2015 היתה שנת פריחה בגלבוע מעיינות, בסוף השנה מוצאות עצמן כל קבוצות האגודה בחצי גמר הגביע ובפלייאוף העליון כשגם בתיכונים החמיצו את העליה לגמר על "הפרשים". להצלחות אחראי יונתן אורן, המנהל המקצועי של הפרויקט. גאה בעיקר באקדמיה ויודע שיש עוד הרבה עבודה לעשות כדי שההצלחה לא תהיה זמנית. סיפור על איך לבנות דור עתיד בפריפרייה ולהוביל אותו לבמה הראשית של הכדורסל.
היום כשבנות הרצליה בצמרת ליגת על ומחזיקת גביע המדינה, רחוק אולי להיזכר ששנתיים קודם, מאמן צעיר ודיי אלמוני היה זה שהעלה אותן לשם ונתן הזדמנות ראשונה לאופיר בנט במשחק הפתיחה נגד מכבי אשדוד. הקבוצה לא הצליחה להיצמד למובילות, הלחץ וחוסר הסובלנות במערכת לחוצה של המועדון הביאה לשינוי על הקווים ויונתן אורן, עזב. שנה אחרי התחיל את הקאמבק במועדון קטן בצפון הארץ בשם גלבוע-מעיינות והעונה המועדון בדרך להפוך לשם דבר. מחלקת הנערות (א' ו-ב') העפילה לשלבים המכריעים בגביע (חצי גמר) ולפלייאוף העליון. קבוצת הנשים בעונתה הראשונה בלאומית ועם סגל צעיר, ברובו מקומי, תתמודד גם היא בפלייאוף העליון ובליגת התיכונים הנחיל הפסד לגימנסיה הריאלית וגרם לערוץ הטלוויזיה שמקפיד לשדר רק את גמר הבנות (בניגוד לבנים), לשלוח צוות מיוחד לשידור הגומלין של חצי הגמר. כל זה כאמור ב-18 חודשי עבודה בלבד. אם שואלים את המאמן והמנהל המקצועי של כל הפרויקט הזה, הוא לגמרי האמין, "ידעתי שזה אפשרי. הגעתי לאגודה שכבר יש נערות ב' לאומית, נערות א' לאומית וליגת העל לתיכונים, היה פה בסיס של שחקניות מצויין ומאמנים טובים שעבדו לפני ובנו את השלד. על כל זה הוספתי כמה דברים משלי וחיזקנו את האקדמיה , אז היה הגיוני לצפות להגיע בטח שלחצאי גמר.
מה סוד ההצלחה?
אין סוד, אנחנו לא המצאנו את הגלגל אנחנו פשוט מנסים לעבוד הכי טוב שאנחנו יכולים. הגעתי למקום ששואף הכי רחוק, להנהלה ששמה לה כמטרה להפוך למחלקת הבנות הכי טובה בארץ לא משנה כמה זמן זה ייקח, שרוצה להשקיע בשחקניות המקומיות ובאקדמיה שתביא לגלבוע שחקניות צעירות. הגעתי למקום חדור מטרה ואמונה.
גם ברמה"ש, גליל עליון ראשל"צ וחולון עובדים הכי טוב שיש וכל אחד עושה את הטוב ביותר בחלקת האלוהים הקטנה שלו, אנחנו עוד רחוקים שנות אור מאיפה שאנחנו רוצים להיות וממשיכים לעבוד קשה כדי להגיע לשם, יש פה אימוני קבוצה, אימוני מצוינות כבר משעה 6:30 בבוקר, אתלטיקה, תזונאית ויועצת מנטאלית, זה לא תפקידים שאנחנו המצאנו פשוט אנחנו משקיעים הרבה משאבים אנושיים וכספיים כדי לתת את המענה הכי טוב שאנחנו יכולים.
"מודל לחיקוי? אייאקס"
בגלבוע אורן לקח על עצמו את נושא האקדמיה לבנות שהיה קיים כחזון בלבד. האקדמיה לבנים היתה מאוד פעילה וקיבלה יותר מ-100 פניות בשנה להצטרף ובבנות נתנה מענה למרי סילברמן, אותה קלטו מגליל עליון כשחקנית אקדמיה יחידה. בעונה הראשונה שלו בגלבוע האקדמיה מנתה 6 שחקניות והעונה האקדמיה מונה כבר 12 שחקניות לעומת 19 שחקנים. שחקניות ושחקני האקדמיה גרות וגרים במעין שטח סטרילי כזה בתוך קיבוץ תל יוסף, מעל האולם בעין חרוד מרחק שתי דקות ממנו שם מתקיימים אימוני המצוינות בבוקר ו-4 דקות הליכה מתיכון עמק חרוד שם הן לומדות כאשר השחקניות הדתיות לומדות בביה"ס דתי כרבע שעה נסיעה משם וגם להן יש הסעה לבית הספר בבוקר, יחד איתם חיים מדריך נוער ואם בית שמבשלת להן ודואגת להן לכל הצרכים, הן מקבלות את כל המעטפת החל מיועצת מנטאלית עד לשיעורים פרטיים בכל מקצוע בו הן בוחרות.
את ההצלחה המהירה אתה מייחס לתכני האקדמיה או שזה דור מוכשר של שחקניות מקומיות?
ממש לא האקדמיה. לפני שנה האקדמיה כללה שחקנית אחת והיום כבר יש 12, אבל עדיין מעט ביחס לפעילות שלנו. יש פה 200 שחקניות פעילות בחוגים וקטסל ושחקניות גדלו בהם, הן מובילות בפני עצמן כמו נעמי שבילי ועדי פירסטנברג. אני הגעתי לבסיס טוב, השינויים שעשיתי היו בעיקר שיטת עבודה ותכנים מקצועיים ואת הבסיס של הקט-סל, הכנסנו יותר בניה גופנית וחיברתי את המערכת ביחד, הנערות לנשים והכל לבתי הספר. יצרתי מעטפת כוללת להכל. כדי לחזק את הבסיס הבאנו שחקניות לשנתונים שהיה לנו בהם חוסרים, אני יכול להגיד לך שהיו שחקניות שרצו לבוא ולא היה מקום בשנתון שלהן ונאלצנו לסרב.
יש כ"כ הרבה שחקניות מוכשרות באזור?
יש לא מעט כאלה שגרות במועצה האיזורית של גלבוע/עמק המעיינות ועברו לגור באקדמיה כדי לחבר לימודים וכדורסל בצורה הכי טובה שאפשר, האקדמיה היא לא בנפרד אלא חלק בלתי נפרד מהקבוצות והאוכלוסייה המקומית, אבל האקדמיה גם נותנת מענה לשחקניות מכל רחבי הארץ, במקומות שאין שם כדורסל, הגענו לשחקניות משדה בוקר ששיחקו עם בנים בדרום ועד לאבני איתן בצפון, ברור שאנחנו מחפשים את השחקניות הכי טובות אבל בעיקר מנסים לאתר פוטנציאל שרוצה וזקוק לכלים. אנחנו נותנים פתרונות לשחקניות שסיימו גיל ילדות ובאגודה שלהן אין נערות ב' או א'.
מה החזון של האגודה הזו לשנים הקרובות?
להפוך להיות מחלקת הנערות הכי טובה בארץ ושהשחקניות שנגדל הן יהיו אלה שיובילו את הקבוצה הבוגרת הכי גבוה שאפשר גם בליגת העל וזה רק עניין של המשך עשייה.
אתה מנהל משהו שאין במועדונים בד"כ, מאיפה ההשראה? מה המודל לחיקוי?
אין לי מודל להשראה או חיקוי, החזון שלי זה לתת לשחקניות בית להוביל אגודה. ראיתי במקומות אחרים שזו הרעה החולה, שככל שמחלקה בוגרת גדלה מחלקת הנערות יורדת, אני רוצה לעשות משהו שונה. בהרצליה למשל חזרו לתת דגש על השחקניות הצעירות שגדלו באגודה אבל שם יש הפרדה מוחלטת בניהול בין מחלקת הנערות לקבוצה הבוגרת, ברמלה או רמת חן ככל שגדלה ההשקעה בקבוצה הבכירה פחתה ההשקעה במחלקה הצעירה. מכל אלה למדתי ואני מנסה לתקן. האוטופיה שלי זה שבבית הספר לכדורסל יהיו כל שנה 120-150 בנות, זה הבסיס לאגודה יציבה. אתה יודע מה, עכשיו כשאני חושב על זה, המודל לחיקוי הוא אייאקס.
"האקדמיה היא לא בנפרד אלא חלק בלתי נפרד מהקבוצות והאוכלוסייה המקומית, 4 דקות הליכה בין המגורים לתיכון" (נבחרת עמק חרוד, צילום: אתר גלבוע/מעיינות)
אתה יכול לעבוד הכי מקצועני שיש ואז משחק בליגות שהתוצאות בה הן 50 הפרש. זה קצת כאילו פרויקט שלא קשור לענף/מעל הענף. איך אפשר לגדל ככה שחקניות?
יש בעיה קשה עם עניין המחוזות בליגות הלאומיות החל מנערות ב' לאומית דרך נערות א' ועד הנשים לאומית, לפני כמה שנים החליטו כמה אגודות שהן רוצות לחסוך אז במקום להמשיך לעשות את הליגות הכי תחרותיות שאפשר פשוט גררו את הקבוצות שרצו להשקיע למטה ונתנו לקבוצות שמוכנות לחסוך להיות אלה שמובילות את הדרך ומאז הענף בירידה מתמדת, פוליטיקה.
מצד שני אחרי כל המחמאות גם אתם חטפתם תבוסות בהפרשים כאלה נגד רעננה וראשון לציון. זה המצב? 2 מועדוני על. והשאר דרג ביניים ומטה?
חטפנו ועוד נחטוף תבוסות כי בשורה התחתונה זה עניין של מחזורים. לא בונים פירמידה מלמעלה ואנחנו עובדים קשה מאוד כדי לבנות בסיס רחב וחזק , משקיעים המון כספים ומשאבים כדי לתת את המקסימום וכבר בעונה הבאה נצרף עוד שני מאמני מעטפת למחלקת הבנות שלא מפסיקה לגדול.
אנחנו כל הזמן עושים התאמות, ישיבות ושיחות במטרה לשפר ולהתקדם כמו תזונאית שתגיע לאקדמיה ותוביל את התפריט, בכדורסל שחקניות האקדמיה לא מקבלות יותר משחקניות אחרות במועדון שבחרנו בהן כשחקניות מטרה והן משתלבות בתוך הקבוצות התחרותיות של האגודה בפרט ובקהילה בכלל.
אפשר לשנות את זה? אתה רואה אפשרות שתצטרף למחלקה האקסקלוסיבית של שתי אלה?
זה עניין של זמן עד שנצטרף לחוד החנית של מחלקות הנערות בארץ ואפילו נוביל אותו. אין למועדונים האלה פטנט על תארים במחלקות הנערות כי הנה עמק יזרעאל שלטו כמה שנים ולפניהן חולון ואבן יהודה שמאז נעלמו וגם חולון ורמת השרון מתחילות לחזור לקדמת הבמה. הסיפור האמיתי הוא התחרות. לפני עשור היו מעט מועדונים שהיו מעין מונופול וגייסו מכל הארץ את השחקניות הכי טובות. היום יש יותר ויותר מועדונים שעובדים והתחרות גדלה, קשה לראות שוב סיטואציה של שליטה כמו של חולון שהיו אלופות חצי עשור ברציפות וב-7 גמרים. לגבי גלבוע, אנחנו נעשה הכל כדי להיות שם בפרונט.
בגילאים הצעירים הצלחה היא תמיד "שאלה של דור", דור פחות מוכשר ויש פחות הישגים, רעננה לא היו שנתיים בגמרים ובנו מחדש. מצד שני, גם יש שאלה של דור כמו מה שאנחנו רואים בעמק או באשדוד. דור סופר מוכשר שמשקיעים בו הכל והוא הולך והכל מתפרק. גם גלבוע בסכנה כזו?
כולם בסכנה כזאת, בעיקר בפריפרייה. רעננה, ראשון לציון וחולון הן ערים של מאות אלפי תושבים, בכמויות כאלה אפשר לשמור על יציבות ורמה, ביישובים של 18,000 תושבים שאלת הדור משמעותית יותר, אבל גם בדורות פחות מוכשרים אפשר לאתר שחקניות מוכשרות ובשורה התחתונה המטרה העיקרית היא לתת את הכלים הכי טובים לשחקניות כדי שיוכלו להיות שחקניות מקצועניות הכי טובות שהן יכולות ואנחנו כבר עכשיו שם. נבנה, באמצעות בית הספר לכדורסל, את הבסיס הכי רחב וטוב שנוכל שגם בעונות שנהיה פחות טובות עדיין נהיה בטופ.
יש משהו שאתה גאה בו במיוחד?
אני הכי גאה שיש לי הנהלה שאומרת לי שאני רק צריך להגיד מה אני רוצה ואני אקבל, אני רק צריך לרצות, אני גאה שבחרתי נכון.
מלבד וינגייט, בפלייאוף העליון בלאומית אנחנו הקבוצה הכי צעירה, ממוצע גילאים 19
"כדי להצליח צריך שותפים לדרך"
יונתן אורן (35) הגיע לכדורסל נשים בעונת 2004/05 לפני קצת יותר מעשור כאשר התחיל לאמן את קבוצת הילדות של שנתון 92' בא.ס רמה"ש באגודה עם צוות מאמנים שכלל את גלית מוסאי, עמית הלמן ורוני גוטליב, אבל למעשה התחיל לאמן בשנת 2000 בהפועל נס ציונה שם אימן ילדים, נערים ונוער מחוזית ומשם עבר למכבי ראשל"צ שם אימן קבוצת ילדים וכאמור בעונת 04/05 נחת ברמת השרון.שם, ברמת השרון הבין שכדורסל נשים זה המקום שלו להתפתח כמאמן "ברמה"ש נתקלתי בקבוצה הכי מוכשרת שאימנתי אי פעם עם המון שכל ומוסר עבודה שרק רצו ללמוד ואמרתי לעצמי שאם זה ככה בבנות אז מה יש לי לחזור לבנים. העיקר לעבוד עם כישרון ומוסר עבודה, מה זה משנה בנים או בנות?! אני עובד במקום שמרגיש שיש לי איך להשפיע ולקדם ובכדורסל נשים יש לי את ההשפעה לעשות את הדברים לפי החזון שלי".
אחרי שנתיים ברמה"ש עבר לארבע שנים במכבי רמת חן עד שעדן ענבר בעונתו הראשונה ברמת חן משך אותו כעוזר מאמן/סקאוטר בליגת העל לנשים, אחריו הגיע עדני איתו עבד עוד שנתיים ואף המשיך איתו לאשדוד כעוזר מאמן בליגת העל ומאמן נערות א' לאומית ומשם לאליצור ת"א שם קיבל הזדמנות לאמן קבוצת נשים בוגרת איתה עלה ליגה וזכה בגביע האיגוד אך מרכז אליצור ועיריית ת"א ויתרו על העלייה ומשם עבר להרצליה שוב לזכות בגביע ולעלות ליגה אך הפעם לממש את העלייה ולאמן לראשונה בחייו בליגת העל לנשים.
אחרי שהיית בכל המקומות זו העדפה שלך פיתוח שחקניות צעירות?
אני מאוד אוהב לעבוד ולפתח שחקניות צעירות אבל בגדול ההעדפה שלי היתה ללכת למקום בו ההנהלה מאמינה בי, נותנת לי לעבוד וגם נותנת לי רוח גבית כי השאיפות שלה מתאימות לשלי.
גם בגלבוע/מעיינות תהיה בסוף קבוצה בליגת העל לנשים אך אנחנו מחכים לרגע בו השלד ממחלקת הנערות יהיה זה שמוביל אותה וזאת השאיפה שלי ושל ההנהלה. זו השאלה של השקפת עולם, העונה בגלבוע, חוץ מוינגייט והפועל ראשל"צ אנחנו הקבוצה הכי צעירה בלאומית נשים עם ממוצע גיל 19. כדי להצליח צריך שותפים לדרך, בהרצליה עמית הלמן היה שותף לאני מאמין שלי אז היה קל יותר ופה ההנהלה ואני באותו ראש שהקבוצה הבוגרת צריכה להיות חלון הראווה של מחלקת הנערות גם בליגה הלאומית ובעתיד גם בליגת העל.
בהמשך לזה אפשר להזכיר שעלית ליגה אצלך אופיר בנט קלעה 10 נקודות באשדוד. היום כשאתה רואה את מה שקורה עם כל הצעירות. אתה חושב לעצמך כשאני עשיתי את זה, זה היה פשוט לעבוד בלי כל החגיגה מסביב?
כשאנחנו עשינו את זה בהרצליה אז בנט היתה כמעט היחידה חוץ מירדן דנן ואולי עוד צעירה אחת , בעונות האחרונות יש אינפלצייה של צעירות בעצם מתחרות אחת בשנייה על דקות משחק וחושבות שהן באות להציל את הענף אך בעצם גם מתחרות אחת עם השניה בליגה של 8 קבוצות שמתוכן שלוש מהן רצות לאליפות אז בעצם יש 5 קבוצות בהן, בוא נראה איך הן ייראו אחרי שנתיים שהן לא משחקות ועוד בליגה שמסתיימת במרץ ומתחילה באוקטובר.
בסך הכל אתה דיי מוכר בענף, עבדת אצל כל ההנהלה הבכירה, אתה מודע לכוח שיש במרכז ועובר לפריפרייה, אין פחד שזו תהיה מכת מוות לקריירה?
אי אפשר לדעת, בחיים זה הכל עניין של סיטואציות , אם היית שואל אותי אחרי אשדוד אם אני מאמין ששנתיים אחרי אהיה עם שתי עליות ליגה, שני גביעים ומאמן בליגת העל לא הייתי מאמין. אבל אני לא חושב שיש אפשרות ל"מכת מוות", עושים פה דברים, וכשעושים מגיעים לתוצאות. אני מאמין שהצלחות יהיו ויראו בכל מקום. אגב זה הגלבוע הוא רק שעה מהמרכז.
כשאומרים שצריך להחיות את הכדורסל בפריפיירה זה הפתרון אולי? לעודד יותר מאמנים מהמרכז שחוו דבר או שניים ומכירים מנטאליות של תחרותיות ולחץ לעבור לצפון ולפתח שם?
בעיקר ולפני הכל, צריך הנהלה שרוצה להצליח ולהשקיע, אגודות שיקחו את עצמן בידיים ולא יחפשו רק איפה לחסוך. חשוב להביא איש מקצוע, לבנות תוכנית לפיתוח בית ספר לכדורסל ולהרים תשתית גם אם בשנים הראשונות לא רואים רווחים כספיים. אין סיבה שבכרמיאל, נהריה או באר שבע לא יהיה כדורסל בנות. בצפון יש אנשי מקצוע טובים כמו לירן בר-אל, יואב הלר, עומרי צירלין, גלעד ערמון שעשו דברים יפים וקידמו את הכדורסל, אבל אין מספיק אגודות שביקשו לגייס אנשי מקצוע כאלה. נכון, שלמאמנים מהמרכז יש יתרונות מסוימים אבל גם הם יתקשו בצפון כשיש מגבלות גיאוגרפיות וקשיים לוגיסטיים ולכן זה שילוב של הכל, גיוס איש מקצוע מתאים ותמיכה וליווי שלו ע"י האגודות.
אתה רואה את זה שהצלחת להביא שחקניות מהמרכז כמו ענבר לברון, אלינה גלוברמן ונועה שבת כהן צפונה כהצלחה אישית? מה סיפרת להם ששכנע אותן לבוא?
האמת שאני כן רואה את זה כהצלחה אישית אבל עובדה שטוב להן והן נהנות פה, לא הייתי צריך לשקר בשביל שיבואו, פשוט הראתי להן את האיזור , התשתיות ואת האפשרות להתעסק בכדורסל נטו וגם להתפרנס. קבוצת הנשים לאומית מתאמנת שלושה אימוני ערב ומשחק, שני אימוני יכולת אישית בבוקר ועוד קליעות בבוקר של משחק ובאימוני יכולת אישית, סה"כ 6 אימונים ומשחק, ענבר, נועה, מרי ועדי גם מאמנות פה ובכלל יש פה גאוות יחידה כשחקניות של ענבר בקטסל ובילדות מגיעות למשחקים עם שלטים ושרות "11 אצלי בלב" כל המשחק. לא יודע מה יהיה הלאה כי כל שנה כולם בונים מחדש אבל אין ספק שזה סיפור הצלחה.
חוץ מהפועל ראשל"צ אין בליגת העל עוד אגודה שלוקחת על עצמה לבנות מאמנים. הצלחה של מאמן תלויה בזרות (צילום: איגוד הכדורסל)
"שאיפה בעיני זה להצליח איפה שסומכים עלי"
עם כל הנסיון שלו והשנים שהעביר במחלקות הכי גדולות, ברמת השרון, רמת חן, אשדוד, ועם כל ההישגים (עליית ליגה עם אליצור ת"א והרצליה) עדיין לא זומנת לנבחרות ישראל, עד כמה זה מפריע לך?
זה לא מפריע לי כי כבר הבנתי מזמן שזה רק עניין של פוליטיקה, אני מאלה שאומר מה שהוא חושב ומרגיש ולא כולם אוהבים את זה, בשורה התחתונה מהדור הצעיר של המאמנים אני המאמן היחיד ואולי יש גג עוד אחד שניים שאני לא מצליח לחשוב עליהם כרגע שהיה בכל הליגות האפשריות החל מקטסל בנות, ילדות, נערות ב' לאומית, נערות א' לאומית, ליגת בתי ספר, ארצית נשים, לאומית נשים וליגת העל לנשים ועבדתי עם צעירות, בוגרות, זרות ומתאזרחות וגם הצלחתי להביא שחקניות שלא היו הכי מוכשרות ולא היו בנבחרות עד ליגת העל לנשים ועדיין לא ראו לנכון להציע לי אפילו עוזר מאמן קדטיות , תמוה בעיני אבל השלמתי עם העניין.
אתה חושב שמה שפוגע בך זו הביקורת שיש לך לא מעט על הענף ושאתה לא מסתיר אותה?
בטוח שכן, יש לי הרבה ביקורת על הענף והאנשים שמנהלים אותו, אמרתי אותה בטורים שכתבתי ולאנשים עצמם מרצון להשפיע, יש לי כלכך הרבה ניסיון בכדורסל בנות ועברתי את כל הסרטים האפשריים ואת כל הרעות החולות , אני באמת מנסה להשפיע ומבין שבשורה התחתונה הכל זה פוליטיקה והתגובות שלי בהתאם, בטוח שזה פוגע בי.
אחרי כל זה לאמן בנבחרות זו עדיין השאיפה?
ברור שהייתי רוצה, לא בכל מחיר וזה ממש לא שאיפה אבל ברור שהייתי רוצה.
שאיפה בעיני זה להצליח איפה שסומכים עלי ומאמינים בי ולא להיות במקום שאתה צריך לשנות את עצמך כדי להתאים.
יש מאמן שהוא מודל לחיקוי בעינך?
עדני דגן, מאמן רמת השרון. גבר אמיתי, מאמן של שחקניות שחי את המשחק ומגיב גם מהראש וגם מהבטן, אני הכי מזדהה עם הדרך שהוא מחזיק קבוצה, יש לו המון כדורסל והמון אינטיליגנציה רגשית, הוא מאמן מצויין, דמות לחיקוי וחבר אמיתי.
הפעם האחרונה (שהיתה גם הראשונה שלך) שאימנת בליגת העל הסתיימה באמצע השנה כשעזבת. כשאתה רואה לאן הרצליה הגיעה מאז בשנה אחרי גביע והשנה קבוצת צמרת, אתה מצטער על ההחלטה?
זאת לא היתה החלטה שלי אז אין על להצטער, בלי קשר איזי, מולי ובטח עמית הלמן שהוא חבר ובזכותו,או בגללו תלוי איך רואים את זה, אני בכדורסל נשים, הם אנשים טובים שאני עדיין בקשר איתם אז אני שמח בשבילם שהם מצליחים, אני במקום שטוב לי בו אז הכל יצא לטובה. אותה עונה היתה קריאת השכמה, זה גרם לי להבין שצריך לאמן רק במקומות שמאמינים בך ורק שם אפשר להצליח.
יש שתי דרכים להצליח בליגת העל לנשים, לפגוע בזרות שיהיו גם טובות על המגרש ומחוצה לו , לעשות עונה טובה ואז לבנות לעצמך את השם או הנהלה שמאמינה בך וגם אם לא הולך אז לעשות התאמות ותיקונים ביחד איתך כי הם רוצים לבנות גם מאמנים ולא שחקניות.
עוד לא ראיתי אגודה חוץ מהפועל ראשל"צ של רועי סבג שלוקחים על עצמם לבנות מאמנים ולא רק שחקניות. הצלחתי בכל מקום שהייתי בו, כנראה שאני בסדר.
תוכניות להמשך?
לאייש את שאר המקומות הפנויים באקדמיה שלנו לעונה הבאה, להמשיך להגדיל את בית הספר לכדורסל והמחלקה הצעירה , להמשיך לאייש את התפקידים בקבוצת הנשים עם בוגרות המחלקה משולבות בשחקניות שמתאימות לרוח המועדון ועוד איזה תואר או שניים למחלקה יכול להיות נחמד.
לחזור לליגת העל?
זו תהיה צריכה להיות הצעה ממש אטרקטיבית עם אופק של בנייה וקידום. אני אוהב לבנות קבוצות ולהטמיע שיטה ולכן אני בגלבוע ומתכוון להצעיד אותה לליגת העל, הצעה אם תבוא צריכה להיות למספר שנים ולהקצות משאבים מתאימים. אבל כמובן, שאני אף פעם לא פוסל שום דבר. כרגע אני מאושר במקום שנמצא בו.