ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

אוסטרובסקי רעננה - יומן מסע
ספסל ,18/04/2005

שחקניות אוסטרובסקי רעננה חזרו מטורניר האי אס אף עמוסות בחוויות וסיפורים.
לפניכם יומן המסע שהן הכינו בשבילנו, תהנו.

הכל התחיל בסוף ספטמבר כאשר ניצחנו את תיכון ק"ש חולון בגמר האי אס אף בארץ, מאז חיכינו וציפינו לטיסה לפולין.

עם התקרבות מועד הטיסה האימונים התרבו, הלחץ גבר וההתרגשות התעצמה, לרובנו, מלבד נופר שלום והדס לוי, זו הייתה אליפות ראשונה באירופה, לא ידענו למה לצפות. היום המיוחל הגיע, 31 למרץ, כל המשלחת מטעם רעננה שכללה את 11 השחקניות, רוני המאמן, יוני עוזרו ואבי מנהל הקבוצה, הגיעה לתיכון אוסטרובסקי ביחד עם בני המשפחה. משם נסענו לשדה התעופה והגענו לטרמינל החדש בלילה, כשאנחנו עדיין לא מאמינות שהיום המיוחל אכן הגיע.

הטיסה עברה בשלום, נחתנו בפולין בבוקר הקר של יום שישי ונסענו הישר לאושוויץ יחד עם חברי המשלחת של הגימנסיה הריאלית ראשון לציון - קבוצת הבנים שזכתה, המאמנים שלהם, שני שופטים, ומנהל המשלחת. נכנסנו למחנה בעזרת מדריכה שהסבירה לנו על המקום, ההרגשה הייתה קשה מאוד, עשינו סיבוב במחנה וראינו מראות מזוויעים, את כל השיער הגזוז, קופסאות שימורים, המסרקים, צלחות, בגדים, נעליים, משקפיים ועוד. לאחר כמה סיבובים בתוך המחנה נכנסו כולנו ביחד לחדר התייחדות שבו העלנו את זכרם של הנספים ע"י הדלקת נר ותפילה קטנה בלב. המשכנו לחלק האחרון במחנה - המשרפות ותאי הגזים ששם נהרגו אלפי יהודים. אחרי מחנה אושוויץ המשכנו למחנה הריכוז בירקנאו ולא יכולנו לתאר לעצמנו שהמקום כל כך גדול, לחשוב שהיו פה כל כך הרבה יהודים שחייהם נלקחו זה פשוט נורא. נכנסנו למגורים ולאחר דקות רבות של התבוננות באותן בקתות עץ הרגשנו שאנחנו נמצאות בסרט זוועה, לא האמנו למראה עיניינו והבנו שיש דברים הרבה יותר חשובים מלשים את הכדור בסל.

הגענו לבית המלון עייפים ותשושים וכעבור כמה שעות יצאנו כל המשלחת שכללה 33 אנשים למסעדה לארוחת ערב שבת.
עשינו קידוש, שתינו לחיים ומיד כולם התחברו עם כולם - הבנים, הבנות, המאמנים והשופטים- כאילו מכירים מאז ומתמיד...

ביום שלאחר מכן ערכנו סיור רגלי בקרקוב, ביקרנו בבית הכנסת היהודי, בבית החרושת של שינדלר, וטיילנו קצת בעיר כדי לצאת מאותן תמונות נוראיות של היום הקודם.

ביום השלישי נסענו נסיעה ארוכה ביותר לוורוצלב - שם התקיימו משחקי האליפות, האווירה הייתה נהדרת, נבחרות מכל העולם, מקום יפה, מלון נפלא, לא צריך יותר מזה.
אחרי סידורי הקבלה עלינו לחדרים, שם חיכתה לכל אחת שקית עם כמה הפתעות כמו כדור קטן, סיכת אי אס אף ודברים נוספים מטעם הארגון, באותו יום ערכנו את האימון הראשון שלנו בפולין.

למחרת נכנסנו למשמעת וסדר יום קפדני, השכמה בשבע בבוקר, ארוחת בוקר, מנוחה, ואז הגיע המשחק הראשון מול פינלנד. הגענו למשחק כשכולנו מתרגשות ועייפות, זו הייתה הטעימה הראשונה של הטורניר, את המשחק סיימנו בהפסד לא נעים 48-53. כמה שעות לאחר מכן באותו היום, שיחקנו מול בלגיה וזכינו בנצחון קל 32-62, עלינו לשלב הבא, 16 הטובות.

ביום החמישי הייתה לנו מטרה אחת - לעלות לשמינית הגמר, תחילה שיחקנו מול תיכון הונגרי חזק, המאמנים הכינו אותנו היטב למשחק ובאנו מוכנות ונחושות, ידענו שיהיה קשה אך האמנו שזה אפשרי. את המשחק ניצחנו בשיניים 45-47 בזכות לחימה גדולה, לאחר הניצחון כולנו פרצנו בשמחה גדולה, אך לא להרבה זמן - בעוד שעה וחצי אנחנו צריכות להתמודד מול אירלנד וכדי לעלות לשמונה הראשונות אנחנו חייבות לנצח.

העייפות מהמשחק הקודם עדיין הורגשה, אך עם זאת הגענו עם מוטיבציה גדולה שאפשר לעשות את זה. את המשחק ניצחנו 55-65 ועלינו לשמינית הגמר - 8 הנבחרות הטובות באליפות. הנצחונות אכן היו אמוציונאליים וכולנו היינו בעננים אך זה היה כלום לעומת מה שחיכה לנו באוטובוס.
נבחרת אירלנד, מהשחקנית הראשונה ועד האחרונה כולל המאמן והצוות, קיבלו אותנו במחיאות כפיים סוערות, קיבלנו צמרמורת, בנסיעה התחברנו איתן, שרנו ביחד והיה שמח. זו המהות של כל האליפות הזו.

למחרת הגיע משחק מול בית ספר מצ'כיה, אחת הנבחרות החזקות באליפות, כמעט ועשינו סנסציה, היינו קרובות להפתעה ענקית אך הקבוצה מצ'כיה לא אפשרה זאת.
לאחר שוויון בסיום הזמן החוקי הפסדנו 56-54 לנבחרת חזקה מאיתנו, מתואמת יותר מאיתנו וגם יותר גבוהה, דקירה קטנה בלב...

ביום השביעי לטיול קיבלנו יום חופש מכדורסל - כולנו היינו זקוקות לזה, טיילנו בוורוצלב וביקרנו בבית ספר פולני בו קיבלו אותנו יפה מאוד. את שאר היום בילינו במלון עם המשלחת מישראל והתיידדנו עם המשלחות משאר העולם.

למחרת חזרנו למעגל המשחקים, שיחקנו על מקומות 5-6 נגד בית ספר מסלובקיה, הגענו למשחק עם אמונה שאנחנו יכולות לעשות זאת אך הן היו גדולות עלינו ועם העייפות שסחבנו הפסדנו 52-64. אחרי המשחק חזרנו למלון להמשך סדר היום וחשבנו כבר על המשחק שלמחרת - המשחק האחרון שלנו באליפות.

היום התשיעי הגיע, המשחק האחרון שלנו על מקומות 7-8, שיחקנו שוב נגד פינלנד ושוב הפסדנו 40-47, סיימנו במקום השמיני. מצד אחד הייתה תחושה של פספוס נגד הצ'כיות שלהן הפסדנו לאחר הארכה, אך מקום 8 זה גם מקום מכובד. אחרי המשחק היום המשיך להיות מטורף, נסענו למלון, אכלנו ארוחת צהריים, עלינו להתקלח ולהתארגן ויצאנו למשחקי הגמר והערב התרבותי שלאחר מכן. נכנסנו לאולם וישבנו כדי לראות את משחק הגמר של הבנות, טורקיה נגד ספרד. האולם התמלא עד אפס מקום והייתה אווירה מדהימה, אווירה של משחק כדורסל!! בסוף המשחק ניצחו הספרדיות את טורקיה בתוצאה 56-78 וסיימו במקום הראשון באליפות לאחר משחק ברמה גבוהה.
לאחר גמר הבנות הגיע תורם של הבנים, יוון נגד טורקיה, עוד משחק ברמה גבוהה בסיומו ניצחה טורקיה 67-77.

אחרי שני המשחקים כולם חיכו לרגע הסיום, הצגת הקבוצות, הענקת הגביעים והמופע התרבותי. הטקס התחיל בהצגת הקבוצות והמקומות בהן סיימו את האליפות, לאחר מכן עברו לקלעים המצטיינים של הטורניר ולחמישיית הטורניר, לה נבחרה נופר שלום שלנו.
נופר עשתה כבוד גדול לבית הספר, לישראל ולעצמה בכך שזכתה להיות חלק מחמישיית הטורניר! ההישג הוא ענק וכולנו שמחנו בשבילה כי חוץ מהיותה שחקנית מצויינת היא גם בן אדם מדהים ובאמת הגיע לה לזכות בתואר זה.

הטקס היה חוויה מדהימה, אבל מה שלא נשכח הוא המופע התרבותי שכל מדינה הכינה, כשהגיע תורנו היינו קצת נבוכות אך מהר מאוד זה עבר ברגע שהתחלנו את המופע.
במופע שרנו ורקדנו עם הבנים מראשון לציון את השיר "הללויה" והייתה תחושה כיפית, אחרי המופע שלנו חגגנו עם שאר המדינות את המופעים האחרים.
באותו ערב כולם שמחו וחגגו, מהקבוצות שזכו במקומות הראשונים ועד הנבחרות שהובסו בכל משחק, זה כבר לא עניין אף אחד. אחרי הערב המהנה חזרנו למלון כדי לעשות סידורים אחרונים כנהוג באליפויות בינלאומיות - החלפות בגדים, סיכות וסמלים, לפני שנוסעים למחרת לוארשה.
לאחר שבוע עמוס, מלא משחקים, הכנות למופע ובילוי עם שאר הקבוצות ששהו איתנו הגיע הסוף. ביום האחרון של האליפות עזבנו את המלון, נפרדנו מכולם ונסענו במשך 6 שעות עם הבנים של ראשון לציון ושאר חברי המשלחת לגטו ורשה. בביקור קיבלנו הדרכה מלאה מהמנהלת של ראשון לציון שהסבירה לנו על מה שהיה באותם ימים, ביקרנו בכמה אתרים ולבסוף חזרנו לאוטובוס ונסענו לכיוון שדה התעופה.

זהו, היתה חוויה שלא נשכח ואנו מקווים שגם אתם טעמתם קצת ממנה.