|
peace players חיפה - רואים את הכדורסל מזווית שונה
ספסל
,08/03/2013
כתבה נוספת על שיתוף הפעולה בין יהודים וערבים, כחלק מפרוייקט ה-"פיס פליירס" העולמי.
הכרות עם הארגון הפועל במחוז חיפה.
לאחרונה, החל ארגון Peace Players לקרום עור וגידים בחיפה.
עמותת Peace Players המקומי, היא חלק מרשת עמותות בינלאומית אשר החל משנת 2001 השתמשה במשחק הכדורסל כדי לאחד ולחנך ילדים ובני נוער אשר חיים באזורי קונפליקט מסביב לעולם. לאזור מזרח התיכון הגיעה התכנית בשנת 2005.
ישראל היא היעד המרכזי באזור בה מנסים לחבר בין ילדים יהודים ופלסטינים דרך משחק הכדורסל, מה שמאפשר דיאלוג חיובי והתגברות על הבדלי התרבויות בין הצדדים.
מימדיה של התוכנית מסתכמים עד כה ביותר מ-70 מאמנים מוסמכים (משני הצדדים) אשר הדריכו עד כה יותר מ6000 ילדים, יהודים ישראלים, ערבים ופלסטינים.
הגעתה של עמותת Peace Players לחיפה התרחשה בעקבות שיתוף פעולה חדש בין העמותה ומכבי חיפה, בניסיון להרחיב את פעילויותיה של העמותה באזור הצפון.
יואב קרליקאר, המנהל המקצועי במחלקת הנשים של מכבי חיפה, הוא מבין המאמנים שמעורבים בפרויקט, עליו הוא סיפר:
"זה פרויקט חדש שהתחלנו אותו השנה. הייתי מעודכן ב-3 השנים האחרונות על הפעילות של הארגון, שכללה שיתופי פעולה מגוונים כולל עם מועדון אס"א ירושלים. רציתי שזה יגיע לחיפה ואני שמח שזה מה שקרה. זו שנה ראשונה שזה קורה בחיפה, מה שאני מקווה שיהפוך למסורת. הנושא הזה מאד חשוב מבחינה פוליטית וגם מבחינה חברתית, בדגש על החברתי ושיתוף הפעולה בין חיפה לתמרה מאד משמעותי מבחינתי. המטרה בשיתוף הפעולה זה בעיקר חברתי ופחות בצד הספורט התחרותי, אבל אני מקווה שבשנים הקרובות נוכל לארגן בצוותא קבוצות תחרותיות. כיום העמותה מפעילה שלוש קבוצות מעורבות – עם בנות ממזרח ומערב ירושלים – בשיתוף עם אס"א אשר כבר מתחרות בליגות של איגוד הכדורסל. החלום שלי שדבר דומה יהיה גם אצלנו ושזה יהווה סמל לדו קיום. כבר עכשיו יש אצלנו שחקנית מהמגזר הערבי בקבוצת הילדות שמתגוררת בשכונת כבביר בחיפה".
מה מתוכנן לבנות בהמשך?
יהיו לנו 3 קבוצות שמחולקות לכיתות ב'-ג', ד'-ה' ו-ו'-ז' בסדר גודל של 45-50 בנות, להן יהיו 14 מפגשים-7 שיהיו בחיפה ו-7 שיהיו בתמרה.זאת בנוסף לפעילויות שונות נוספות המתוכננות כגון מחנה אימונים אליו יצאו שתי הקבוצות בשבוע הבא בשדות ים".
התמיכה בדבר נעשית בעיקר ע"י תורמים מחו"ל:
"הם אלה שמפעילים את הפעילות בחיפה ובמקביל בתמרה. התרומות שלהם מאפשרות את קיום האימונים, שכר למאמנים ואת ההסעות, ו וזו השקעה די גדולה מבחינה כלכלית, למרות החשיבות החברתית שלו. אני חושב שיש לאיגוד הכדורסל מה ללמוד מהפרויקט. אם יעשו פה קבוצות מאוחדות במטרה לבנות פרויקט ארצי, אני חושב שנוכל להגיע להישגים, מבחינה חברתית ומקצועית. עם כל הפוליטיקה והגזענות שיש בארץ בשבועות האחרונים, פרויקט כזה הוא צעד ראשון בהעלמת בעיות אלה".
שאדי חטיב, שמרכז את הפרויקט בצפון:
"זה מדהים מבחינה מקצועית וחברתית כל הפרויקט הזה. אנחנו עובדים ברמה מאד גבוהה".
יש קשרים בין השחקנים מחוץ לפרויקט?
" כל העסק בצפון עדיין חדש יחסית אבל בירושלים או בדרום, שם הפרויקט קיים כבר 7 שנים, כל השחקנים מכירים אחד את השני, נפגשים גם מחוץ לפרויקט ויש כאלה שגם המשפחות משני הצדדים יוצרות קשר אחת עם השנייה."
יש גם בנים בפרויקט?
"יש גם שחקנים אבל האחוז הגדול הוא של שחקניות, כתוצאה מתכנון מכוון לספק פעילויות ספורטיביות לבנות אשר במקרים רבים זוכות לפחות הזדמנויות בתחום.בדרך כלל כשאנחנו מתחילים את הפרויקט במקום מסוים, אנחנו מעדיפים להתחיל אותו בגיל קטן וממשיכים איתם לאורך זמן, כדי להבטיח השפעה רבה יותר".
בצפון בינתיים מעורבים שמונה קבוצות ביישובים שונים:
חיפה עם תמרה, עוספיא עם חולון, ג'סר א-זרקא עם חדרה וגם במועצה האזורית מנשה יש קבוצות יהודיות וערביות.
בצד שלאו דווקא קשור לכדורסל, רננה גל עוסקת בצד החינוכי של הפרויקט:
"בחצי שנה האחרונה אני מנחה סדנאות בשיטות של מכון ארבינג'ר הבינלאומי (אשר נשען על לימוד היכולת לראות כל בן אדם בצורה אנושית יותר). יש גם מנחה פלסטינית שמעבירה את זה לקבוצות הערביות. מה שאנחנו בעצם מנסות להעביר זה קשרי הידברות ודו-קיום דרך משחק הכדורסל וערכי הספורט שכולנו מכירים. אנחנו מכינות אותם לרכוש ערכים, כלי תקשורת ויכולת התבוננות על דברים שקורים בתוך הקבוצה שאפשר לשנות-אם זה לשתף את כולם, לדעת איך לשחק בצורה הוגנת, לעזור ליצור שותפות בתוך הקבוצה וגם בין הקבוצות. אני וניסרין (המנחה הפלסטינית) באות מתחום האומנות, כך שדרך התיאטרון והאומנות, אנחנו מנסות להפגיש ביניהן ולהעלות את הדברים שמקשים על החיבור האותנטי ביניהן. אנחנו מאמינות שלא רק צריך לשבת ולדבר, צריך לעשות את הדברים ביחד. השיטות האלה מעלים דברים שבדרך כלל לא מדברים עליהם במגרש. הדברים שאנחנו לא בדיוק יודעים לדבר עליהם והעובדה שצריך לשתף פעולה, ליצור דברים ולשחק ביחד, זה מה שבעצם מוביל לחברות הזו.אנחנו מאמינות שכל זה מהווה ערך נוסף לחיים של הילדים."
רננה מוצאת סיפוק גדול בעבודה שלה:
"העבודה הזו מאד מרגשת-זה מדהים איך ממשהו שילדים עושים בתור חוג של אחה"צ לוקח את החיים שלהם ומשנה את כל הפרספקטיבות שלהם, כשהספורט בהחלט נותן ערך נוסף לזה.אנחנו מנסים להרחיב את זה לעוד קבוצות, אבל זה תמיד תלוי באילוצים תקציביים, מכיוון שמקורות המימון מאד מוגבלים בימים אלה. אנחנו בעצם מנסים להעביר שלא משנה כמה אנחנו כועסים, כי אנחנו עדיין יכולים לעשות זאת בצורה שתכבד כל אדם באשר הוא.
זה רעיון שמנסים אותו בעמותות Peace Players השונים בדרום אפריקה, בקפריסין ובצפון אירלנד, כך שיש שותפות בעניין הערכי. אני מאמינה שאנחנו מודל לחיקוי עם ההישגים שלנו להרבה אנשים מקבוצות אחרות שבאים ללמוד מאתנו ולראות את הדרך שלנו לעשות את הדברים."
בצד המקצועי הביאו את ג'ימי וואלאש, ששיחקה במכללת לה-סאל בפנסילבניה שבליגת המכללות הראשונה בארה"ב.
היא סיפרה מה גרם לה להגיע לארץ ומה נתן לה עד כה ההשתתפות בפרויקט:
"אני פה כבר חודשיים וחצי אז אני די חדשה בעסק.קרוב משפחה של חבר שלי שעובד בפרויקט הזה בדרום אפריקה, סיפר לי על התכנית וזה משהו שמאד עניין אותי. יצרתי קשר עם אנשים שעובדים בפרויקט וזה היה תהליך ארוך עד שצירפו אותי, אבל חשבתי שזה משהו מדהים שאני רוצה לעסוק בו. זה מה שבעצם הביא אותי לפה ועד עכשיו זה היה אדיר.מלמדים אותי על התרבות בארץ ולי יש אפשרות לחלוק את הידע שלי בכדורסל למשתתפים בפרויקט. מכיוון שכחלק מהפרויקט אנחנו עובדים הרבה עם הקהילה, יכולתי ללמוד רבות על האנשים איתם אני עובדת. זה מאד מספק שאני יכולה ליצור קשר עם הילדים דרך הכדורסל.מאד רציתי לעבוד עם ילדים, ללמוד דרכם על הקונפליקט ועל דרכים שאפשר להתגבר עליהם."
כתבות אחרונות באתר
|
|