוד השרון. קצת חששתי בהתחלה כשיציע האורחת נראה קצת מיותם אבל גם ברעננה אותו סיפור והורי אליצור מדגמנים נוכחות דקות ספורות לפני הפתיחה.
מספר שניות מספיקות כדי להבין שיש היום שינוי קל מהמתכונת הרגילה, מרגיש טיפה כאילו נקלעתי למשחק בייסבול עם בליל הוראות באנגלית שנזרקות לחלל: קם און ג'וש, לטס דו דיס ג'וש, דרינק סם ווטר ג'וש. גו טו דה בסקט ג'וש. איזה כיף זה להיות ג'וש.
פתיחת משחק וההתרגשות בשיאה. ברעננה רואים פוטנציאל במספר 35 שמקבל ישר את הכינוי גודמן (ג'ורדן היהודי) ובאמא מהשורה הראשונה שמחלקת הוראות ומשרה אווירת NBA על היציע. חוץ מזה התנהגות למופת ללא אירועים חריגים ואני כבר מתחיל להתגעגע להורים של ממלכתי אותם נפגוש עוד שבועיים.
העונה חידוש: חמש חמישיות של 8 דקות. מלחמת התשה לילדים ולהורים כאחד. רק השופט שומר על עצמו רענן ומשקיף על הילדים בעיקר מעיגול האמצע.
חמישית ראשונה צמודה מסתיימת עם יתרון קל שהולך וגדל עם התקדמות המשחק. התסכול בצד השני הולך וגובר ומתפרץ בזעקות בוז של אחד ההורים מרעננה לזריקות עונשין מקומיות. לפעמים החיים מכים אותך בראש עם לבנה אבל אל תאבד תקווה. למזלו של האיש אימו של הילד שעמד על הקו לא נכחה במגרש (בחוג ג'אז עם האמצעית שלי) והוא יוצא בזול עם נזיפה מהמאמן המקומי.
חמישית רביעית בורחים לתשע וחמישית לפרוטוקול שמסתיימת בתוצאת דרבי ראשלצי בכדוריד 19:29 מקומי ופתיחת עונה מוצלחת לחבורה הלוחמת של ברמן.
אז עוד עונה נפתחת ואני שוב אהיה פה להעביר לכם טעימה קטנה מהאווירה ביציע וגם קצת במגרש, מההורים המתערבים יותר ומהמאוזנים פחות, מחלקי ההוראות ומארגני ההגנות, מאמני ההתקפה וטקטיקני האזורית, חסידי הפיק אנד רול ונאמני הפיק אנד סלייד, שייק אנד בייק ווויק סייד הלפ.
החבר'ה היקרים האלה עומדים השנה לככב אצלי בפינה. בלי ביקורת, בלי גינויים ובלי התנגחויות. רק רצון שכמה שיותר הורים לשחקני כדורסל יקראו, יפנימו וינסו קצת יותר להיות האנשים שהכלב שלהם חושב שהם. בהצלחה!