שבוע חלף מתחילת הטורניר במהלכו נבחרת הקדטיות רשמה פתיחה מצוינת אך לא הצליחה להעפיל לרבע הגמר, אבל את השלב השני סיימה במאזן מושלם. רגע לפני הישורת האחרונה הצוות המקצועי שנמצא במקדוניה משתף אותנו בתחושות מהימים שחלפו ומחשבות על אלה שיבואו.
את ימים אלו של אוגוסט אנחנו מבלים עם נבחרת הקדטיות באליפות אירופה שמתקיימת בעיר סטרוגה שבמקדוניה. מקדוניה היא מדינה מתפתחת, האוכלוסיה מורכבת ממוסלמים ונוצרים והנבחרת מתארחת במלון נחמד בסמוך לאגם סטרוגה כשהאזור כולו מזכיר מאוד את נופי הגליל העליון.
אליפות אירופה לקדטיות החלה לפני קצת יותר משבוע כשהנבחרת הוגרלה לבית אחד עם בלארוס, ליטא, פינלנד והנבחרת המארחת. ביום הראשון של הטורניר שיחקנו מול נבחרת פינלנד, נבחרת מרשימה גופנית ששבוע לפני כן פגשנו בשני משחקי אימון במסגרת מסע משחקי ההכנה שלנו. במשחק הראשון הפסדנו ב-27 נקודות הפרש ובמשחק השני ב-2. במהלך הטורניר כמו בכל תקופת ההכנה שלנו אספנו מידע על השחקניות והנבחרות היריבות וידענו שהפיניות הן נבחרת אתלטית שלוחצת על כל המגרש 40 דקות ורצה במהירות להתקפה. משחקי ההכנה שלנו מולן שהתקיימו במתקן המפואר שבו הן מתאמנות לאורך השנה, עזרו לנו להכיר אותן מצוין ולדעת למה נידרש כדי לנצח. המשחק התנהל בשליטה שלנו לכל אורכו אך למרות השליטה המקצועית לא השכלנו לנצל את כל ההזדמנויות כדי לממש את היתרון ובסיום ניצחנו את המשחק עם סל בשניות האחרונות.
למחרת זכינו ליום מנוחה אותו ניצלנו להכנות לקראת המשחק השני בטורניר שזימן לנו מפגש מול הנבחרת המקומית. כבר בשלב ההכנות ואיסוף המידע על הנבחרות בבית היה ברור שזוהי הנבחרת החלשה ביותר שנפגוש בשלב המוקדם. המשחק התפתח כפי שצפינו וזכינו בנצחון קל כשאנו מקפידים על חלוקת דקות אופטימלית. הכל עבד לפי התכנית וניצחון במשחק השלישי מול נבחרת ליטא היה מבטיח לנו את ההעפלה לשלב רבע הגמר. גם מול נבחרת ליטא שיחקנו משחק אימון שבוע וחצי לפני כן (משחק שהסתיים אחרי 2 הארכות) והיינו בטוחים ביכולת שלנו לנצח את המשחק, הגענו מוכנים אך נתקלנו בקבוצה לוחמת, שתפסה ערב קליעה מעולה מחוץ לקשת ומצידו השני של המגרש הצליחה להקשות עלינו לייצר משחק התקפה שוטף ע"י אזורית מאורגנת ושחקניות גדולות שסוגרות את הצבע. את המשחק סיימנו בהפסד מאכזב ועם הידיעה שכדי להעפיל לשלב הבא נהיה חייבים לנצח את בלארוס שניצחה את כל משחקיה עד אותו שלב בקלילות.
תקציר המשחק מול מקדוניה
זו טיבה של אליפות. פעם אתה למעלה ופעם למטה, ואנו עברנו לילה לא פשוט עם טעם של אכזבה והמון מחשבות על הפספוס מול ליטא אבל עם הכנות קדחתניות ותקווה לעשות משחק יוצא דופן מול בלארוס. בלארוס היא מעצמה בכל הקשור לכדורסל נשים ונבחרת הקדטיות שלה מרשימה מאוד מקצועית וגופנית. 6 שחקניות בגובה 1.82 ומעלה עם יכולת של גארדיות - קליעה אבסולוטית (ברמה של בוגרות – קולעות 44% משלוש), מוסרות נהדר ומשחקות משחק חופשי כמעט ללא כדרורים. בכל מקרה, כיאה לנבחרת ישראלית גאה לא הייתה לנו כוונה לוותר, גיבשנו אסטרטגיה, שיתפנו את השחקניות ויצאנו לקרב. למען האמת תכנית המשחק עבדה מצוין אך למרות דקות מצוינות שלנו בפתיחה לא הצלחנו לתרגם את השליטה לנקודות ובצד השני נענשנו על כל טעות. לאחר רבע של משחק התוצאה הייתה 21-8 ליריבות מבלארוס ואנחנו רחוקים 27 נקודות מהעפלה. אבל כאמור, הסטטיסטיקה מתיישרת וככל שהמשחק התקדם הצלחנו לנגוס בהפרש תוך כדי שליטה ומשמעת טקטית, השחקניות קיבלו בטחון, הוציאו לפועל בצורה טובה וממש על סף היציאה למחצית – שיוויון שנתן לנו המון תקווה לקראת ההמשך. ברבע השלישי והרביעי המשיכה נדנדת הסלים ולמרות שעשינו עבודה טובה בשיבוש המשחק של הבלארוסיות לא הצלחנו לייצר מומנטום אמיתי שיביא לנצחון המיוחל, הדקות נקפו ובשתי דקות האחרונות של המשחק הן ברחו לנו - נשברנו...
האכזבה הגדולה של השחקניות בסיום המשחק סיפרה מבחינתנו את כל הסיפור – אם היינו שואלים את חבורת השחקניות האלו חודשיים קודם אם הן מאמינות ביכולתנו לעשות משהו מיוחד באליפות רובן היו ספקניות אך האכזבה הגדולה שלהן העידה שהן מבינות שפספסנו הזדמנות גדולה ושאנחנו יכולים יותר! בכל אופן, לא עמדנו במטרת העפלה לבית רבע הגמר ואנחנו יורדים למשחקי דירוג 9-16. עם סיום המשחק הודענו לבנות בצורה חד משמעית שמרגע זה אנחנו מגבירים וננצל כל רגע כדי להמשיך בתהליך וההתקדמות. אחרי בילוי משותף עם ההורים ויום חופש אותו ניצלנו להפלגה קצרה, המשכנו בעשייה - שיחות אישיות, סיכום החלק הראשון של הטורניר, הצבת מטרות אישיות וקבוצתיות, יצירת בהירות והתחלה במסע חדש לעבר המקום ה-9 בטורניר.
מהלכים נבחרים מהמשחק נגד בלארוס
ביומיים האחרונים שיחקנו מול נבחרות אוסטריה ולוקסמבורג, נבחרות פחות טובות מאלה שהתמודדנו מולן עד כה באליפות והשלמנו את ההעפלה למשחקי הדירוג 9-12 כשבמקביל שמענו שליטא ובלארוס (הנבחרות להן הפסדנו) הן שתיים מתוך ארבעת הנבחרות שעלו לחצי הגמר. במוצאי שבת ובראשון מצפים לנו שני משחקים מעניינים – היום (שבת) נשחק על הזכות להעפיל למשחק על מקומות 9-10 מול נבחרת אוקראינה ובראשון יתקיים המשחק האחרון בטורניר.
אליפות אירופה היא חוויה אדירה והזדמנות נדירה עבור השחקניות לקבל תמונת מצב אמיתית לגבי היכולות שלהן. התנאים פה מעולים ואנו עסוקים בכל רגע במהלך היום בלמידה של המשחק. סדר היום של השחקניות עמוס והצוות המקצועי עובד שעות נוספות כדי לסייע בידן במציאת פתרונות לאתגרים המקצועיים והגופניים בהם הן נתקלות. הלו"ז כולל ניתוחי משחק, תיקון טעויות, הכנות למשחקים בוידאו ודו"חות סקאוט מפורטים. בתוך טורניר תובעני ומתוך התמודדות עם שחקניות מובילות ממדינות שונות הבנות מקבלות מראה נהדרת ליתרונות ולחסרונות שלהן כשחקניות כדורסל, הן נדרשות להתמודד עם חוויות ועומס גופני, מנטאלי ומקצועי לא פשוטים. אין ספק שהן נמתחות ויוצאות מאזור הנוחות שלהן וכיאה לתהליך אינטנסיבי שכזה אנו רואים בכל יום שעובר התקדמות ממשחק למשחק, ולזכותן ייאמר שהן משתפות פעולה ועושות ככל יכולתן כדי לנצל את הזמן שלנו יחד.
תקציר הניצחון על לוקסמבורג
לסיכום, אי אפשר להתעלם מהרגשת הפספוס. היום, אחרי קמפיין עמוס, שבוע בתוך האליפות, שעות רבות של ניתוחי משחק והתמודדות עם נבחרות אירופאיות שונות אנו יודעים שאין לנו במה להתבייש, התחושה שקיימת בקרב הצוות המקצועי והשחקניות היא שעם לקיחת אחריות, תהליך משמעותי וטוב יותר אנו יכולים להתמודד עם כל נבחרת בדרג ב, עם מעט יותר תיאום והוצאה טובה יותר לפועל היינו מתמודדים מחר במשחק על עליית דרג. בשנים האחרונות האגף המקצועי לנשים דוגל בגישת אימון לפיה השחקניות חייבות לקחת אחריות על תהליך הפיתוח שלהן. ממש עוד מעט ירד המסך על קמפיין הקדטיות והשחקניות יחזרו לאגודות ולקבוצות האם שלהן עם תובנות ורעיונות חדשים, הן יידרשו לסכם את התהליך, לשתף את המאמנים ולסמן מטרות אישיות להמשך במטרה לחזור למדי הנבחרת בשנה הבאה אחרי תהליך משמעותי.
תקציר הניצחון על האוסטריות
אחרי קמפיין שנמשך קצת יותר מ10 שבועות נראה שעכשיו הכל ברור יותר. כמובן, עלינו לסיים את העבודה אבל תהיה התוצאה אשר תהיה, אנו נצא מהאליפות באופטימיות גדולה והמון מסקנות מקצועיות. עוד שלושה ימים אנחנו חוזרים למציאות וכולנו משוכנעים שבפעם הבאה שניפגש לא יהיו תירוצים, התהליך יהיה משמעותי יותר, חובת ההוכחה עלינו, אנחנו חייבים זאת קודם כל לעצמנו!