אשת השנה שלכם
|
אשת השנה של 'ספסל' - שי דורון!
ליאור קלינגר
,23/09/2006
היא סחפה את מרילנד לאליפות בלתי נשכחת ופשוט לא השאירה שום סיכוי למתחריה גם במשאל איש השנה. שי דורון היא אשת השנה של 'ספסל' ברוב מדהים וחסר תקדים של 49.8%. ראיון עם אשת השנה ואת תוצאות הסקר כולו תמצאו בפנים.
לחצו כאן לרשימת הזוכים בפרסים
שנה טובה וחג שמח לכולם!
"יש דרך יותר טובה לזכות באליפות מאשר בהארכה?" שי דורון שאלה את חברותיה לקבוצה בפסק הזמן אחרי שהן כפו את ההארכה מול דיוק בגמר. משאל איש השנה שלנו היה קצת פחות מותח, אבל רוב מוחץ זו אחלה דרך לנצח בסקר. מתוך 2,396 הקולות, שי דורון קיבלה 1,194. רק כדי שתהיו בעניינים, הזוכה בסקר של השנה שעברה, צביקה שרף, קיבל 19% ושמח בחלקו עם 438 קולות. דורון אגב, סיימה במקום השני בשנה שעברה עם 346 קולות. תראו מה תואר אליפות אחד עושה לשחקנית.
לחצו כאן לתוצאות המלאות של המשאל
זה התחיל עם נצחון ב-41 הפרש על סייקרד הארט, קולג' אלמוני. זה נמשך עם סיבוב שני קשה מהצפוי מול סיינט ג'ונס, רק 81 – 74. המשוכה הבאה הייתה האלופה ביילור, הטרפס דרסו אותה ב-19 הפרש. רק יוטה עמדה בין מרילנד לפיינל פור, מרילנד הזדקקה להארכה כדי לזכות בכרטיס הנכסף לבוסטון. שתי מדורגות #1 חיכו למרילנד בפיינל פור, שתי קבוצות שהטרפס מכירות היטב. איך אמרה דורון בזמנו? "אנחנו אפילו יודעות מה הן אכלו לארוחת בוקר". בחצי הגמר מרילנד הוכיחה שוב שיש לה את המספר של צפון קרוליינה ושלחה אותה הביתה. במשחק הגמר עצמו היה כל אלמנט שאפשר לבקש מדרמת ספורט. יתרון 12 לדיוק במחצית, קאמבק של האנדרדוג, פציעה קריטית של השחקנית המצטיינת על המגרש – שי דורון – וחזרה הרואית שלה למשחק, שלשה מטורפת של קריסטי טוליבר שכפתה הארכה, ניצחון 78 – 75 למלכות ההארכה.
כשבישרתי לה על זכייתה בתואר אשת השנה ועל הפער העצום בו היא ניצחה, שי דורון הייתה קצת בהלם. "לא ציפיתי לזה... ממש לא" היא אמרה, מופתעת מאד. "אני רוצה לומר תודה רבה לכל מי שבחר בי, אני אנסה לא לאכזב אתכם גם בשנה הבאה. אני מקווה להגשים את החלום שלי ולהיות הישראלית הראשונה בWNBA. כל יום כשאני שומעת דברים כאלה זה עוזר לי, נותן לי המון מוטיבציה להצליח בשבילי, ובשביל כל האנשים שמאחורי ותמיד תומכים. ממש כיף לשמוע דברים כאלה" המשיכה דורון.
מי איש או אשת השנה שלך בספורט ובכדורסל?
"בקלות שחר פאר יכולה להיות ספורטאית השנה. בכדורסל - יותם הלפרין יכול להיות."
מה הרגע הכי מרגש שאת לוקחת איתך מהשנה שעברה?
"כשהבאזר צפצף, כשנגמר המשחק, אני בחיים לא אשכח את זה. בחיים לא חשבתי שאני אבכה משמחה, והופתעתי. בכיתי משמחה. כל השלוש שנים האלה זה לא היה קל, לא האמינו בנו, והיה נורא כיף לאכזב את כולם. עד השנייה האחרונה לא האמינו שננצח, זו הייתה הרגשה מדהימה."
ספרי לנו קצת מה עבר עליכן מאז שזכיתן בתואר
"עד היום מזהים אותנו ברחוב, מבקשים חתימות, אומרים אהלן שי, אהלן קריסטל [לאנגהורן], כולן. מזהים אותנו וגאים בנו בכל מקום. ממש כיף לראות שלא רק לנו אכפת מכדורסל נשים, יש המון אנשים שאכפת להם וראו את המשחק, זה הכי כיף.
כמובן שגם פגשנו את הנשיא, וקיבלנו את הטבעת והבגדים. יש לי נעליים שכתוב עליהן פיינל פור, זה מגניב! כל מיני דברים מגניבים כאלה שקורים כל יום. למשל ילדה או ילד שבאים אלי ואומרים איזה משחק גדול היה, ממש כיף לשמוע דברים כאלה."
את יכולה לתאר את החוויה של הפיינל פור? זה לא דומה לשום דבר שיש באירופה, הרבה אנשים כאן צפו בכן בטלוויזיה אבל זה מן הסתם לא אותו דבר.
"אף פעם לא הייתי שם כצופה, אבל סבא וסבתא שלי באו במיוחד לכל הטורניר והם אמרו שלא היה דבר כזה, אפילו בתור צופים, הם לא ראו דבר כזה בכל החיים שלהם. זו אווירה שונה לגמרי מבחינת האוהדים והרעש, כמעט 20,000 אוהדים, מי היה חושב שבכדורסל נשים יהיו 20 אלף אוהדים? גם כל מה שמוכרים שם, הכובעים והחולצות שכתוב עליהם מרילנד, זה ממש ביזנס, רואים שזה ממש תופס פה."
את עוד חושבת לפעמים על הדקות שלפני ההארכה וההארכה עצמה מול דיוק?
"אני חושבת שכמעט כל יום, משהו מזכיר לי את זה. את היום, את השבועיים האלה, כל החוויות מהניצחון, גזירת הרשת... כל יום מישהו או משהו מזכיר לי. בית הספר שלנו קנה את הפרקט של הפיינל פור ותלו את זה במסדרון של האולם שלנו. כל יום אנחנו עוברות שם, להרים משקולות, לאימון, ורואים את זה... זה משהו שלא ישכחו פה בחיים."
אומרים שיותר קשה להגן על התואר מאשר לזכות בו בפעם הראשונה, את חושבת שזה נכון? מה את אומרת על הסיכויים שלכן לריפיט?
"אני לא יודעת כי לא הייתי במצב הזה, אבל אני חושבת שיהיה הרבה יותר קשה השנה. לא שזה לא היה מאד קשה בשנה שעברה. תשאלי אותי בשנה הבאה.
הסיכויים שם, הכישרון שם, זה יהיה מאד תלוי בנו. איך נשחק, אם נשאר ביחד כקבוצה, אם נעשה את מה שעשינו בעונה שעברה יש סיכוי מאד טוב. צריך להשתפר בהרבה דברים אבל אי אפשר לדעת, ביום נתון כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה אז אי אפשר לדעת."
תארי לנו יום טיפוסי בחיים של שי דורון
"עכשיו? מלא לימודים. מהבוקר עד הצהרים לימודים, אחרי כך אימון של 3-4 שעות, אחרי זה שוב לימודים ובערב זה או ללמוד או לישון, אחד מהשניים. זה לא כיף אבל הסמסטר הבא יהיה יותר קל. עכשיו ככה זה, אין מה לעשות."
יש הרגשה שונה העונה כי את יודעת שזו השנה האחרונה שלך במרילנד?
"אני מנסה לא להרגיש איכשהו שונה, אבל אני קצת עצובה שהולכות להיגמר לי פה ארבע שנים ואין לי מושג מה הולך לקרות איתי בשנה הבאה. זה מפחיד, שונה ועצוב אבל מצד שני אני חושבת שאני מוכנה. אני מרגישה מוכנה להמשיך הלאה ומקווה שיש לי דברים יותר גדולים לעשות. מתחילים החיים האמיתיים, זה עצוב אבל אני מנסה ליהנות מכל יום שאני פה ולעשות את הכי טוב שאני יכולה עד שזהו, לא יהיה יותר."
נראה אותך בנבחרת ישראל בעתיד?
"כן, אני מקווה שכן, זה התכנון שלי. כרגע אני פה בקולג' והתחייבויות שלי הן פה אבל התכנון הוא לשחק בנבחרת. אני לא יודעת מה יהיה איתי בשנה הבאה אבל התכנון הוא לשחק בנבחרת."
מה את מאחלת לעצמך ובכלל לישראל לשנה הקרובה?
"לישראל רק דבר אחד, לא בעצם שניים. כמובן שלום, איכשהו, לא משנה איך, כמה, למה – שלום. דבר שני כשהייתי בארץ בקיץ, ונהגתי, איזה פחד זה לנהוג! כולם לחוצים בכביש, צריך לקחת את החיים קצת יותר ברוגע ולחייך הרבה יותר. אין חיים אחרי זה, צריך ליהנות מהחיים האלו. להיות פחות בלחץ, ולהיות רגועים אחד כלפי השני. אנחנו צריכים שלום עם מדינות אחרות אבל גם שלום אצלנו, בנינו.
לעצמי אני מאחלת בריאות, ובריאות למשפחה שלי, זה הכי חשוב, כל השאר לא חשוב. רק בריאות ושלום מדינה, המדינה שלי."
כתבות אחרונות באתר
|
|