משחק השרשרת השבועי שבו שחקנית בוחרת שחקנית בוחרת שחקנית שאיתה הכי נהנתה לשחק, ממשיך. אחרי שירדן גוט בחרה את דניאל חג'ג', זו בחרה את עמית גור שתורה לבחור יגיע בשבוע הבא. (השרשרת כולה בפנים)
דניאל חג'ג', (22), את הקריירה התחילה כשחקנית נערות מכבי רמת חן ותיכון 'בליך' ולאחר מכן שולבה גם בסגל הקבוצה הבוגרת של רמת חן בלאומית ובליגת העל. בין לבין היתה חלק מסגל נבחרת ישראל נערות ועתודה. השנה משחקת חג'ג' בהפועל זיכרון/מעגן מיכאל שבפלייאוף העליון בליגה הלאומית.
אני בוחרת ב: עמית גור
(תמונה: לואיס קוריאל)
א. למה בחרת בה? הפעם הראשונה ששיחקתי עם עמית הייתה בנבחרת הנערות ומהתחלה היה חיבור טוב על המגרש ומחוץ למגרש. במהלך השנים לא שיחקנו יחד אבל נשארנו קרובות וכל קיץ היינו משלימות יחד פערים וחוויות מהשנה שעברה. בתחילת השנה הייתה לי התלבטות איפה לשחק ואחרי שעמית חתמה במעגן מיכאל דיברנו על זה וזה גרם לי לרצות יותר לשחק פה, עכשיו אנחנו משחקות יחד במעגן מיכאל. על המגרש אני מרגישה ששיחקנו יחד כל הזמן התיאום וההבנה אחת עם השניה זה כנראה משהו שלא נעלם.
ב. זיכרון ספציפי אחד... האמת שלי ולעמית יש הרבה הומור וזיכרונות משותפים אבל יש זיכרון אחד טוב מהקיץ לפני שלוש שנים בערך שנסענו לכנרת 2 חברות עמית ואני. עמית בדיוק קיבלה רישיון ורצתה לנהוג ברכב שלי היא הייתה נראית מאוד בטוחה בעצמה אז זרמתי איתה, היא עלתה למושב של הנהג שמה חגורה העבירה את ההילוכים לרוורס ונתקעה בעמוד. מהכדורסל הרגע הזכור לי ביותר, הוא דווקא במשחק שהיינו אחת נגד השניה, בעונה שעברה שיחקתי בגליל ועמית שיחקה בירושלים הגענו יחד לגמר (אחת נגד השניה). המשחק היה צמוד נקודה לפה נקודה לשם, 50 שניות לסוף חדרתי לסל ודווקא היא זאתי שחטפה לי את הכדור ושלחה למתפרצת. למזלי הייתה לי עוד הזדמנות לתקן ולהוביל את המשחק להארכה מול הקהל שלנו אבל לצערי זה לא הספיק...
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... עוד בנות שנהנתי לשחק איתן ויש לנו איזה רצון משותף לעמית, יעל שפיר, ענבר לברון ולי (ששיתפנו פעולה יחד את בנבחרת הנערות) לשחק שוב ביחד ביום מן הימים ולקחת אליפות וגביע.
ירדן גוט בוחרת ב: דניאל חג'ג'
א. למה בחרת בה? שיחקנו ביחד בגליל והיינו שותפות לדירה בקרית שמונה. את דניאל הכרתי עוד מנבחרת העתודה וכששמעתי שתהיה בקבוצה שמחתי, היא שחקנית שנותנת מעצמה ומשקיעה בשני צידי המגרש. מאוד התחברתי לסגנון משחק שלה, ידעתי שאפשר לסמוך עליה בכל מצב. בהתחלה קצת חששתי כי היא מאוד אמוציונלית אבל שלמדתי להכיר אותה הבנתי שזה גם חלק מהיתרון שלה על המגרש.
דניאל היא אחת מהשחקניות שהכי נהניתי לשחק איתן, איכשהו היינו מבינות אחת את השניה על המגרש בלי לדבר זה היה פשוט קורה. יש לה הבנת משחק מדהימה לדעתי היא אחת מהישראליות המוכשרות בארץ היא עוד לא הבינה את זה אבל בטוחה שזה יגיע...
ב. זיכרון ספציפי אחד... קשה לבחור... בכל זאת, זכור לי שלפני כל משחק היינו יושבות בדירה וצופות במשחקים ומסיקות מסקנות. באחד מהערבים ראינו משחק שלנו מול ירושלים ובאחת מההתקפות דניאל חדרה לסל ורצה אחורה, דרור מייברג שהייתה איתנו בקבוצה נתקעה בה ודניאל נטרקה על הרצפה. כל הערב בוזבז על צפייה בסלואומושן של הקטע הזה. לא זוכרת מתי צחקתי כל כך הרבה.
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... הייתי רוצה להתאחד איתה שוב על המגרש בגליל כשעידן ביר הוא המאמן. זו הייתה שנה שהייתי מוכנה לחזור אחורה בזמן ולחוות אותה שוב, זו הייתה שנה מלאה ברגעים שילכו איתי לכל החיים. עברנו ביחד הרבה, יש לי זיכרונות רבים מהשנה הזו חלקם טובים וחלקם רעים אך תמיד היינו זו לצד זו, תמכנו והרמנו אחת את השניה כשהיה קשה. זכיתי להכיר בנאדם מדהים וחברה לחיים.
פני גוט בוחרת ב: ירדן גוט
א. למה בחרת בה? ירדן גוט, הבת שלי, משחקת כדורסל בהפועל פ"ת בליגת העל. הסיבה שבחרתי בה היא ברורה שכן אין סיפוק והנאה גדולים מלשחק כדורסל עם הילדה שלי. זוהי זכות נדירה שלא הרבה זוכות לה, זכות לחלוק את האהבה הגדולה שלי - הכדורסל, עם האהבה הגדולה שלי ..ירדן. עובדה מעניינת לציין לגבי ירדן היא שהתחילה לשחק כדורסל רק בגיל 16!
כששיחקתי בקבוצת הכדורסל באבן יהודה, ירדן הצטרפה במהלך השנה כשהיא רק בת 17, היא אמנם לא שותפה במשחקים אך יחד איתנו לקחה חלק במשחקי האימון ובאימונים. מתוקף היותי אמא, הקפדתי לעודד ולהניע את ירדן לשאוף להיות הטובה ביותר ואחד המשפטים המאתגרים ששמעה ממני הוא, שכשיגיע היום בו תנצח אותי באחד על אחד היא תהפוך לשחקנית טובה והיום הזה הגיע מהר מאוד.
ב. זיכרון ספציפי אחד... הזיכרון שבחרתי לחלוק אתכם הוא מקרה שהפך לבדיחה באימונים שלנו. שיחקנו אחת נגד השנייה, ירדן חדרה לסל ו עשיתי לה חסימה קלילה, דקה לאחר מכן רצתי למתפרצת והיא רצה מאחורי וחסמה אותי כך שהורידה אותי לגמרי לרצפה. אז גם הבנתי את הכוח הטמון בה.
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... בעולם הכדורסל- אם הייתה לי אפשרות הייתי חוזרת אחורה בזמן ולשחק עם ירדן באותה הקבוצה ולקחת איתה אליפות. ; בעולם המציאות- הייתי מאד רוצה לראות אותה פורחת ומשגשגת ומממשת את היכולות מדהימות שלה וקוטפת תארים בארץ, בחו"ל וכמובן בנבחרת ישראל.
כנרת בלאט בוחרת ב: פנינה (פני) גוט
א. למה בחרת בה? כשאני חושבת על ימי הכדורסל שלי מיד עולה במחשבתי אחותי האהובה פנינה (פני). התחלתי לשחק כדורסל בכתה ג באליצור נתניה בעקבות פני, שכבר היתה כוכב עולה בעיר.חברתה לקבוצה איריס ברדה פתחה קבוצת כדורסל לילדות ואני הצטרפתי. מהיום שעליתי לבוגרות ולאורך הרבה שנים שיחקנו יחדיו וצברנו אינספור חוויות רבות,אליצור נתניה, הפועל חיפה ואף את סיום הקריירה חלקנו יחד בקבוצת אבן יהודה אותה אימנו ארז דגן ורלף קליין, שיחקו איתנו שם גם חן נוסל, קטיה אברמזון, ושחר אלתרמן שהיו אז בתחילת דרכן בכדורסל .
בימי אליצור נתניה היפים, פני היתה הכוכבת של הקבוצה, בעלת זריקה מהירה ומדוייקת, משחק מצוין מתחת לסל והיתה ריבאונדרית מעולה! תמיד התלוננה שעושים עליה עבירות והשופטים לא שורקים, והאמת היא שזה היה נכון, משום שהיתה כל כך טובה ואי אפשר היה לעצור אותה לכן היו מבצעות עבירות.
הכדורסל היה ונשאר חלק בלתי נפרד מחיינו ואין יום שעובר מבלי שדברנו לפחות פעם אחת על כדורסל. כיום הבת של פני, ירדן משחקת בליגת העל לנשים ושני הבנים גולן וגלעד שחקני כדורסל. גולן משחק בליגה לאומית ובליגת העל יחד עם הבן שלי תמיר, כך שיש לנו הרבה ענין משותף.
ב. זיכרון ספציפי אחד... אם אתם חושבים שאחיות שמשחקות יחד זו אידיליה אזי טעות בידכם. מכיון שחיפשו מאבקים ואקשן באימונים, המאמנים היו שמים את שתינו כמעט ותמיד בקבוצות נגדיות, ואכן קבלו אקשן. היינו מתווכחות ונלחמות על המגרש אחת עם השניה יום יום משחק משחק, וזכור לי מקרה אחד שבו רבנו כל כך, שכשנגמר האימון רצתי הביתה ולא חיכיתי לה בכדי לחזור יחד. עד שהיא הגיעה הספקתי להירגע וכשפתחתי לה את הדלת התגלגלנו מצחוק.
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב...
לחצות גבולות רבים בעולם בכדי לצפות בילדים שלנו משחקים בגביעי אירופה ובנבחרות ישראל.
רקפת אריאלי בוחרת ב: כנרת בלאט
א. למה בחרת בה? את כנרת פגשתי בקבוצת הכדורסל של גליל עליון, לפני למעלה מ-20 שנה. האגודה בה גדלתי ושעד היום אני מרגישה חלק ממנה. כנרת הגיעה ביחד עם בעלה, שבא לאמן את קבוצת הבוגרים, והצטרפה לבנות המקומיות ששיחקו בקבוצה.
שיחקנו יחד כמה שנים, העלנו את הקבוצה לליגת העל ושיחקנו יחד בליגת העל. מאז ועד היום משחקת הקבוצה בליגות הבכירות.
בתקופה ההיא, היתה חווית כדורסל מיוחדת בגליל, תושבי האזור היו מעורים במועדון ובאו בהמוניהם לכל משחק, היה גם חיבור בין קבוצת הנשים וקבוצת הגברים והיינו מבלות הרבה שעות יחד, במגרש ומחוצה לו.
כנרת הגיעה מחוץ לגליל והכירה היטב את ליגת הנשים, היא היתה החוט המקשר בינינו, ובין השחקניות האחרות בליגה. גדלתי בגליל העליון המרוחק והחשיפה אז היתה הרבה יותר קטנה מזו של היום. כנרת האמינה בי מאוד, תמכה ותמיד נתנה לי תחושה שאני לא נופלת מהשחקניות המפורסמות ולפני משחקים היתה מדרבנת אותי. בשבילי, כנרת היתה מנטורית ברמה המקצועית והאישית.
בתור שחקנית, היה תענוג לשחק איתה, היא ידעה לנצל את היתרונות שלה-חכמת משחק, זריזות, מהירות וחוצפה חיובית. היא היתה מלכת החטיפות, היתה לה טכניקה ייחודית, היא היתה שומרת "הפוך" לא בין השחקנית לסל, אלא מאחורי השחקנית ואז היתה מעיפה לה את הכדור מהיד ורצה למתפרצת. היא היתה רכזת מוכשרת שאוהבת לצאת למתפרצות, בכל הזדמנות אפשרית.
בנוסף, אצל כנרת הכדורסל לא היה המהות העיקרית, תמיד היו לה עוד דברים בחיים, כמו משפחה, לימודים, עבודה וממנה למדתי שניתן לשלב דברים נוספים עם הכדורסל ועדין לשמור על רמה מקצועית גבוהה.
ב. זיכרון ספציפי אחד... בשנה שבה עלינו לליגת העל, אימן אותנו גיורא דורי (אבא של מירב דורי). גיורא, בעת לחץ ומתח, היה תמיד מבלבל את השמות שלנו, רצה להגיד רקפת ויצא לו כנרת ולהיפך. עד שהפנמנו שכשהוא אומר כנרת הוא מתכוון אלי וכשהוא אומר רקפת הוא מתכוון אליה. מאז, גיליתי שאנשים רבים מתבלבלים בין "כנרת" ו"רקפת" וכשמישהו צועק "כנרת", אני תמיד מסתובבת.
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... אחרי המון שנים, הצטלבו דרכינו בנסיבות אישיות. כנרת מאז ומתמיד היתה יצירתית, עצמאית וכריזמטית והיום היא עסוקה בהמון דברים מעניינים. אני מקווה שנוכל לשלב כוחות מקצועיים, כל אחת בתחומה למיזמים משותפים הקשורים לכדורסל ומכיוון ששתינו עדין שומרות על אורח חיים ספורטיבי, מקווה שתהיה גם הזדמנות להתראות על המגרש.
עדי רבאון-רוטשטיין בוחרת ב: רקפת אריאלי
א. למה בחרת בה? את רקפת הכרתי לראשונה במדי מכבי חדרה, בשנת 1999. אני אז שחקנית צעירה בתחילת דרכי בלאומית. רקפת, שחקנית מנוסה ובעלת רזומה ארוך מגיעה אלינו לאחר ניתוח בברך ושיקום.
שיחקתי עם רקפת 5 שנים במכבי חדרה ואפשר להגיד שחלק גדול מהכדורסל שלי למדתי ממנה גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה ערכית, חברית וקבוצתית. רקפת היא אחת השחקניות הכי "נשמה" שאני מכירה, שחקנית שעושה את "העבודה השחורה" גם בהגנה וגם בהתקפה, שחקנית בעלת חכמת משחק הקוראת את כל הכדורים בהגנה, ובהתקפה עובדת וחוסמת לאחרות ונעה על המגרש כל הזמן. בתור גארדית ששומרת בפרונט, תמיד ידעתי שיש מאחורי חומת מגן שמכוונת אותי ומחפה עלי ולכן יכולתי לתת את כולי בהגנה.
למרות שלא היתה קפטנית, תמיד דאגה לכל השחקניות וארגנה אירועים חברתיים אצלה בבית, היא חיברה בינינו כמו דבק והרבה בזכותה נשארנו כולנו בקבוצה במשך כל החמש שנים האלו.
ב. זיכרון ספציפי אחד... לצערי לא לקחנו אליפויות או גביעים בכל שנותינו בחדרה, אז אספר על זיכרון קצת משעשע.
באימון הראשון בחדרה, צורי בוטביקה (המאמן) אמר לי ולנטע קרומר שהוא החתים את אחת הגבוהות הכי טובות בליגה, אני ונטע חיכינו בציפייה כל כך גדולה לגבוהה הזו ופנטזנו על שחקנית בגובה 2.00 מ'.
אני זוכרת אותנו יושבות ביציע ומחכות שהאימון יתחיל ופתאום רקפת נכנסת. שתינו מסתכלות אחת על השנייה בתדהמה- זו הגבוהה שצורי דיבר עליה? 'כולה' 1.70 ומשהו. מה שלא ידענו, והתוודינו שרקפת היא באמת אחת הגבוהות הטובות בליגה, וכנראה שבשביל להיות שחקנית גדולה הגובה לא תמיד קובע.
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... מבחינת משחק הכדורסל- הלוואי והיו ממציאים איזה השתלת ברך מהפכנית שתחזיר את רקפת למגרש ולקטוף איתה כמה תארים שלא הספקנו יחד.
בעולם מחוץ לכדורסל הייתי רוצה לעשות איתה מיזם ענק של החזרת יותר ילדים למגרשים ולפעילות ספורטיבית מחוץ למסכים, מיזם המשלב מודעות לתזונה נכונה, ניסיון רב שרקפת רכשה ורוכשת עם השנים.
אורלי זילברברג בוחרת ב: עדי רבאון-רוטשטיין
א. למה בחרת בה? וואו!! למה בחרתי בעדי?? שאלה כל כך מורכבת ועמוסה שמרגישה שצריכה ארכיון בשביל לשמר את כל החוויות שעברנו יחד, ובכל זאת אנסה לתמצת... אני ועדי גדלנו ועדיין גרות יחד באותו הקיבוץ, מעגן מיכאל ומכאן מתחילה הכרותינו. ההיסטוריה שלנו כה ארוכה ומגיעה עד מחוץ לחיי הכדור סל, אך הכדור סל הוא ללא ספק המקום הכי טהור והכי אמיתי שבו המפגש הראשון שלנו היה.
עדי אז שחקנית נערות (4 שנים מעליי), ואני שחקנית בתחילת הדרך בקטסל, אח"כ ילדות ונערות עד שלראשונה סוף-סוף שיחקנו יחד בקבוצת הנשים של הפועל מעגן מיכאל.
היום אני יכולה לגלות שעדי אז הייתה עבורי מודל לחיקוי והערצתי אותה בתור ילדה, תמיד מקצועית, רצינית ושאפתנית..(פעם ראשונה שאני חושפת את זה, גם כלפיה. מקווה שלא תתלהב (-;).
החיבור שלי איתה על המגרש הוא בעיני קסם , שחקנית שכל הזמן זזה על המגרש ואני שחקנית שאוהבת למסור וכנראה שזה קסם החיבור. במשפט אחד- מאוד נהנתי לשחק איתה.
ב. זיכרון ספציפי אחד... היא בטח לא תזכור על מה אני מדברת ( אולי כן), משחק גמר על האליפות מול ראשון לציון על עליה לליגת על ב 2010. מול הקהל המדהים שהגיע ומילא את היציע בצבעים אדום ולבן ושלטים ענקיים.
עדי בשלב זה כבר בהריון ובעיקר מעודדת מהספסל, בסוף המשחק כל שחקניות הקבוצה הניפו אחת אחרי השניה את הגביע מול הקהל ובסוף עדי ניגשה אליי ונתנה לי חיבוק גדול ואמיתי ובמבט מלא בהתרגשות שאומר – אורלי עשינו את זה הבאנו אליפות לקיבוץ!! חלום שמתגשם וחבל שכל כך קצר.
אני זוכרת שממש הערכתי אותה, ותהיתי לעצמי כמה איכפתיות,נאמנות וכמה אהבה למועדון הזה הרי היא אפילו לא שיחקה בשלבים האחרונים ובכל זאת כ"כ קשורה ומחוברת- מדהים בעיני!
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... הייתי רוצה לחשוב שיהיה לנו יחד עוד רגע כזה כמו הזכייה באליפות אבל הפעם עם מימוש העלייה לליגת העל.
אם אמשיך ממש לחלום אז לשבת איתה ביציע ולראות כל אחת את הילדה שלה שמשחקות יחד בקבוצת הקט-סל של הפועל מעגן מיכאל עם הבגדים, שהחולצה עדיין מגיעה עד לברכיים והנעליים הראשונות שלהן בכדור סל, ושתינו צועקות בקהל ומעודדות וכמובן רבות אחת עם השנייה מי יותר טובה וכמובן שתי הסבתות מאחורה משוויצות לכולם כמה שהן טובות.
שירלי שבתאי בוחרת ב: אורלי זילברברג
א. למה בחרת בה? הכרתי את אורלי כשהייתי בת 20. אורלי גדולה ממני ב- 5 שנים ובעלת ניסיון בליגה כך שלמדתי לא מעט מניסיונה.
הסיבה שבחרתי בה היא לא רק מקצועית. אורלי הייתה הכתף התומכת שלי בשנים בהם הייתי צריכה להתמודד עם מגורים רחוק מהבית, ליגה שהייתה חדשה לי וחיים שלא הכרתי. השלב הזה בו התחביב הופך לקריירה. אורלי הייתה שם בשבילי- הקשיבה, תמכה, לימדה. לא קל למצוא חברים אמתיים בענף הזה בגיל שאחרי הנערות. אך התמזל מזלי ואני מצאתי- אורלי עבורי היא לא רק שחקנית. היא חברת נפש. עברתי איתה כברת דרך ארוכה, המון עליות ומורדות, ייאוש, אכזבה, תסכול וגם רגע אחד מיוחד, אולי המתוק ביותר בקריירה שלי, אליפות!
ב. זיכרון ספציפי אחד... איך לא, אותו הרגע בו אנו מניפות יחד את צלחת האליפות, גאות, אחרי עונה ארוכה ומתישה. שרית ארבל על הקווים (שנה ראשונה כמאמנת), קבוצה שהתחילה כגדוד והפכה להיות קומץ עקב הריונות, צבא, פציעות וכו'... וצבא שלם שנקרא קיבוץ מעגן מיכאל מעודד במלוא גרון ביציע. כנגד כל הסיכויים עשינו זאת, ביחד!
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... יום שני בערב, הפועל מעגן מיכאל בליגת העל, אורלי ואני מאמנות את הקבוצה כל הדרך לאליפות- סגירת מעגל. כי מותר גם לחלום :-)
שרון רשף בוחרת ב: שירלי שבתאי
א. למה בחרת בה? בחרתי בשירלי שבתאי לאחר יותר מעשור שלא שיתפנו פעולה יחד במסגרת מקצועית מכיוון שלעניות דעתי היא אחת מהשחקניות היותר טובות, מגוונות וחכמות שיצא לי לשחק עימן. היא מבינה את המשחק ברמה מאוד גבוהה, מאיימת בכל עמדה על המגרש וגורמת לשחקניות לצידה להיות יותר טובות.
אבל יותר מהכל, המשחק עם שירלי שבתאי הגיע ממקום טהור ונקי, זה היה נטו אהבת המשחק, דברים שבכדורסל של היום קצת חסרים, לדעתי.
שיתפנו יחד פעולה אי שם בקטסל ובילדות בכפר סבא וברעננה. יחד חרשנו את המגרש לילות כימים, אינספור משחקים בשכונה, אימונים משותפים, ניצחונות, הפסדים ובעיקר חלומות...
ב. זיכרון ספציפי אחד... גשם בחוץ, אנחנו במגרש, היושב ראש האגדי של מכבי כ"ס פוסע לעברנו עם מכתב זימון לקדטיות. ההתרגשות בשיאה והציפייה רבה אף יותר, עד שנוכחנו לדעת כי באימון עצמו נכחו מעל 50 בנות.
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... במכבי רעננה ,בליגת העל.
אמנם, יצא לנו לשחק יחד ברעננה רק עונה אחת, בכיתה ח', אבל עבורי רעננה זה הבית ומתוך השאיפה שלי לשחק בליגת העל במועדון הבית בו גדלתי ומתוך המחשבה שמקומה של שירלי שבתאי בליגת העל, אני חושבת שסגירה מעגל כזו יכולה להניב פרי.
הדס לוי שלמה בוחרת ב: שרון רשף
א. למה בחרת בה? אני רוצה רגע לצאת ממסגרת ההגדרה של שחקנית כדורסל ולומר מספר מילים מהלב, שרון היא חברת אמת, היא יודעת לקרוא את השחקניות החברות שלה גם לפני ואחרי המשחק, היא יודעת לתמוך ברגעי משבר ,יודעת לפרגן ברגע הנכון ובעיקר יודעת להיות הנפש החברית ואשת השיח כשהיא נדרשת לכך.
על המגרש התכונות שהזכרתי נוספות על היכולות המצויינות שלה ובונות את הדמות הלוחמת והמשקענית שהיא, זו שנותנת את הלב בהגנה ואת מלוא היכולת בהתקפה, היא שחקנית קבוצתית בעלת אחוזי קליעה מרשימים. ומלבד הבטחון שאני אישית מרגישה שהיא נוסכת בקבוצה, שרון מציבה רף גבוה ברמת האימונים ובמטרות שהיא מציבה לעצמה. מה שמסמן אותה כשחקנית איכותית ומצויינת שעדיין מיטב העשייה לפניה.
שיחקנו יחד עד גיל נערות במחלקה של מכבי רעננה ובתיכון 'אוסטרובסקי'. יחד עם נופר שלום משתפות פעולה בטורנירי סטריט-בול
ב. זיכרון ספציפי אחד... אני נזכרת במשחק חצי גמר ליגת התיכונים נגד ה"יובל" הרצליה. במהלך משולש משותף, כאשר נופר קוטפת ריבאונד חשוב בהגנה ומעבירה את הכדור אליי, אני מוסרת לשרון מסירה חדה והיא משלימה 2 נק' קלות וכופה טיים אוט על היריבה. לסל הזה היה חשיבות רבה בעיני שכן סיפק לנו אויר לנשימה והעלה את המורל בקבוצה..
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... כמובן, שהייתי שמחה לשחק איתה שוב באותה הקבוצה אך הפעם לטובת הצבע הכתום (בבני יהודה) ולקטוף את כל התארים או אולי בעתיד הרחוק אף לשתף פעולה במיזם ייחודי משלנו בתחום הספורט. לא פעם דיסקסנו על קייטנה משולבת שתכלול בתוכה פעילויות מענפי ספורט שונים, כגון: פעילויות ספורט, משחקי חשיבה, טקטיקה, אסטרטגיה ועוד.. אך אם באמת היה מדובר בעולם חסר מגבלות, היינו מקדישות את הזמן לתכנון ועשייה נכונה בענף הכדורסל.
נופר שלום בוחרת ב: הדס לוי
א. למה בחרת בה? אמנם דרכנו נפרדו בגיל מאד צעיר, כשסיימנו את גיל הנערות כל אחת הלכה לכיוון אחר, אבל אני חושבת שאיתה היתה לי הכימיה הכי גדולה. היא היתה חודרת באין כניסה, אני חותכת איפשהו על המגרש והיא תמיד ידעה למצוא אותי. חיבור מיוחד.
אני מקווה שחברות אחרות שלי לא יעלבו, אבל הזיכרונות מהתקופה עם הדס.... אשכרה כיף להיזכר.
שיחקנו יחד עד גיל נערות ובשנים שאחרי היינו קבוצה קבועה בטורנירי סטריטבול יחד עם שרון רשף.
ב. זיכרון ספציפי אחד... אין איזה משחק מסוים שזוכרת, אבל כן מהלך מאותו משחק ברש"י כשהיינו יחד בנערות ב', היא חדרה באופן חסר סיכוי ומצאה אותי במסירה מטורפת לקרש סל. המהלך חרוט אצלי בראש, אני זוכרת לאיזה סל תקפנו ואת הבלטות מהן כל המהלך התרחש, רק מי היתה היריבה כבר הספקתי לשכוח.
ג. בעולם חסר מגבלות, איפה היית רוצה להתאחד איתה שוב... אלך על הכי מופרע - בקבוצת נשים מעל גיל 40, כמו מאמא-רשת.
האמת, שכל שנה אנחנו מדברות וצוחקות על זה שאולי נחזור לשחק ביחד - יחד גם עם האחרות ששיחקנו איתן בנערות. מבחינתי כבר בשנה הבאה הלוואי שהיה אפשרי שנשחק יחד בליגת העל.
אבל אני אבחר בגיל 40+ כשהלוואי שלשתינו עוד יהיה קצת משהו מהכדורסל.