ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

עשויות מחומר אחר
ליאור קלינגר ,02/08/2008

כשמרכיבים נבחרת של השחקנים או השחקניות הכי טובות בארץ, תמיד צריך לצפות ליריבויות פנימיות, מאבקי אגו, ומחנאות אבל נבחרת הנערות 2008 מורכבת מחומר אחר.
בכתבה הבאה ניסינו להעביר קצת מהתחושה הטובה שהנבחרת הזאת משאירה בכל מקום שהיא דורכת.
נעמה שפיר: "יש כאן יש משהו מיוחד, שלא היה לי בנבחרות קודמות".

נבחרת לאומית, אוסף שחקניות מאגודות שונות, יריבות, שנאבקות על דקות משחק ורוצות להיות כוכבות. הן לא חייבות להיות חברות, הן רק צריכות לדעת לשים הכל בצד ל-40 דקות של משחק ולנצח. אז זהו, שלא. נבחרת הנערות של ישראל לשנת 2008 היא לא אוסף שחקניות. זאת ישות אחת, כזו שאפשר לשמוע את הדי הצחוק שלה מתוך חדר פנימי באולם זיסמן כשרק דורכים על הפרקט למעלה.

פרט לאימונים ומשחקי הכנה, נבחרת הנערות עבדה בכל תקופת ההכנה שלה עם מאמן מנטאלי, זיו לוי שמו, אשר מתמחה בעבודה עם קבוצות והציע לגלית מוסאי את שירותיו, ומקבל את שכרו מהיחידה לטיפוח ספורטאים מצטיינים. זה היה סיפור הצלחה מסחרר מבחינת שני הצדדים, לאורך כל התקופה עברו הבנות סדנאות שדיברו על הרבה מעבר לכדורסל.

עכשיו דמיינו לעצמכם קבוצה של בנות 17-18, שיושבות בחדר עם דף ועט ומנסות לפתור חידת היגיון במשך משהו כמו עשרים דקות, עד שהמרצה נאלץ לקטוע אותן מפאת חוסר זמן. זה עורר את יצר התחרותיות שלהן והרצון להצליח לא פחות ממשחק של 3 על 3 באימון כשמהפסידות מצ'ופרות בספרינטים. אף אחת מהשחקניות לא הייתה מצליחה להירדם בלילה אם לוי לא היה מגלה להן בסוף את התשובה. כך התחילה הסדנה האחרונה של הנבחרת לפני יציאתה לאליפות.

"תקשיבי, ביום הראשון שהוא בא, היינו איזה 30 בנות, הוא בא ואמר טוב תשבו, יש לי משפט אחד להגיד לכן, והוא לא הפסיק לדבר איזה רבע שעה", סיפרה קרן נחמה על המפגש הראשון. "היינו בשוק, הוא דיבר ודיבר ובהתחלה אמרנו מה הולך כאן, לא באמת היינו בייעוץ מנטאלי כזה בעבר", היא סיפרה. עכשיו הראייה שלהן היא לגמרי שונה. "עברתי איתן תהליך מאד מעניין,דיברנו המון על החיים", סיפר לוי ל'ספסל'. "דיברנו על כדורסל וזה הוביל לתובנות לשאר הדברים בחיים. אני עובד המון בהנחיית קבוצות ואני לא זוכר שפגשתי כזה קולקטיב כל כך צנוע ומורכב, ולא מחזיק מעצמו", הוא המשיך.

נושא הסדנה הפעם היה חוזק מנטאלי. לא חסרים מקרים של שחקניות עם המון כשרון שמעולם לא הגיעו למיצוי פוטנציאל, או מקרים של משחקים שהוכרעו על החטאה של זריקה פשוטה שבאימון שחקניות קולעות בעיניים עצומות. הבנות הקריאו וניתחו טקסט שכתב לוי על הנושא, לדוגמא: "אל תתני לעצמך ציונים באמצע המשחק / את לא ביום של אבל ולא ביום של חג / אל תגדירי בכל שנייה את המצב / זכרי שההווה הוא כאן ועכשיו".

הדיון שהתפתח בין השחקניות לא היה מבייש קבוצת לימוד לפסיכולוגיה באוניברסיטה, אם מתעלמים כמובן מפרצי הצחוק הרגעיים. "אנשים תמיד אומרים משפטים חשובים, אבל זיו גרם לדברים האלה לבוא מאיתנו", סיפרה נעמה שפיר, "הוא גרם לנו לבד להגיע לכל מיני מסקנות שיכולות לעזור לנו באליפות, על המגרש וגם מחוץ למגרש". קורל דולב, המשמשת כקפטנית הקבוצה יחד עם שפיר על פי בחירת השחקניות, הסכימה. "אני חושבת שהקטע המנטאלי הוא חשוב, זה חלק בלתי נפרד מהכדורסל. היה לנו כיף, אנחנו לוקחות הרבה דברים משם".

אחרי השיחה נשארו איתי בחדר צמד הקפטניות מחוזקות במנהיגה החברתית של הקבוצה, לפחות ככה זה נראה, קרן נחמה. שפיר ודולב, יחד עם עידית אוריון, הן היחידות מבין שחקניות הנבחרת הנוכחית ששיחקו באליפות הנערות בשנה שעברה. גם צוות המאמנים השתנה, אבל השינוי הכי משמעותי הוא בעצם באווירה. "אחת הבנות בנבחרת אמרה לי שכל שנה שמים לב מי הגדולות ומי הקטנות [מבחינת גיל]", אמרה שפיר. "כאן באמת יש קבוצה אחת. גם שנה שעברה היה אחלה אבל כאן יש משהו מיוחד, שלא היה לי בנבחרות קודמות, כולן מרגישות חופשי", היא הסבירה. "כולן ביחד תמיד, אין קבוצות, אין גושים, אם נפגשים בחדר במחנה אימונים או בטורניר, תמיד כולן באות", הוסיפה דולב.

אחת הסיבות לגיבוש המיוחד בניהן מספרות השחקניות, היא העבודה שהסגל הסופי של הנבחרת נקבע בשלב מאד מוקדם. "שנה שעברה, אותי ניפו חמישה ימים לפני הטיסה", סיפרה נחמה, "אבל השנה כבר חודש לפני ואפילו יותר היינו 12. גלית תפסה את כולן ואמרה תקשיבו, אתן ה12 שטסות, אין ניפויים ואין יותר ממה לפחד, אפשר להתחיל לעבוד ולהתמקד במטרה", היא אמרה. "גלית וכל הצוות נותנים לנו ביטחון ומראים לנו שהם מאמינים בנו, ואנחנו מרגישות שזה אמיתי", אמרה שפיר. "ההרגשה שלי ואני יודעת שגם של הבנות זה שהצוות הם חלק מאיתנו, מההווי שלנו", אמרה דולב ונחמה הסבירה. "זה ממש שונה, בדרך כלל בנבחרת מול הצוות מפחדים לדבר. בקבוצה שלנו יש את הדיסטנס המינימאלי שצריך, אבל אנחנו יושבים כולם ביחד ומריצים צחוקים על כולם, זה מיוחד ואנחנו כל הזמן מדברות על זה. אנחנו עולות למגרש ורוצות לשחק בשביל הצוות. את יודעת להראות להם שאת... נכון שזה ככה?" הקפטניות הנהנו.

הנבחרת הולכת להתמודד במקדוניה עם הרבה אתגרים, אבל לאחד מהם כל הסקאוטינג שבעולם כבר לא יעזור. בעשירי לאוגוסט ישראל צפויה לשחק מול פורטוגל במשחק שעל פי יחסי הכוחות בבית אסור לה להפסיד, אבל העשירי באוגוסט הוא גם התשעה באב. נכון לעכשיו המשחק אמור להתחיל ב19:30, אך ישראל הגישה בקשה לדחות אותו כמה שיותר על מנת שנעמה שפיר תוכל לקחת בו חלק מלא. "אנחנו מנסים לבדוק אולי אני יכולה לצום לפי השעות של הארץ, ואז יורדת לי שעה. אני יודעת שביקשו לדחות עוד את שעת המשחק, הבנתי שזה צריך לעבור עוד וועדה. לא יצא לי בעבר לשחק ביום צום, תשעה באב תמיד נפל על יום חופש באליפות", אמרה שפיר, "אני לא יודעת איך זה יהיה לשחק אחרי צום אבל אני אנסה, הצוות כבר מחפש מה הכי נכון לאכול ישר אחרי כדי שאני ארגיש טוב, אני אצליח", היא הוסיפה. " בטוח זה ייפתר, אני רגועה", אמרה נחמה, "גם אני", חייכה שפיר. רק אל תצומו איתה מתוך הזדהות חשבתי לעצמי בקול רם, "בנבחרת הזאת הכל יכול להיות", צחקה נחמה. לפחות אני מקווה שהיא צחקה.

לפני סיום הגיע הזמן לדבר עם העתיד על התוכניות שלהן לעתיד. "זה לא סוד שאני כנראה אשחק בקולג' בארה"ב בשנה הבאה. שום דבר עדיין לא סגור בניגוד לכל הפרסומים שאמרו לי שהתפרסמו, אבל אני מאד שלמה עם ההחלטה", אמרה שפיר. "אני לא מסתכלת ארבע שנים קדימה, אני רוצה להיות בשנה הקרובה בקולג', ואני לא כל כך מסתכלת אחרי זה. אין לי מושג איך זה יהיה, אומרים לי נעמה קודם תעברי את החודש הראשון. זה מה שאני רוצה ואני מאד שלמה עם זה", היא המשיכה. למה, אתם שואלים? "מבחינת כדורסל, הרבה אנשים אומרים לי שמה שחסר לי זה מה שנותנים שם. אם זה פיזיות, כוח מתפרץ. המאמנים בארץ מאד מתנגדים לזה, הם אומרים אנחנו לא יודעים למה, אבל שחקניות שיצאו לא השתפרו שם. כמובן שיש יוצאות דופן כמו שי דורון וליעד סואץ, אבל היא הלכה בגיל מאוחר. יכול להיות באמת שאם הכדורסל היה השיקול היחידי הייתי חושבת פעמיים אבל זה לא רק זה, אני חושבת שאני יכולה לקבל שם הרבה דברים מחוץ לכדורסל וזו אפשרות שיש לי או עכשיו, או לעולם לא. אני לא רוצה לפספס את ההזדמנות הזאת והכי גרוע אני אחזור אחרי כמה זמן, לא יקרה כלום", היא הסבירה, ואיך אפשר להתווכח איתה?

"אני רוצה להמשיך לשחק, אני אגיש בקשה לספורטאית מצטיינת", אמרה נחמה. "אני חושבת שלפחות בשנה הקרובה, אין לי מה לחפש בליגת על. לדעתי כל שחקנית שהלכה לליגת העל ישר אחרי נערות לא התקדמה, ככה זה נראה לי ואני לא חושבת שרק לי. אני אחפש קבוצה בליגה הלאומית, שבטח גם תהיה בה קבוצת נערות שאני אוכל לשחק בה", היא סיכמה. "אני עוד לא יודעת, אני בהתלבטות לגבי הצבא", אמרה דולב. "הציעו לי תפקיד ממש טוב בצבא, בחיל אוויר. זה תפקיד שבאמת חבל לפספס ולכן ההתלבטות. לפחות בשנה הראשונה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשלב את זה עם כדורסל. אני צריכה לקבל החלטה, אחרי האליפות", היא סיפרה.

שיהיה להן בהצלחה.