בכל שכבות הגיל יש לנו קבוצות מובילות בכדורסל בארץ

רעידת אדמה ברמת גן. מה באמת עומד מאחורי הסיום המפתיע?

"כל מי שמכיר את המחלקה יודע באילו קשיים נתקלתי לאורך השנים האחרונות, לכן ההישגים משמעותיים הרבה יותר. הצלחנו להיכנס לרשימה המפוארת והמצומצמת של אגודות שיש להן 2 קבוצות בליגת הלאומית לנוער והצלחנו לשמור על מקומנו גם בשנה זו. בכל שכבות הגיל יש לנו קבוצות מובילות ברמת הכדורסל בארץ עם שחקנים מוכשרים שרוצים להשתפר ולהצליח ומאמנים צעירים ורעבים שהתקדמו בצורה משמעותית. יש לנו גם את אפי טסל שהוא נכס ובונוס אדיר. בתוך המסגרת המורכבת שלנו הצלחנו לטפח שחקנים מוכשרים ולשלוח אותם לנבחרות השונות. מנהלי האקדמיה של איגוד הכדורסל ראו בשחקנים מסוימים שלנו פוטנציאל ורצו לצרף אותם לשירותם, חלק מהם הצטרפו. הקפדנו לשמור על שחקני הבית והשתדלנו להימנע מהבאת שחקנים מבחוץ, אלא אם הם שידרגו אותנו מאוד. דווקא מבחינת אליפויות בכל הגילאים אני פחות מתרגש ומתרכז, למרות שבכל שנה זכינו במספר אליפויות, כולל אליפות המדינה, מאחר וזה באמת לא הדבר החשוב בעיניי. ברור שעבודה טובה וכישרון מביאים אותך למצב שתתמודד על תארים אבל לא זו המטרה בגילאים האלה. יחד עם זאת, ברגע שמגיעים למאבק שכזה אחרי עונה ארוכה אז ברור שרוצים ללכת עד הסוף ולזכות בתואר, זה גם חשוב לשחקנים ולא פחות מכך להורים."

אז מה קרה?

"את זה לא צריכים לשאול אותי כי לא אני קיבלתי את ההחלטה הזו. בתחילת השנה רצו להחתים אותי לארבע שנים נוספות, בסוף סגרנו על שנתיים, אבל לפתע החליטו להיפרד ממני כבר אחרי עונה. ממה שאני שומע גם החליטו שרוב המאמנים לא ממשיכים אז אולי זה אומר שכולם נכשלו וצריכים ללכת, חוץ מאלה ש"הצליחו". אין ספק שהיו מהמורות בדרך אבל הסיפוק הגדול ביותר שלי מגיע בצורת הפידבקים שקיבלתי מהשחקנים, ההורים והמאמנים. קיבלתי בשבועות האחרונים כ"כ הרבה טלפונים, אימיילים והודעות משחקנים, מאמנים, הורים ואנשים מחוץ למועדון שמחזקים אותי ומצטערים שלא אמשיך שזה רק מחזק את ידיי, מרגש ואפילו מביא לי נחמה מסוימת."


אייל שולמן. "צריכים למצוא דרכים יצירתיות ללימוד השחקנים."

"שמתי דגש ענק על הפן המנטאלי"

איך התנהלו הדברים?

"מחלקת הנוער של עירוני ר"ג הייתה תמיד ידועה לטובה. לנהל מחלקה בין הגדולות בארץ עם 18 קבוצות ליגה היה אתגר גדול ואני חושב שעמדתי בו בהצלחה רבה. הצלחנו להגדיל עם השנים את מספר השחקנים ואת מספר הקבוצות התחרותיות, למרות שהיו סיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות שזה לא יקרה. ניסיתי להביא את המערכת להשקיע את כל מה שאפשר בקידום השחקנים בכל התחומים, מעבר לאימונים הקונבנציונליים. שמתי דגש ענק על התחום המנטאלי, והבאתי את רן קוניק, איש מקצוע ברמה הכי גבוהה, לעבוד עם שחקנים ספציפיים וגם ללוות את המאמנים ולהרצות להורים, דבר שלא היה אף פעם. קוניק מתמחה בעבודה עם שחקנים צעירים כמו יועד בית יוסף, אייל שולמן, נמרוד טישמן, בר טימור ואחרים, וגם עם שחקנים בכירים שכבר אי אפשר לכנות אותם צעירים, והוא עזר להם מאוד להתקדם. העבודה שלו עם השחקנים שלנו הייתה מוצלחת מאוד והניבה פירות נהדרים. נאבקתי בכל שנה לקיים אימוני אקסטרה לשחקנים מצטיינים ופוטנציאליים יחד עם מאמן היכולות הגופניות שלנו, גיא גפני, אחד מאנשי המקצוע הטובים ביותר שאני מכיר, שלראייה עובד גם באקדמיה ובנבחרות.

בנוסף, השקענו בוידאו לתיקון טעויות של השחקנים, ניהלנו שיחות אישיות בזמנים קבועים והשתדלנו לנתח עם כל שחקן את מצבו מכל הבחינות. במקביל הקפדנו מאוד על תחום החינוך והערכים לספורטיביות, הקפדתי שהמאמנים יהיו מאוד מעורבים בתחום הלימודי של השחקנים ויטפלו בבעיות שקורות יחד עם ההורים והמורים. שמנו דגש על יחס אישי יחד עם קשיחות ומקצוענות לכל אורך הדרך. הקפדתי לתמוך במאמנים לכל אורך הדרך, כל עוד הם עמדו בקריטריונים שהצבנו להם בכל התחומים, יחד עם השתלמויות בתחומים שונים (מנטלי, גופני, טכני וטקטי). לצערי הייתה תחלופה של מאמנים אבל הצלחנו להמשיך ולטפח מאמנים שזכו לאמן קבוצות ברמות הגבוהות ביותר של מחלקת הנוער כמו כפיר אליהו וגילי שאער, יחד עם שילוב של מאמנים מובילים כמו חי דוידי. לגבי ההורים הנחלנו קוד אתי שהצליח לייצב את השורות, למרות שלצערי נתקלנו גם במקרים בודדים של התנהגויות מכוערות בהם טיפלנו ביד קשה וההורים האלה הורחקו מהמועדון. שילבנו הרצאות להורים בנושאים של פסיכולוגיה ותזונה כדי שיבינו יותר את מצבם ואת המצב של השחקנים והמאמנים, ושיקבלו יותר כלים להתמודדות עם ילד ספורטאי. היו לי עוד הרבה תוכניות ורעיונות, לצערי לא אצליח ליישם אותם במועדון הזה, אולי במועדון אחר."

מה היו הבעיות העיקריות?

"לגבי הקשיים האישיים שאנשים מסוימים במערכת הערימו בפניי במהלך השנים (וממשיכים גם עכשיו) אני מעדיף לשמור את הפרטים האלה כרגע לעצמי, למרות שכל מי שמעורה יודע במה מדובר. אם לא תהיה ברירה ואצטרך לחשוף את הכל אז אעשה זאת, אבל זה עדיין לא הזמן לכך. לצערי איך שזה נראה כרגע אני אצטרך לפנות לערכאות משפטיות בכדי לקבל את מה שאני חושב שמגיע לי. אני כן יכול לומר שאחד הדברים המרכזיים שהיו חסרים לי זה הקשרים עם בליך ועם קבוצת הבוגרים, קשרים שלא תמיד היה מוצלחים וידעו עליות ומורדות. לצערי במקום כזה תיכון כמו בליך וקבוצת בוגרים בליגה הלאומית או בליגת העל היו אמורים להיות עוד נדבך ביתרון של המחלקה על פני מועדונים אחרים, בפועל זה הפך אפילו לחיסרון. אם יצליחו לחבר שוב את ביה"ס ואת קבוצת הבוגרים בצורה מושלמת עם מחלקת הנוער אני בטוח שזה יעזור לשחקנים להמשיך ולהתקדם".

"חרד למצב הכדורסל והנוער בפרט"

איזה חותם השארת ומה יקרה בהמשך בר"ג?

"הדברים המרכזיים שהשארתי זה המקצוענות והמקצועיות. תוסיף לזה יחס אישי לכל שחקן, מאמן והורה, כמו גם טיפול בתחום הלימודי וקידום הערכים של הספורט ותבין שאני מאוד גאה במה שעשיתי. אני מאוד מקווה שימשיכו בקו הזה כי זה מגיע בעיקר לשחקנים הנהדרים שמתאמנים, מתאמצים ומשקיעים את הכל כדי להגשים את החלום ולהיות כדורסלנים".



איך אתה רואה את מצב כדורסל הנוער בארץ עם התייחסות לאקדמיה ולשינוי שיטת המשחקים?

"כמו כולם גם אני חרד למצב הכדורסל בכלל וכדורסל הנוער בפרט. מאמנים טובים נפלטים מהענף בשל סיבות רבות כגון שכר, התנהגות מנהלים, יחס מההורים וכיו"ב. מצב התשתיות לא משתפר, הילדים מתאמנים באולמות ברמה נמוכה שחלקם אפילו מסוכנים בריאותית. גובים מההורים הרבה כסף והם לא תמיד מקבלים תמורה עבור ההשקעה הזו, ואני מתכוון לתמורה מקצועית וחינוכית, לא לדקות משחק. היום כמעט כל הורה שמשלם חושב שהוא קונה דקות משחק לילד. אחרי שהם מבינים שזה לא כך הם עדיין מאוכזבים מהרבה דברים אחרים, ובצדק. השחקנים לא זוכים לטיפול מספיק רציני ומקצועי ואני מדבר באופן כללי, לא לגבי אגודה כזו או אחרת. מגיע להם יותר.

מצד שני גם הילדים צריכים לתת יותר מעצמם, ללכת לשחק אחה"צ כמו שעשינו פעם ולהפסיק להתעסק בשטויות. הם רואים יותר מדי דברים באינטרנט שמוציאים אותם מפוקוס, אפילו אם הם מסתכלים על כדורסל ומנסים ללמוד דרך המחשב. הם נכנסים לאתרי כדורסל שמראים דברים ששחקני נ.ב.א עושים ומנסים לחקות אותם וזה פשוט לא ריאלי. הם צריכים להתרכז באימון של היסודות אבל זה משעמם אותם אז הם מיד עוברים לדברים אחרים. הסיפוק המיידי שלהם פוגע בסבלנות ובחשיבה לטווח ארוך אבל זה בהחלט גם קשור לעיתים להורים שלהם ולהתערבות שלהם בנעשה. גם בנו, המאמנים והמנהלים יש אשמה. אנחנו צריכים למצוא דרכים יותר יצירתיות ללימוד של השחקנים, לאתגר אותם, לעניין אותם ולרתום אותם אלינו. אף ילד לא נהיה שחקן בגיל 16, זה תהליך ארוך שמתחיל במחלקת הנוער, אבל הקריירה של השחקן מתחילה באמת רק כשהוא עובר לבוגרים. כמו רבים אני גם חושב שצריך לעזור לשחקנים שעוברים מהנוער לבוגרים, אבל אני זוכר שגם לפני עשר ועשרים שנה לא היה טיפול במעבר הזה ובכל זאת יצאו לנו שחקנים לא רעים אז זה מכלול של דברים.

"מברך על פרויקט האקדמיה"

בנושא של האקדמיה אני מברך על הפרויקט הזה. כל פעם שאפשר להכניס עוד משהו מקצועי לענף זה רק יכול לעזור. נכון שההתחלה נעשתה בצורה שגויה אבל דנו בזה כ"כ הרבה שאין טעם להיכנס לזה עכשיו. צריך לשפוט את האקדמיה לפי מה שהיא נותנת לשחקנים. איך אפשר להתעלם מהשיפור המקצועי ובעיקר הגופני שעושים השחקנים שנמצאים שם? אפשר באמת לבטל מקום שמשלב לימודים עם כדורסל בצורה כזו ונותן פיתרון להמון שחקנים? נכון שזה לא מתאים לכל אחד ויש גם חסרונות אבל אצלנו יש נטייה לבקר ולחסל כל דבר שאנחנו לא מכירים, לא מעורבים בו או שלא הוזמנו אליו. חלק מהאנשים שמבקרים בחריפות את האקדמיה לא ביקרו שם אפילו פעם אחת. אני חושב שגם האיגוד, שטעה בהתנהלות שלו בקטעים מסוימים מול האגודות, למד מהטעויות ומתנהל היום יותר בחוכמה. אני מאוד מקווה שיצליחו לייצר שם המשכיות מבחינת הצוות המקצועי כי זה חשוב מאוד לשחקנים וגם מבחינה ציבורית, אבל אין ספק שהדבר הכי חשוב הוא להביא את אנשי המקצוע הטובים ביותר שידריכו את הילדים. בכל מקרה אני לא חושב שצריך להיות קשר בין האקדמיה לבין הנבחרת. אין ספק שהמאבק בין האגודות לאקדמיה יימשך כי רוב האגודות רואות באקדמיה כאיום ולא כמקפצה לשחקן. לפחות האגודות האלה התחילו לתת לשחקנים דברים שבעבר לא ניתנו להם, זה גם הישג ששייך לאקדמיה.

לגבי שינוי שיטת המשחקים אני חייב בגילוי נאות שהייתי חלק מפורום המאמנים והמנהלים שעמד מאחורי התוכנית הזו, יחד עם מולי קצורין ועמוס פרישמן. אני עדיין חושב שהרעיון היה מצוין אבל בדרך נכנסו כל מיני שיקולים ואילוצים פוליטיים ששינו את המתווה המקורי ופגעו מקצועית ותדמיתית בליגות הנוער. המטרה העיקרית הייתה לטפל בתקופה שבה משחקים בליגת העל לתיכונים, אחרי שהגיעו למסקנה שלא ניתן להילחם בה או לבטל אותה. בעיניי הרעיון המקורי היה מצוין, אך דברים השתנו מאז."



איזה סיפוק היה לך בשנים שאימנת ומה העתיד צופן לך?

התחלתי לאמן בגיל 15 בביה"ס לכדורסל של הפועל גבעתיים תחת מיכה שמבן האגדי. עבודה עם ילדים תמיד הייתה הכיף הגדול ביותר שלי, ללוות אותם לאורך כל הדרך ולראות איך הם מתפתחים לכדורסלנים, ספורטאים ובני אדם טובים יותר. עברתי את כל הגילאים במחלקת הנוער והייתי שותף לחוויות חיים של הרבה שחקנים. העובדה שהרבה שחקנים שכבר לא משחקים במסגרת מסודרת עדיין שומרים איתי על קשר ומתייעצים לגבי תחומים שונים בחיים מביאה לי סיפוק גדול. כמובן שלראות שחקנים שאימנתי וליוויתי במשך שנים רבות מגיעים לליגת העל ולליגה הלאומית זה סיפוק אדיר. עודד שעשוע היה שחקן שלי במשך חמש שנים במחלקת הנוער של הפועל גבעתיים ולראות אותו מגשים את החלום של ליגת העל היה מרגש מאוד. אייל שולמן ששיחק אצלי במשך שלוש שנים הוא דוגמה נוספת להגשמת חלום של ליגת העל ואני בטוח שהוא ימשיך להצליח ויגיע עוד יותר רחוק. התלמיד האחרון שלי הוא כמובן יועד בית יוסף, האיש שמוכיח ששום דבר לא באמת יכול לעמוד בדרכך אם אתה מחליט, לא משנה כמה אנשים לא יאמינו בך. יועד שיחק אצלי חמש שנים ועד היום אני מלווה אותו מקצועית. החתימה שלו בגליל/גלבוע ריגשה אותי מאוד ואני בטוח שהוא יכול להצליח שם ובכל מקום. הסיפוק הוא גדול כי אלה שחקנים שאף אחד לא ספר ולא האמין בהם, גארדים מוכשרים, 1.80-1.90 מאגודה קטנה, שחקני בית, שרק דרך עבודה קשה ואופי מיוחד הגיעו לאן שהגיעו וימשיכו להגיע רחוק.

אם שוב תגיע הצעה מהליגות הבכירות, אולי הפעם אלך עליה

לגבי העתיד, כרגע אני מתרכז במחנה הקיץ הפרטי שאני מקיים- "חריש עמוק בקיץ 2012"- מחנה של אימונים אישיים שמתרכז בעבודה אישית של שחקנים. זו השנה החמישית של המחנה וההצלחה הגדולה ביותר שלי היא שרוב השחקנים שנרשמו היו גם בשנים הקודמות. זה מחנה מקצועי נטו שעוסק בכדורסל, יכולת גופנית ויכולת מנטלית עם מיטב המאמנים שיודעים לאמן בני נוער ברמה הגבוהה ביותר. אני לא מתעסק במחנות חברתיים-כמותיים, אני חושב שהילדים מאסו במחנות שכאלה והבינו שהם לא ממש מתקדמים בהם. לכל מחזור מתקבלים אצלי רק 12 שחקנים, לכן זהו מחנה אינטימי ומיוחד.

לגבי העונה הבאה, מכיוון שההודעה שקיבלתי הייתה מאוד מאוחרת, רוב מחלקות הנוער כבר סגרו את התפקידים הבכירים שלהם. מספר אגודות מכובדות פנו אליי להצטרף אבל עדיין לא מצאתי משהו שמתאים לצרכים שלי, למרות שאני מודה להן מאוד על הפנייה. אני איש מקצוע שאוהב ויודע לעבוד לטווח ארוך ואם אני מגיע למקום מסוים אז אני רוצה לבנות משהו, אלא אם למקום יש מטרות אחרות. בשנות האימון שלי הייתי בעיקר בגבעתיים (13 שנים), בר"ג (ארבע שנים) וברמה"ש (שנתיים). בתחום של הבוגרים הייתי אבל לא מספיק, אימנתי בליגה הארצית והייתי עוזר מאמן בלאומית. בשנים האחרונות היו לי מס' הזדמנויות לאמן בליגה הלאומית אבל בחרתי להישאר בתחום של מחלקות הנוער. בשנתיים האחרונות היו לי שתי הזדמנויות להיות עוזר מאמן בליגת העל אבל הייתי מחויב לר"ג. יכול מאוד להיות שאם הקיץ תבוא פנייה להשתלב במערכת של ליגת העל או הליגה הלאומית אז אחליט הפעם ללכת על זה. אני מאמין שהסבלנות משתלמת ושלאנשים טובים קורים דברים טובים, גם אם לפעמים זה לא נראה כך."