MVP בגמר ליגת התיכונים, הקלעית המובילה בנבחרת העתודה, גמר בגביע האיגוד, אליפויות עם קבוצת הנערות, מאז גיל 18 שחקנית חמישייה בקבוצות בוגרות שתמיד מגיעות (לכל הפחות) לפלייאוף העליון. זו רשימה חלקית של ההישגים של ספיר תירוש (1.72, 22), אחת מקלעיות השלוש הכי גדולות שגדלו בכדורסל הישראלי. בכל ליגה מתוקנת הקלעית המחוננת היתה מזמן באחת מקבוצות ליגת העל, במקרה שלה גם היו לה הצעות, אבל ליגת העל היא לא "ליגה מתוקנת" לכן תירוש בחרה בגיל 19 לקחת פסק זמן מכדורסל לטובת שירות צבאי בדרך ללמוד מקצוע משמעותי, עכשיו היא חוזרת בגדול, במדי חיפה.


למה חיפה?
לקראת השחרור דיברתי עם רוני מנצ'ל והתעניינתי על המצב בחיפה, היו לי מחשבות לעבור ללמוד בחיפה והחלטתי לברר על האפשרויות להמשיך ולשחק שם כדורסל. תוך חצי שעה עומרי צירלין המנהל המקצועי, חזר אלי, סיפר לי על הקבוצה, התוכניות והשחקניות שעל הכוונת, שמנסים לבנות קבוצה להתמודד על תארים ולא כמו שהיה עד עכשיו ומשם התקדמנו עד החתימה. כנראה שבסופו של דבר את הלימודים אתחיל רק בשנה הבאה, אבל אני לא מצטערת על החתימה בחיפה, הגעתי למועדון טוב, עם צוות מאמנים טוב וגם עם הבנות בסגל יש לי חיבור טוב, כולל כמה שהן חברות קרובות שלי.




MVP של גמר התיכונים 2011 "התואר הכי מרגש שלי" (צילום: אלחנדרו ספדייה - ג'וסי הפקות)



למזלנו בצפון מצאה תירוש את הפועל עמק יזרעאל באותן שנים קבוצה מובילה בליגה הלאומית ושם הצליחה לשלב שירות צבאי עם כדורסל באולם הסמוך (מרחק 3 דקות נסיעה) ונשארה בתודעה. קבוצות בליגת העל עדיין מחזרות על פתחיה, אבל משהו בענף צריך להשתנות "אם תהיה אופציה טובה ויסתדר לי עם הקריירה אולי אלך על זה, תלוי בסיטואציה, אבל בכדורסל בארץ אין עתיד". "מה אעשה אחרי גיל 30 כשאפרוש?" שואלת תירוש ועונה "אין משהו להרוויח היום מליגת העל, אם את רוצה ללמוד מקצוע משמעותי ולעבוד אי אפשר לשלב את זה עם הכדורסל, הכדורסל כרגע לא מספק ביטחון לעתיד, ולא להתמקצע בכדורסל... בשביל זה יש ליגה לאומית", עונה. בגיל 18 קיבלה תירוש החלטה להמשיך מהתיכון ללימודי הנדסאית "הצבא מבחינתי היה בראש סדר העדיפויות, הכדורסל במקום השני ולכן גם כשקיבלתי את ה'ספורטאי מצטיין' לא התכוונתי להשתמש בו בהתחלה, עד שנוצרה האפשרות לשרת בבסיס חיל אוויר בצפון ולשחק במקביל בעמק יזרעאל". התוכנית המקורית היתה לפרוש לשנתיים ולשמש כטכנאית מטוסים, אך הרצון של נבחרת העתודה להטיס את השחקנית עם הנבחרת יצר סיטואציה אידיאלית "בסוף יצא לי מדהים, כי הצלחתי לשלב את התפקיד בצבא עם האימונים והמשחקים ובסוף לחזור לישון בבסיס. היה לי שירות צבאי לא רגיל, בדיעבד אני שמחה שהיה לי את השילוב אחרת הייתי משתגעת שם".


חשבת שאת פורשת אחרי הנבחרת?
חשבתי שאני פורשת עוד לפני. זה היה סיפור מדהים. אחרי ששנה לפני נאלצתי לוותר על הנבחרת בגלל הלימודים, התחלתי את האימונים בנבחרת העתודה של רפי ורובן (בוגטין ונייברגר), נהנתי מאד מהצוות המקצועי והבנות בנבחרת, אז המשכתי להגיע למרות שהיה ברור שצפויה להתגייס כחודש לפני הנסיעה לאליפות. בגלל המקצוע שלי אי אפשר היה להזיז את תאריך הגיוס ולכן הלכתי לצבא ועזבתי את הנבחרת בסוף ליגת הקיץ. 5 ימים לפני האליפות הגעתי לבסיס בחיפה להצבה, שם פגשתי קצינה ששיחקה איתי ברעננה בגיל נערות, היא הציעה לעזור לי ולהפגיש אותי עם גורמים בכירים, 48 שעות לפני הטיסה אושר לי לטוס לחו"ל, מהבסיס שיחררו אותי 24 שעות לפני אליפות וברגע האחרון טסתי עם הנבחרת.


אז הגורל רצה ושלח אותך עם הנבחרת לאירופה שם את סיימת כשקלעית המובילה עם כמה משחקי שיא שבהן קלעת 5 שלשות, במקביל קיבלת 'ספורטאי מצטיין'. כל זה לא גורם לך לחשוב שהמקום שלך בכדורסל?
הייתי מופתעת מהיכולת שלי באליפות אחרי שחודש כמעט לא התאמנתי, אבל למרות כל זה ולמרות שנהנתי מאד מהטורניר עם הנבחרת, לא רציתי לוותר על המקצוע שבשבילו למדתי, אז למזלי זכיתי לשחק עוד אליפות אחת עם הנבחרת הלאומית ולייצג את המדינה באירופה, אבל לא מעבר לזה.


ואיך נוצר השילוב עם עמק יזרעאל?
רק שבוע אחרי שחזרתי לארץ הגיע האישור לספורטאי המצטיין. במקביל הוצבתי סמוך לאולם של העמק ואופיר לביא שהיא חברה טובה שלי חיברה ביני לבין לירן. למזלי זה הסתדר והמשכתי עם הכדורסל.


כמה מרכזי וחשוב היה הכדורסל בשבילך בשנתיים האלה?
מאד. לא הייתי מפספסת שום אימון. התאמנתי הכי חזק שאני יכול כי אני אוהבת את הכדורסל ולשחק, אבל לא מתוך מחשבה הלאה לליגת העל, נטו מאהבה. אחרי שנה אחת בעמק הגיעו שוב הצעות מליגת העל וידעתי שיכולה לעזוב ולעבור למרכז, אבל לא עניין אותי להיות פקידה, רציתי להשלים את השירות.


והיום אחרי השחרור?
השתחררתי לפני 4 חודשים ועדיין לא מושך אותי לעבור לליגת העל. הליגה הצטמצמה, יש עומס של שחקניות צעירות ואין כמעט מקום בקבוצות ומול זה יש את האפשרות לרכוש מקצוע ולהמשיך לשחק בלאומית, הרבה יותר מפתה אותי.


את רק בת 21, כשמוותרת על ליגת העל לאן שואפים?
כמה שיותר גבוה. לזכות בתארים, אליפויות. יש הרבה מאד על מה להתחרות גם בלאומית. להוביל את חיפה לליגת העל.




ספיר תירוש עם אחותה שיר, "היא הרבה יותר טובה ממני..."



יחסית לדברים שהשיגה עד כה תירוש והחשיבות שלה בכל קבוצה שהגיע אליה עד כה, נדמה שעוד לא דבקו בה אלמנטים של "כוכבות", היא עדיין לא השם הראשון ש"קופץ" לראש כשחושבים על קלעית לקבוצה ולמרות לא מרגישה מקופחת מהצעות להצטרף לקבוצות בכל הליגות בארץ, היא גם עדיין לא זכתה לכבוד המתאים למעמדה בענף. הדברים האלה נכתבים על דעת הכותב בלבד, תירוש מתנגדת ומרגישה לא בנוח כששואלים אותה על ההכרה "אני לא אוהבת שמדברים עלי יותר מדי, אני לא רוצה להיות סופרסטארית, אין לי שאיפה כזו, אפילו הראיון הנוכחי גורם לי להרגיש שלא בנוח". היא ממשיכה, "אני לא מרגישה אנונימית ויש כאלה שמעריכים אותי, אני לא יודעת להגיד איפה הייתי היום עם יותר יחסי ציבור, אבל אני בחיים לא אבקש אותו ולא אפרסם דברים עלי בפייסבוק, למשל, אבל אמא שלי כן אוספת ומניילנת כל כתבה שיש עלי או על אחותי, זה שמור אצלנו בארון".

אם כבר אחותך. עד עכשיו היא עושה עבודה יפה, בליגה ובנבחרת...
לשיר, אחותי, באמת היה קיץ מוצלח מאד, כמו לכל נבחרת הקדטיות לדעתי. בכלל, היא יותר טובה ממני, מהירה, שומרת, עושה הכל. יש לה המון פוטנציאל והלוואי שתתקדם. רעננה זו מחלקה טובה להתקדם בה ואם היא תרצה ליגת על אני מאמינה שהיא תגיע לשם.



"אולי זאת השנה...."
תירוש מגיעה ממשפחה של 5 אחים כולם לקחו חלק באיזשהו ענף ספורט. היא התחילה לשחק כדורסל בכיתה ג' כשהעדיפה את חוג הכדורסל על פני חימר ותכשיטנות ובכיתה ד' עברה למחלקה של מכבי רעננה. השנים הראשונות הוקדשו כולם לכדורסל, השיא בכיתה ח'-ט' אז בכל זמן פנוי אפשר היה למצוא אותה בספורטק, הוצע לה להשתלב בנערות א' והחלום היה ליגת על. בכיתה י"א התאמנה לראשונה עם הסגל של בנות השרון ואז גילתה שזה פחות זוהר ממה שזה נשמע. כמובן שזה לא מנע ממנה להפסיק לעבוד קשה ובשנים האלה החלה לקטוף תארים, 2 אליפויות תיכונים ותארים במחלקת הנערות של רעננה.


איך את מסכמת את התקופה ברעננה?
אין מילים כדי לתאר כמה זו אגודה נהדרת, כמו משפחה. נהנתי לגדול שם ולקחת חלק גם בקבוצה הבוגרת בנשים שעלתה ליגה בדיוק כשסיימתי גיל נערות.


בשנה הראשונה שלך נכנסת לחמישייה לצד שחקניות גדולות כמו חנה הללי, ענת גולדברג, שרית עטיה והדס לוי, איך משתלבים בסגל כזה ששואף ישר לתארים?
לא הייתי רגילה לשחק עם שחקניות בוגרות כאלה, אבל למדתי הרבה מאותה שנה, גם מהשחקניות שאיתי וגם מהשחקניות ששיחקתי מולן. בבוגרות רמת היריבה הרבה גבוהה, בנערות לרוב יש שחקנית מובילה שאותה צריך לעצור, בנשים יש הרבה כאלה, האינטנסיביות שונה. זו היתה שנה מחשלת של למידה.


מה את לוקחת מאותה עונה לקבוצה החדשה שלך, לחיפה. קבוצה עם הרבה רכש שאת צריכה למצוא בה את המקום שלך, מה אותה שנה לימדה אותך?
אני חושבת שנשארתי אותו דבר, לפחות בסגנון המשחק שלי. מבחינת האופי אני אולי קצת יותר 'קולנית', אבל ממש במעט. אני לא אחת שמדברת בד"כ, אבל יש לי יותר טון בקבוצה, לדעתי זה פחות בגלל הדברים שלמדתי ויותר בגלל שמרגישה בנוח. יש חיבור טוב עם הבנות והמאמן נותן ביטחון ואפילו מבקש מאיתנו לדבר והעיר בצורה חיובית. אני מרגישה יותר בחופשיות בחיפה.


מה מצפה מהעונה?
אנחנו קבוצה מאד מחוברת בלי שם גדול או שחקנית בכירה. כולנו פחות או יותר אותו גיל, אז אני לא מאמינה שיהיו בעיות אגו ומריבות למרות הסגל העמוק. בינתיים כיף לי להגיע למשחקים ולאימונים וזה הדבר הכי חשוב בקבוצה לדעתי, שהבנות נהנות, מקווה שזה ימשיך. מעבר לזה אני מאמינה שנגיע לפלייאוף העליון, זו המטרה הראשונה ואחרי זה נתקדם הלאה ובמקביל בגביע מקווה שנלך עד הסוף. אני מרגישה צורך ורצון גדול לזכות בו.


את בוודאי מתייחסת לאותו הפסד בעונה שעברה כשאיבדתן 17 הפרש במשחק הגומלין והפסדתן את התואר.
זה אולי הרגע הכי קשה בקריירה שלי, הפספוס של הזכייה. זה היה הגמר הראשון שהפסדתי בו בקריירה והמשחק הכי מבאס ששיחקתי בו. לא האמנו שיש סיכוי שנפסיד ואין לי מושג למה הופענו ככה, אולי בעקבות ההפסד שבוע קודם וההחמצה לעלות לפיינל פור. אף אחת לא הופיעה למשחק והן למדו אותנו.


ובין כל הזכיות, התארים והגמרים מה ההישג הכי גדול שלך?
אין ספק שהזכייה בתיכונים, שתיהן, אבל אם לבחור אחת אז בגמר של כיתה י"ב. הייתי מהבוגרות בקבוצה מה שהופך את האירוע לעוצמתי יותר, כל בית הספר בא ועודד, אין עוד מעמדים כאלה בענף עם אווירה, קהל, טלוויזיה, איפה עוד יש את זה בענף? יום למחרת הגענו עם חולצות "אוסטרובסקי אימפריה" לבי"ס, כולם עשו כבוד, המורות נתנו לנו מדליות. מרגש.


את עוד שואפת להשתפר? להוסיף אלמנטים למשחק שלך?
זה כבר קצת יותר קשה בשלב הזה, אבל למה לא. ברגע שמכירים אותך ולומדים לסגור אותך אז חייבים להוסיף עוד אלמנטים למשחק ככדי להיות מובילה ודומיננטית. אני לא חושבת שיש לי רק קליעה ואני מאמינה שאפתיע כמה אנשים במה שאביא השנה למשחק שלי.


מה מאחלת לעצמך לקראת העונה?
(בחיוך) בעקבות הראיון, אולי שיכירו אותי קצת יותר. מעבר לזה שתהיה לי עונה טובה ובעיקר להנות.