לליגת העל עמית גור מגיעה אחרי 3 אליפויות רצופות בלאומית. נתון אולי חסר תקדים, שמוכיח בעיקר שבשלה כבר לפרוץ בליגה הבכירה. עם הסגל שזכה באליפות האחרונה ושלוש צעירות שגדלו במחלקה וחזרו הביתה, גור ומעגן מיכאל/זיכרון מתכוננות לעונת בכורה היסטורית.

עמית גור (23, 1.70) סומנה מגיל צעיר להגיע רחוק. היא גדלה במחלקה הצעירה של ירושלים שהוציאה לרמות הכי גבוהות לא מעט שחקניות, עברה בכל נבחרות ישראל הצעירות עד שמונתה לקפטנית נבחרת העתודה. בגיל 18 עלתה לשחק בקבוצה הבוגרת של ירושלים ובגיל 21 הגיעה הפריצה (כשגם מאמני הליגה הכתירו אותה בתואר זה בבחירת המצטיינות) עם זכיה בדאבל עם המועדון בו גדלה.
כשירושלים עלו לליגת העל, החליטה שמעדיפה להישאר בלאומית, אז התחילו החיפושים אחרי קבוצה אחרת. "בגלל שגרתי ליד ירושלים, זה דרש מעבר כולל מגורים. בדיוק באותו זמן מינו את טלי נוי למאמנת שם ומהרגע הראשון היה בינינו חיבור מדהים שעשה הכל כ"כ טבעי ונכון שזה קרה מהר מאד בלב הכי שלם שיש", סיפרה גור. הרומן הביא תוצאות מידיות, שנה ראשונה אליפות ולבחירתה בחמישיית העונה של הליגה, בשניה אליפות נוספת רצופה. בין שתי אליפויות רצופות היא מתקשה לבחור את ההישג הגדול יותר "כל אליפות מיוחדת בצורה אחרת. הראשונה היתה יותר מרגשת כי היא היתה הראשונה שלי מחוץ לבית בירושלים, כשחקנית מובילה. השניה היתה מיוחדת לא פחות, זה לא מובן מאליו שקבוצה לוקחת אליפות ולא מממשת עליה מראה נכונות להמשיך ולהתמודד שוב על התואר. אחרי אליפות קל להגיד הגענו לשיא ולפרק את הדברים, אבל הם רצו להמשיך ואני איתם וזה התחבר למשהו גדול".

כעת כשלא דילגה על שום תחנה בדרך מרגישה גור מספיק שלמה לעשות את הצעד הבא ולעלות לליגת העל עם הקבוצה אותה כבר העלתה פעמיים בשנתיים האחרונות.


מתרגשת?
מאד. זו התרגשות שונה מההתרגשות שיש לפני עונה בלאומית. יש משהו כיף בלהיות שנה ראשונה בליגה. תחושה של משהו חדש, ורצון לעשות משהו מיוחד בליגת העל, להיות הפתעת הליגה. אנחנו מתאמנות בטירוף, תחושת מחויבות 100 אחוז מכל השחקניות בקבוצה שרק רוצות שזה יתחיל.


במה שונה ההתרגשות השנה מכל שנה קודמת בלאומית?
קצת אין לי בסיס להשוואה כי זו השנה הראשונה שלי בליגת העל, אבל אם ללאומית הייתי מגיעה עם הידיעה שאני צריכה להיות טובה כדי שהקבוצה תהיה טובה, שהרבה תלוי בי, שאני יכולה לקחת את הכדור האחרון או הזריקה המכריעה, השנה יש את הזרות שנכנסות לתמונה, קצב אחר, רמה אחרת – התרגשות מסוג אחר, לא פחות טובה.


את מגיעה לעונה הזו בביטחון?
אני חושבת שאני בונה אותו. אני גם מאד מנסה למצוא את המשבצת שלי בקבוצה ואיפה אני יכולה לתרום הכי הרבה לקבוצה בדקות שאני עולה. גם הגנתית שם צריכה לעשות קפיצת מדרגה, כי בליגה הזו מי שלא תשמור ישר נענשת. וגם התקפית, אתה יודע, אחרי שהייתי סקוררית בקבוצה ולא אקח אותה כמות זריקות שאקח כמו שלקחתי בעונות שלי בלאומית, גם מבחינת הדקות וגם מבחינת המקום שלי בקבוצה, גם כי יש לנו השנה יותר אופציות כמו למשל שחקנית פנים דומיננטית. אני יכולה להגיד שנמרוד מאד רוצה שאצליח נותן לי את הביטחון ואת מה שצריך.


אחרי חודשיים של אימונים ו-3 משחקי אימון, איך טבילת האש? במה הליגה הזו שונה?
קודם כל, זה לעלות ברמה הרבה יותר, להוציא מעצמי הרבה יותר ממה שהתרגלתי או חשבתי שאני מסוגלת לו, במיוחד אצל נמרוד. אנחנו מרגישות את זה כבר מהאימונים הראשונים ובאינטנסיביות שהגוף לא רגיל אליו. אנחנו עושות 9-10 יחידות אימון בשבוע ומבחינת נמרוד מיטל, המאמן, אין דקה ללכת על המגרש, אם הוא רואה שיורד קצב הוא עוצר. לי זו טבילת אש ראשונה בליגה הזו אז אין לי כ"כ למה להשוות אבל גם בנות ששיחקו בליגה הזו כבר אומרות שהקצב והאינטנסיביות שדורש לא משתווה למה שחוו. אז לי זה בא בכפול השנה, גם צריכה להוכיח ולהיות יותר טובה, בטח שבקאדר כמו שלנו כשיש כ"כ הרבה אופציות בסגל, וגם נמרוד שדורש כל הזמן.


איך הזרות משתלבות בקצב הזה?
יש לנו זרה אחת שרק סיימה קולג' ועוד לא היתה באירופה קצת יותר קשה לה להיכנס לעניינים והאחרות שכבר שיחקו באירופה מרגישות פה יותר בנוח. אני מאמינה שנמרוד העביר להן את האני מאמין שלו, אבל גם אם לא אז מהר מאד מבינים אצלו שאין הנחות, גם לא לזרות. אני לא יודעת איך זה מתנהל בקבוצות אחרות, אבל אצלו אין "להוריד הילוך" נראה לי שהן בתמונה כבר ומתאימות את עצמן לדרישות.


מה הציפיות שלך מהעונה הקרובה?
ללמוד על עצמי בתור שחקנית איפה הנקודות חולשה שלי, שבלאומית יכולתי קצת לוותר לעצמי איתן ופה אין סיכוי. לתרום לקבוצה בכל דקה שאני על המגרש ומחוץ למגרש מבחינתי. ה"מחוץ למגרש" הוא משהו שמאד חשוב במקום הזה.


ומה היעד?
לעשות מהעונה הזו משהו טוב, גם ברמה האישית וגם הקבוצתית. אני לא חושבת על יותר מדי קדימה, קודם כל ארצה להוכיח לעצמי שאני מתאימה לליגה הזו ויכולה להיות שם שחקנית לגיטימית ואחרי חיבור של שנתיים למעגן מיכאל, לשים אותם על המפה בליגה הזו ולהוכיח שהמקום הזה הוא שונה ממקומות אחרים.





צילום: לואיס קוריאל



"הנאה מהכדורסל היא שהובילה אותי כל הקריירה"
כשגור מדברת על התחושה שמעגן מיכאל שונה ממקומות אחרים, היא מדברת על ה"קסם" שיש במקום, שנותן תחושה של בית "החיבור לקיבוץ, הנהלה נהדרת, כמו משפחה. יש שם מן קסם כזה, שהזכיר לי את הבית בירושלים, שעזר לי להתחבר למקום", אומרת גור. כשחקנית צעירה שנה ראשונה מחוץ לבית, כולם קיבלו אותי מאד יפה, מצפרא אשל שהיתה מנהלת הקבוצה ועד כל אחד אחר בקיבוץ כל האנשים שם גרמו לנחיתה הכי רכה שיכולה להיות". אבל זה לא מתמצא בזה, כשהיא נשאלת למה החליטה לשחק השנה בליגת העל, התשובה הראשונה שלה היא 'למען הקיבוץ'. "היה טבעי להמשיך אחרי ששנתיים רצופות לקחנו אליפות ועלינו ליגה, אז גם להם היה חשוב מאד להמשיך עם הסגל הישראלי שעשה את העבודה הזו וגם לנו היה חשוב להישאר ולתת הזדמנות למקום הזה לחוות ליגת על, ובגלל שהכל חדש שם ויש קסם כזה שאין באף מקום אחר. זה אולי נשמע קלישאתי אבל ההתרגשות ביום שהזרות הגיעו, כשכל חמש דקות נכנס מישהו אחר מהקיבוץ רק לראות ולהבין במה מדובר ולהבין שיש משהו אחר עכשיו והמשחק אימון הראשון שהאולם הזה ראה, באו המון אנשים מהקיבוץ ונורא התרגשו ויש בזה משהו מאד מיוחד. לא הייתי הולכת לכל קבוצה בליגה".


חיבור לסביבה לא הרגשת בירושלים כשעלית עם הקבוצה בה גדלת כל הקריירה?
בהחלט שהרגשתי. אבל כשסיימתי את העונה בירושלים לא הרגשתי מספיק בשלה לעליה הזו. בכל קיץ בשלוש- ארבע שנים האחרונות היתה לי ההתלבטות אם לעלות וכל קיץ ויתרתי מהתחושה שזה לא מספיק שלם לי ואם אני עושה את זה אני צריכה לעשות את זה בלב שלם. בירושלים הייתי צעירה מאד והייתי צריכה את השנתיים האלה מחוץ לבית, במקום אחר, להוביל קבוצה ולהיות בורג משמעותי בקבוצה בלאומית כדי לקבל את הביטחון ואז לעשות את הקפיצה הזו.


והשנה את עושה את זה בלב שלם?
כן, זה הרגיש לי נכון הקיץ. גם הסיטואציה עם מעגן מיכל וגם אחרי שיחות עם נמרוד מיטל. המאמן זה אחד השיקולים היותר מרכזיים שלי כשאני בוחרת קבוצה, הכל התחבר למשהו שהרגיש מאד נכון.


את הלאומית מיצית?
בשלב הזה כן, לכן המשכתי הלאה. בלאומית יש משהו מאד טהור ויפה עם כל הישראליות. היא לא קטנה עלי, מיציתי אותה לנקודת זמן הזו כי רציתי לנסות משהו ברמה קצת יותר גבוהה ולתת לעצמי את ההזדמנות הזו. זה מרגיש לי נכון יותר, אחרי שלוש אליפויות, חשבתי שאולי זה הזמן לנסות את ליגת העל. הלאומית היא בית שתמיד אפשר לחזור אליו ויהיה פתוח.


מאיפה הגיע החשש הזה עד היום מלהתנסות בליגת העל?
אני מדברת לפי מה שראיתי ושמעתי מחברות שלי ושחקניות שבליגה שפשוט לא נהנות שם. לסמן "וי" על ליגת העל, זה לא שאיפה. אני לא פה לסמן "וי". כל עוד אין את הבפנים שבוער, אז כל השאר לא שווה את זה. אני חושבת שמה שהוביל אותי כל הקריירה מאז י"ב שהתחלתי לשחק בקבוצה הבוגרת זה להנות מהכדורסל. כשאני שומעת חברות לא נהנות מזה, זה צובט לי כי מבחינתי לא שווה את זה.


מה היה החלום שלך, רק להמשיך לשחק?
להוציא מעצמי כמה שיותר. אף פעם לא היה לי חלום כמו אירופה או משהו דומה. רק להנות ולהוציא מעצמי את המקסימום זה גם חלום וגם המציאות שלי כרגע. אני שומעת על כל כך הרבה שחקניות ישראליות שמשחקות בליגת העל ולא נהנות שהבטחתי לעצמי שלא אגיע למקום הזה. אחרי השנה הזו אם ארגיש כמוהן אז אני לא אעשה את זה לעצמי.


למה הן לא נהנות?
יש כל מיני סיבות. אני חושבת שהראשונה שקשה להתפרנס ולחיות מהכדורסל בארץ וכשאתה מרגיש לא מתוגמל ממשהו שאתה 100 אחוז בו, כל כולך, כבר מתחיל מנקודת פתיחה לא בריאה. כשהכל מחפה על זה אז זה בסדר. כשהשחקניות אולי לא מתוגמלות אבל האווירה מיוחדת וטובה ואתה נהנה מהדרך, אז זה קצת משכיח. אבל כשגם מרגישים לא מתוגמלים וגם חוסר הערכה וחוסר שוויון בין הישראליות לזרות, מה שחסר לי בליגת העל זה לשמוע שחקניות ישראליות מגיעות עם אותה תשוקה כמו שיש להן בלאומית.


שנה הבאה את בליגת העל או בלאומית?
שאלה קשה. נסיים את השנה הזו ונראה איך זה ירגיש.

צילום: לואיס קוריאל

"המטרה, לתקוע יתד בליגה ולעשות קפיצת מדרגה"
השנה מלבד האינטנסיביות של האימונים והמשחקים בליגת העל, גור, גם מאמנת שתי קבוצות בהפועל זיכרון יעקב ממשיכה בוינגייט את לימודי הספורטתרפיה בדרך לאחת העונות המאתגרות בחייה, ככה נראים חייה של שחקנית כדורסל מקצוענית ב-2016.

למרות כל זה החלטת לקחת את "ההימור" ולשחק בליגת העל?
אני מאד רוצה לקוות שזה לא יקרה אצלי או אצלנו בקבוצה. אני מאד רוצה להאמין שאצלנו יהיה משהו שונה בחלוקת התפקידים על המגרש בין הזרות לישראליות. אני מאמינה שאם אצל מישהו זה יהיה שונה, אז אצל נמרוד. אם ישראלית תהיה ביום טוב אז היא תקח את הזריקה האחרונה. התשובה שעניתי מתבססת על חברות שלי שהיו שם שסיפרו שזרה יכולה להיות 'אאוט' לגמרי כל המשחק ואת הכדור האחרון היא תקח, אבל אני מאד רוצה לקוות שאצלנו זה יהיה אחרת.


למה זה ככה לדעתך?
אני מבינה את השוני בין הליגות ואת הצורך לעשות את ההתאמות של לשחק עם אמריקאיות. הבעיה שפה זה קיצוני לפעמים, יש היררכיה קצת ברורה מראש, הישראליות בליגה הזו, מלבד אולי שחקניות נבחרת מובילות, המשחק לא יקום וייפול עליהן.


יש תחושת נחיתות כשבאים לליגת העל ממקום כ"כ דומיננטי בלאומית למקום שהישראלית היא זו ש"ליד הזרה"?
אני לא באה בתחושת נחיתות, אם הייתי בתחושה הזו של איזו עמדת נחיתות לא הייתי שם כמו שלא הייתי עד עכשיו. אני מבינה את הסיטואציה והמצב הקיים, אבל לא באה בתחושה שאין לי סיכוי להצליח בליגה הזו, אני מודעת לזה שהתוספת של 3 זרות היא כזו שאי אפשר להתעלם ממנה אבל אני עובדת קשה מתוך תקווה אמיתית ואמונה שפה זה יכול להיראות קצת אחרת, מאד מאמינה בנמרוד שיידע לעשות את השילוב.


מה יכולה לתרום השנה בליגה?
את כל מה שהבאתי מעצמי בלאומית, אבל אשחק בסגנון שמתאים ותורם לקבוצה שלי, בטח במשחק עם גבוהה דומיננטית בצבע שיכולה לקבל שם את הכדור ולייצר נקודות. אתרגל לעובדה שיש לידי שחקניות שאפשר להשתמש בהן ויעשו גם אותי יותר טובה.


אז באיזו גישה את באה לעונה?
המטרה כרגע היא כן לתקוע יתד בליגה ולעשות כל שנה עוד קפיצה ביכולות בליגת העל, אבל הכל בהנחה שיהיה לי שם טוב. מבחינתי כל עוד יהיה לי טוב במקום הזה אני אהיה שם. השנה מבחינתי לעשות את טבילת האש הראשונה בליגת העל כדי שבשנה הבאה אהיה שחקניות יותר משמעותית ולעלות עם זה, אבל אני מציאותית, אני יודעת שלא אהיה שחקנית מובילה בקבוצת צמרת בעוד שנה, זה לא ריאלי, אבל להגיד ששנה הבאה אני יותר משמעותית בליגת העל אז חד משמעית זו המטרה. אבל רק בסוף השנה אהיה יותר חכמה לענות על זה.


יש איתך הרבה צעירות מוכשרות השנה, איך החיבור איתן?
עם יולי גרוסמן, שיחקתי באליפות הראשונה במעגן ומדהימה קפיצת המדרגה שעשתה, עובדת קשה ועושה הכל להיות יותר טובה. עם עדן רוטברג עוד לא יצא לי לשחק, אבל היא משהו מדהים ומיוחד אין לי מילים לתאר אותה, לפעמים אני שוכחת שהיא קטנה ממני ואת מיטל מלמד שמתאוששת מפציעה לא הכרתי קודם, היא הפתעה נעימה מבחינתי יש לה אופי מדהים והיא מוכשרת.


באיזה מקום תסיימו?
יש לי הרגשה טובה, נראה לי שנפתיע. אני לא רוצה לצאת בהצהרות על מקום, אבל באמת מאמינה שיכולה לסיים הרבה יותר גבוה ממה שחושבים שאנחנו שוות בליגה.


כמה גבוה, פיינל פור?
צעד צעד. אפשר הכל, עם חיבור נכון ועבודה קשה אפשר לעשות משהו אחר ושונה.