נערות העמק מחזיקות גביע המדינה -2010



התחזור עמק יזרעאל תחזור לימיה הגדולים?
שי ברק ,08/10/2010

לא רבים זוכרים, אך עמק יזרעאל, במתכונתה כהפועל קישון היתה קבוצת הדגל של כדורסל הנשים בשנות ה-60 וה-70. מאז הקבוצה עברה גלגולים שונים, והיום שוב נראה שגדל שם משהו שיכול להיות הדבר הבא בכדורסל הישראלי. מכנעני לשפיר.

עמק יזרעאל קיימת במתכונות שונות כבר קרוב ל-50 שנה. בין כל המאבקים הכלכליים, מצאו בעמק את המפתח לשימור אהבת הכדורסל, המשחק כמו שהוא טבעי, טהור, על טהרת שחקניות המגיעות בעיקר מיישובי המועצה השונים, וכולו כחול לבן.
הפועל עמק יזרעאל היתה מאז ומתמיד משפחה, ונקודה זו תורחב בהמשך, ותחזור עוד פעמים רבות במהלך הכתבה. רבים רואים את העמק כמקום קסום הנשען בעיקר על האיכויות האנושיות של החברות בו, זה נשמע יפה ורומנטי אך גם החיסרון הגדול. האגודה קיימת מאז אמצע המאה ה-20, אך בין חילופי משמרות, הקבוצות נוטות להיעלם בליגות התחתונות, ולהתעורר לחיים רק כשגדל דור קסום חדש. האם זה יהיה גם סופו של תור הזהב הנוכחי?

החלק ההיסטורי
ההתחלה בשנות ה-60, אז פעלה בליגה הראשונה לנשים אימפריית כדורסל בשם "הפועל קישון", קבוצה זו היא הפועל עמק יזרעאל המודרנית, ייצגה את הכדורסל הישראלי באירופה ואף היתה הראשונה שעברה שלב בגביע אירופה כשגברה על קבוצה מיוון. נטע כנעני, אחת השחקניות הגדולות בתולדות הכדורסל הישראלי היתה כוכבת הקבוצה, לפני שעברה למרכז להפועל ואליצור ת"א.
כפי שקורה בלא מעט קבוצות בישראל, גם קישון לא עסקו בבניית תשתיות, וכשהדור עזב והתפרק, נעלמה גם הקבוצה, לכמעט 20 שנה.

הגלגול הבא היה במהלך שנות ה-90, דרורה פרישברג הובילה דור מוצלח נוסף שהתחבר לכדי קבוצה מוכשרת שייצגה את העמק במשך חצי עשור. כניסת הזרות לליגה היוותה מכת מוות לקבוצה שויתרה על מקומה בליגה הראשונה ומאז הדרדרה אל הליגות האחרונות, עד אשר התפרקה בתחילת שנות ה-2000, לפני שהוקמה מחדש.


Photobucket
נערות העמק זוכות בגביע המדינה - סרט למזכרת (לחצו)



הפועל עמק יזרעאל – דור 3
בשנת 2002, החלה בפעם השלישית הבנייה. הדור השלישי, כמו בכל תחום אחר, חכם ומתוחכם יותר, עונה על תקלות ובעיות עבר ונותן להם מענה. הדור השלישי של עמק יזרעאל שם את הדגש על התשתיות, בנייה מלמטה דרך השקעה בבתי הספר, בקבוצות הילדות והנערות, וכך שלב אחרי שלב הבנייה כלפי מעלה.
את תחילת הבנייה ביצע מתן בירנבאום, מאמן ששם דגש על בניה ועיצוב השחקניות, השקיע בקידום אישי של יכולות ויסודות של כל שחקנית, וכשעזב השאיר את לירן בראל כיורשו וממשיך דרכו. בראל ראה בתפקיד שליחות ובשנים האחרונות מביא את הפרוייקט לשיאו ואת התוצאות רואים בדור נערות שנמצא בצמרת כדורסל הנערות ומוציא תחת ידו בכל שנה שחקניות רבות אל נבחרות ישראל השונות.

הבנייה השקטה התמקדה, כמו בכל שנות קיומה של האגודה, בקידום שחקניות מקומיות מיישובי המועצה השונים, אך באמצע שנות האלפיים הגיעה עמק יזרעאל כמעט לכל בית בישראל, דרך הסמל החדש של העמק, נעמה שפיר.
בשנים האחרונות, העמק הוא שם דבר בענף, וכרגע נמצא על תקן קבוצת הדגל של הצפון (נושפת בעורפה גליל עליון), הרבה בזכות נעמה שפיר שגדלה באגודה והפכה לאחת השחקניות הטובות במדינה.


נעמה שפיר- מהושעיה לנבחרת ישראל
שפיר, ילידת 1990, ינקה את האהבה לספורט בבית. "האהבה לענף הגיעה מאמא שלי שמאד אהבה ספורט וסחפה גם את אבי לעסק". שפיר זוכרת את עצמה מאז ומתמיד אוהבת ספורט וכדורסל, כילדה שיחקה עם הבנים בבית ספר, וכשעלתה לכיתה ד' החלה התעוררות במודעות לכדורסל הנשים במועצה, ועברה לשחק בחוג שנפתח בבית הספר לכדורסל של עמק יזרעאל.
את ההתקדמות של הענף במועצה ניתן לראות דרך סיפורה של משפחת שפיר. אם נעמה, האחות הגדולה נאלצה לשחק בחוג המורכב ברובו מבנים ורק שתי בנות, שתי אחיותיה הקטנות (רוני ואורי) לוקחות חלק בחוג, בהושעיה, המורכב כולו מבנות.
בכיתה ז' עברה לקבוצת הילדות של עמק יזרעאל שם שיחקה עד גיל 18, במסגרת קבוצות הגילאים השונות, משם הגיעה לנבחרות ישראל ולפני שנה גם לקולג'ים שם מככבת.

את ההצלחה שלה משייכת למאמניה, החל מאורי שחם שאימן אותה בקבוצת הילדים של הושעיה, ובהמשך בירנבאום ובראל, "לכולם אני חייבת הרבה מאד תודה, הרבה ממה שאני יודעת למדתי מהם".
אבל לא רק ידע בכדורסל מלמדים בעמק, העיקר בקבוצות מתבטאת בתחושת המשפחה (הבטחתי שנחזור למונח, ולא בפעם האחרונה בכתבה). "אני והבנות בקבוצה יחד מכיתה ז' ועד י"ב, חיבור נדיר. רצנו יחד כל הזמן, עברנו דרך קשה, כולל הפסד קשה של האליפות לחולון בגמר, אך החיבור בינינו חזק מכל דבר אחר, אנחנו אוהבות אחת את השניה, בצורה שקשה לתאר במילים".
כששפיר חוזרת ומתארת את אותה תקופה, חיוך גדול עולה על פניה, "אני יושבת בארה"ב ומתגעגעת למשפחה שלי שבבית ולמשפחה שלי שבעמק, וזה אומר הכל".

התחושה הזו אינה ייחודית רק למי שנולדה במועצה וגדלה בה כל חייה, גם שחקניות המגיעות מבחוץ מתאהבות מיד.
הדר ארבל, שחקנית המגיעה מהעיר חיפה, ובעונות האחרונות שיחקה בנהריה, עוד לא חודשיים במועדון וכבר מאושרת מהמעבר: "הגעתי למועדון אחרי ששמעתי מלירן (בראל, ש.ב.) מה הולך להיות בעונה הקרובה בעמק ואהבתי את מה ששמעתי. זו קבוצה צעירה המקיימת אימונים ברמה גבוהה, ומשלבת אימוני כושר ואימונים אישיים". "אני אמנם מעט מן בקבוצה, אך בהחלט מרגישים פה אנרגיות שונות, יש כאן אווירה טובה".
העונה עוד לא החלה וכבר אומרת השחקנית כי תשמח להשאר ולהיות חלק מהמועדון שנים רבות.


Photobucket

נעמה שפיר: "אני יושבת בארה"ב ומתגעגעת למשפחה שלי שבבית ולמשפחה שלי שבעמק, וזה אומר הכל"



"משפחת העמק" כאקדמיה לכדורסל
אז הפועל עמק יזרעאל היא משפחה, משפחה לא בוחרים ולא מחליפים, משפחה זו אהבה בלי תנאים, אך למשפחה יש עוד תפקידים, בעיקר בעיצובם של הפרטים בה ואת זה עושים באגודה בהשקעה שספק אם יש בעוד מקומות בארץ.
בראל: "העמק זו בהחלט משפחה, אני מסכים עם נעמה. לא סתם קוראים במועדון לבוגרות שסיימו "אחיות גדולות”, הן מלוות את השחקניות הצעירות, תומכות ועוזרות להן. בלי זה אין זכות קיום לקבוצה. החיבור לעבר ולאוכלוסיה מסביב מחזיק את הקבוצה".
את הפרויקט בעמק ניתן לתאר כ"מיני אקדמיה", המחנכת לכדורסל ולא רק מלמדת סוגי זריקות.
השחקניות לומדות על ערכים של ביחד, חברות ומלחמה אחת בשביל השניה. בראל: "אני מחפש את האלמנט החינוכי ערכי בכדורסל מעניין אותי לקדם שחקניות תוך כדי הגעה להצלחות והישגים. במועדון אנחנו רואים כל שחקנית בפני עצמה כהכי משמעותית. קידום אישי של השחקניות חשוב יותר מכל תואר".
השחקניות זוכות לצוות מקצועי מקיף בכל התחומים הקשורים לספורט, החל מליווי של תזונאי המכווין ומשפר את הרגלי התזונה של השחקניות, דרך חניכה של פיזיותרפיסט בנושא מניעת פציעות וחיזוק כללי ועד אימוני אתלטיקה ואימונים אישיים.
האגודה מפעילה צוות איתור לשחקניות בעלות פוטנציאל, ומצרפת אותן למחלקת הנערות המונה כיום כ-150 בנות.


מה צופן בחובו העתיד?
באגודה דוגלים בכדורסל כחול –לבן בקידום הצעירות בעמק, פיתוח הכדורסל בצפון וייצור עוד הרבה "נעמה שפיר".
כך שבאופן טבעי פחות מעניין אותם לעלות לליגת העל ולהחתים 4 שחקניות זרות שיתפסו את מקומן של שחקניות הבית.

כבר כיום הנערות של העמק הן מהמובילות בארץ מתברגות לצמרת באופן קבוע ב-4 השנים האחרונות, וברשותן כבר 2 גביעי מדינה.
עכשיו מתחילים לבנות את השלב האחרון בפאזל, הקבוצה הבוגרת, זו ששחקניות הגדלות באגודה ולומדות לאהוב את הסמל רואות את עצמן עולות אליה ומניפות בה את אליפות המדינה.

אז האם יש לבוגרות בנות ה-20 בית להמשיך בו ולהתמודד איתו בליגה הראשונה ובאירופה כמו שעשתה קישון בשנות ה-60?
מנהל מח' הספורט של האגודה, מר עמירם הלוי נשמע מסויג: "אנחנו מועצה שאוהבת ספורט, מחנכת לספורט ומטפחת ספורטאים וספורטאיות בכל הגילאים", אך משהו בענף חייב להשתנות לפני שנחזור לליגת העל. אנחנו מקדמים שחקניות ישראליות מקומיות, וכל שחקנית צעירה שרוצה להצטרף מתקבלת בברכה, אך לעלות לליגת העל, להעסיק 4 שחקניות זרות על חשבון מקום משחק לצעירות שלנו, אין בכך טעם ואין זה משרת שום מטרה. ברגע שהגיעו הזרות לענף איבדנו עניין בליגה הראשונה ומעדיפים להתקדם וליצור שחקניות עתיד ישראליות."

אז היכן ישחקו כל אותן בוגרות?
לירן בראל אומר, "אני כבר מתחיל לראות תהליך טבעי של חזרה לעמק, של בוגרות שמסיימות שירות צבאי. בעונה הקרובה חוזרת לקבוצה שרי פרליס, וגם האחרות מדברות על עונת קאמבק. אני יכול להגיד שאם הכל יסתדר, נעמה שפיר תחזור אחרי הקולג' לקבוצה לפחות לעונה אחת ותאחד כוחות עם אחיותיה".
הקבוצה המתוארת תשחק בליגת העל? "אני מכוון לנצח תמיד, וללכת עד הסוף. כל עוד לא עוצרים אתי אני הולך קדימה. כשיגיע הרגע ונהיה על סף עליה, אני מאמין שיגיעו האנשים שירצו לעזור ויהיה בסדר. אני יכול להגיד, שאם נעלה לליגת העל זה יעשה שירות טוב יותר למועדון, יותר מאשר כל תואר בנערות".

בינתיים הקבוצה ממשיכה לחפש לעצמה זהות, להמשיך בבנייה שמגיע בשנים אלה לשיא, וכבר בעונות הקרובות יכולה לעלות. אין אדם בין קיבוצי העמק שלא רוצה לראות קבוצה עם כל כוכבות הנערות ב-4 השנים האחרונות משתפות פעולה יחד ומובילות את העמק להצלחות מול המרכז החזק והעשיר.
2,000 צופים שהגיעו לראות את משחקי הנערות צמאים לכדורסל של בוגרות.

האם יקבלו אותו בקרוב?








כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();