מעיין לוי ויעל אלדר הן שתיים מהרכזות היותר מוכשרות שגדלו בענף הכדורסל הישראלי, אבל אולי בגלל האופי והצניעות שלהן, אולי בגלל המקומות בהם גדלו ואולי פשוט כי הן לא מעוניינות בחשיפה, הן דיי נשארו מחוץ לאור הזרקורים ולא ממש בצדק. למה? קבלו כמה נתונים.

מעיין לוי (23, 1.70) שנמצאת בתחילת שנות ה-20 לחייה, הספיקה לשחק בנבחרות ישראל הצעירות הנערות והעתודה ולהעפיל עם 3(!) קבוצות לליגת העל כרכזת מובילה ובין לבין הספיקה לשחק שנתיים בליגת העל.
יעל אלדר (שפיר) (22, 1.61), שגדלה בעמק יזרעאל, הספיקה לזכות בשני גביעי מדינה לנערות א' (2008 ו-2010), בגביע הראשון זכתה עם אחותה כמובילת הקלעיות, שנתיים אח"כ היא הובילה את הקבוצה עם 19 נקודות בדרך לגביע.
בנבחרת הקדטיות ב-2008 סיימה שלישית במדדים אחרי גילינסקי ואביגיל כהן, את נבחרת הנערות ב-2010 כבר הובילה בנקודות, אסיסטים וחטיפות (13.6, 4.6, 3.0, בהתאמה).
אם כל זה לא מספיק, אז השנה, בתום סיבוב הראשון בליגה הלאומית, מעיין לוי מובילה את גדרה במקום השני במחוז הדרומי החזק, הפתעת העונה עד כה, ואלדר שחזרה הביתה לעמק מוצאת את עצמה במקום הראשון בבית הצפוני ובגמר גביע האיגוד.

הראיון עם השתיים היה מיועד למגזין פתיחת העונה של הלאומית, אבל השתיים שנמנעות מ'אור הזרקורים' והחשיפה היססו. חודשיים של שכנועים הובילו למפגש עם הרכזות שמובילות את הפתעות העונה. בבית קפה בהרצליה, הסיטואציה זרה ולא טבעית להן, מבחינתן זה לא שמגיע להן את כל זה, הן משחקות כדורסל 'כדי להנות'. "אני ויעל חוזרות על הצורך בהנאה הרבה פעמים כמשהו חשוב כי אנחנו מאמינות שדרכה ובאמצעות חיבור את מצליחה להגיע להישגים, אם אין את זה, גם הצלחות לא תמיד מגיעות. הנאה היא לא מילה נרדפת לשכונה, אלא חוויה חיובית ו-100% השקעה".

"כדי להנות" זה ביטוי שחזר המון פעמים בשיחה איתן, אבל כשקצת מעמיקים מגלים שיש הרבה מעבר לכך – הליגה הלאומית מקושרת פעמים רבות עם נוחות או עצלנות של השחקניות שבוחרות בה, אבל נוחות זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על דרכה של לוי מבנימינה לאימונים בגדרה או על אלדר שחיה על ציר "פתח תקוה – גבת".


כשאתן משלבות בין הכדורסל ללימודים ולחיים מעבר, בליגה שאומרים עליה שהיא בעיקר "נוחה", לא יותר קל ועדיף לשחק קרוב לבית?
אלדר: נכון, הנסיעה באמת ארוכה אבל לקחתי את זה בחשבון, זו השקעה והשאלה מה את מקבלת עבורה ואם מקבלים הרבה אז זה משתלם. אני משחקת במקום שממש אוהבת וזו חוויה, יכול להיות שאחרי השנה הזו אבין שזה קשה מדי ועכשיו כשנכנסת לתקופת המבחנים אז זה יכול להקשות, אבל בינתיים שמחה מאד על ההחלטה שקיבלתי.
לוי: הנסיעות נלקחו במכלול השיקולים באיזו קבוצה לשחק, זה ברור. אבל השנה כשבחרתי בגדרה בחרתי מהרבה סיבות, בעיקר ההנאה והאפשרות להוביל קבוצה והגעתי למסקנה שזה המקום בשבילי למרות המרחק. אני גם רואה את הכדורסל כמקום עבודה, עבודה בדבר שאני הכי אוהבת לעשות, יש הרבה אנשים שנוסעים מרחקים ארוכים לעבודה שלהם ואני זכיתי לעשות את זה ולהנות מכך.
אלדר: אני מבינה למה זה נשמע הזוי למי שמסתכל על זה מבחוץ ובהתחלה כשלירן הציע לי להצטרף לא ממש לקחתי את ההצעה ברצינות, אבל הוא לא התייאש והמשיך לשכנע עד שגרם לי לחשו שזה הגיוני. היום אני מבין שזה באמת אפשרי – אולי קצת משוגע, אבל אני נהנית.
אני מסכימה שזה לא נוח ואפילו קשה לפעמים, אבל הנוחות היא לא שיקול, אם אני משחקת כדורסל, אני אעשה הכל כדי שתהיה לי עונה טובה ואם כשאני חוזרת ב-2 בלילה אחרי משחק ושואלת את עצמי אם שווה לי, התשובה היא חיובית.


מצד שני השתיים גם מציינות שצריך לזכור שאנחנו רק בתחילת העונה ועוד מחכים 3-4 חודשים אינטנסיביים שיכולים לשנות את ההרגשה, "את הסיכומים נעשה בסוף", הן אומרות.


אבל את ההחלטה קיבלתן לפני שגיליתן שזה מהנה, שהקבוצות מצליחות, הלכתן לעונה שהיא הימור עם הקרבה מראש...
לוי: אולי זה היה הימור, אבל הימור מחושב. מן הסתם הכל יכול לקרות בספורט, אבל כשהסתכלתי על המכלול ראיתי מועדון מסודר, קבוצה טובה מקצועית וחברתית, כזו שאני מאמינה שיכולה להתברג לפלייאוף העליון ואז הנסיעות שוות את ההשקעה.
אלדר: בתחילת העונה היו לי הרבה חששות ולירן עזר לי להבין שהדברים יסתדרו. גם כשהתחילה העונה לא הייתי שלמה ב-100% שהחלטתי נכון, אבל היום אני כבר לגמרי שלמה עם זה.


התשובה שלכן היתה משתנה אם לא הייתן בפלייאוף העליון?
לוי: באופי שלי אני שחקנית שנשארת מתחילת העונה עד הסוף וברור שאם היינו מפסידות ולא מצליחות העונה זה היה קשה הן מבחינת המצב של הקבוצה והנסיעות היו פחות נעימות, אבל היום זה לא המצב וקשה לי לחשוב על מה היה קורה "אם לא....".
אלדר: אני מאמינה שאם זה לא היה לשחק בעמק, בקבוצת הבית שלי המקום שבו גדלתי, היה קשה יותר לשכנע אותי ללכת למהלך הזה – אבל כשזה המועדון לשחק עבורו, זה השפיע.




"לירן גרם לי לחשוב שלעשות את הנסיעות האלה מפ"ת לעמק זה הגיוני. לי זה היה נשמע בהתחלה משוגע אבל היום אני מבינה שזה אפשרי ואני גם ממש נהנית" (יעל אלדר ["שעה 2" בשעון העמק] ובנות הקבוצה, צילום: הפועל עמק יזרעאל)

"חשוב לי להיות משמעותית, להצליח ולהנות"

יש הרבה קווי דמיון בין השתיים, הדרך שעשו, הגיל שלהן ואפילו האופי השקט יותר, אבל הן גם מגיעות ממקומות שהן הכי שונים ומנוגדים, אלדר גדלה בעמק ושיחקה שם כל הקריירה, למעט עונה אחת ברעננה (והפסקה לשירות לאומי), מעיין לוי גדלה במעגן מיכאל והספיקה לעבור 5 מועדונים בשנים האחרונות, השנה לוי משחקת שוב עם סגל בנות חדש לחלוטין בעוד שפיר משחקת עם הבנות איתן גדלה באגודה ואצל המאמן שגידל אותה. לוי הספיקה קצת לחוות את ליגת העל, לטעום ממנה ובמהלך השיחה משתפת את אלד שמתעניינת בחוויות משם, היא מצידה הסתפקה בלדחות כמה הצעות כאלה שהגיעו השנה.


עם כל הדרך הארוכה שעשיתן בכדורסל בארץ, הישגים, תארים, נבחרות, למה ליגה לאומית השנה?
לוי: אני חזרתי ללאומית אחרי העונה בליגת העל בהרצליה, מכמה סיבות. אין ספק שהרמה הגבוהה באימונים ומהמקצוענות מאד נהנתי והשתפרתי אבל זה קשה לבוא למשחקים ולא לשחק. אני חושבת שלא הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי מבחינה מקצועית. קיבלתי את ההזדמנות שלי, אולי לא בתחילת העונה אבל בהמשך כן ולא הצלחתי להביא את מה שיש בי, אז העדפתי לשחק השנה בלאומית, למצות את עצמי, לחזור ולהוביל קבוצה ולהנות מהדרך.
בגדרה אני הרגשתי שזה מקום טוב להגיע אליו ושייתן לי את מה שאני מחפשת, הכל התחבר לי שם במכלול השיקולים.
אלדר: כמו שאמרתי קודם, אם לא לירן אולי לא הייתי משחקת השנה בכלל. בגיל 18, קיבלתי את ההחלטה שהכדורסל לא יהיה אצלי במקום הראשון, העדפתי ללכת ולעשות שירות לאומי משמעותי ובחרתי תפקיד אינטנסיבי שאי אפשר היה לשלב איתו את הכדורסל. זו החלטה שקיבלתי בלב שלם ואני ממש שמחה עליה.
כדורסל היה לי חוויה מדהימה וכל הילדות שלי סבבה סביבו, אבל אני חושבת שאף פעם לא היה לי את החלום להפוך אותו לקריירה וגם היום, אני משחקת כי נהנית. בליגה הלאומית אני יכולה לשלב.
זה אמנם לא מקצוע, אבל גם לא תחביב כי כשחזרתי אחרי השירות הלאומי כן הלכתי לרעננה שזו קבוצת צמרת עם שאיפות ומטרות, אחפש להיות תמיד במקום משמעותי. היום הכדורסל צריך להיות הזדמנות שתשלב הנאה במקום טוב ורציני ושישתלב עם לוח הזמנים שלי בחיים.


אז בינתיים ליגת העל יורדת מהלוח?
לוי: אם להיות שחקנית בליגת העל, אז רק עם הנאה מהדרך ולא ככותרת. אני בהחלט רוצה לחזור לשם ובסוף העונה אשאל את עצמי 'על או לאומית?' זו עדיין שאיפה ומטרה להוביל בליגת העל ואני חושבת שאני מסוגלת לכך ויש לי את מה שצריך.
אלדר: באופן כללי ליגת העל לא משכה אותי, זו ליגה שאין בה מספיק מקום לישראליות, קשה לשחקנית הישראלית למצוא את המקום שלה בה, אבל היום גם אם יבטיחו לי בה מקום אני כנראה אוותר, אני כבר במקום אחר בחיים שלי, אולי לפני כמה שנים התשובה שלי היתה משתנה. היא פשוט לא "קורצת" לי.


מתי זה הפסיק להיות קריירה עבורך?
אף פעם לא ממש חלמתי על כדורסל כקריירה, לא חלמתי להגיע להישג רחוק. חלמתי על אליפות עם הנערות, גביע, חלומות ספציפיים לאותם שנים. רציתי להגיע לנבחרת, אבל לא לקחת את זה מעבר למקום של ההנאה והחוויות, לא רציתי שהכדורסל יהיה הדבר העיקרי אצלי.


מה גרם לך לחזור ועוד לרעננה הכי רחוק מהעמק?
אלדר: כי זה עושה לי טוב. אין ספק שיש גם פן כלכלי, אבל אני משחקת קודם כל כי אני נהנית.
זו היתה שנה מאתגרת, פעם ראשונה שיצאתי ממקום הנוחות שלי, הייתי בעמק שכולם סביבי מכירים אותי ולא צריך להוכיח ופה סגנון משחק שונה לגמרי. היה לי קצת קשה בהתחלה, אבל בסך הכל נהניתי מאד עם הבנות ועם יריב, המאמן. אני לגמרי שלמה עם ההחלטה שלי ללכת לשם ומרגישה שהיתה לי שנה טובה וגם לקבוצה בגדול, למרות שלא הצלחנו להעפיל לליגת העל.




"להנות מכדורסל זה לא להפוך אותו לחובבני, הנאה מגיעה גם מההשקעה, מלהצליח בקבוצה ומחיבור לבנות. הנאה תוביל את הקבוצה להישגים" (צילום מעיין לוי: בנות הרצליה)



מעיין, את כילדה ראית את עצמך כשחקנית ליגת על, אצלך זה כן החלום?
לוי: אני מאד אוהבת כדורסל והוא חלק מאד משמעותי מהחיים שלי, בעבר פחות משכה אותי ליגת העל והכדורסל היה תחביב, עד שהתרחש השינוי בגיל 17, זומנתי לנבחרת הנערות של עדני דגן והייתי שם שחקנית משמעותית, זה הרגע שעשה לי סוויץ בראש, החלטתי להמשיך בכדורסל ולראות אותו כמשהו מקצועני, כמטרה.


לאן רוצה להגיע?
לוי: להיות שחקנית משמעותית בליגת העל, מעבר למה שעשיתי בה עד עכשיו. למצות בה את הפוטנציאל.


אחת מכן שיחקה כמעט כל הקריירה באותו מועדון בית, השניה החליפה 5 מועדונים וכמעט כל שנה סגל חדש של שחקניות – מה עדיף לרכזת? יציבות ושגרה או גיוון וללמוד סגנונות משחק שונים?
לוי: השנה קצת שונה מהשנים הקודמות, כי הגעתי לקבוצה חדשה אחרי 3 שנים עם אותו מאמן. עם השנים את מתחברת ולומדת את סגנון המשחק שהמאמן מוביל ולהיכנס לדרך אחרת של מאמן חדש זה פתאום לא קל, אבל לומדים לעבוד ביחד. גם כשמתחלפות שחקניות צריך להכיר אותן, ללמוד איפה כל אחת אוהבת לקבל את הכדור, אבל אני מרגישה שמצליחה להתאים את עצמי לכל מקום שמגיעה לשחק בו.
אם אני מעדיפה מה שיש ליעל? נראה לי שזה ברור שכיף לחזור למועדון ששיחקת בו בגיל צעיר ולהישאר כמה שנים באותו מועדון, אבל גם לסיטואציה השניה יש יתרונות, כי מכל קבוצה ומכל שחקנית אני לוקחת דברים שונים, לומדת דברים שונים ומתפתחת.

"הליגה עוד לא ממש התחילה..."

בשבוע הבא יחל הפלייאוף העליון. 8 קבוצות כשגדרה והעמק ביניהן ישחקו השנה רק על מקום אחד בליגת העל, מה שהופך את התחרות לקשה וצמודה יותר, השתיים מגיעות עם מאזן מצוין להתמודד על הפיינל פור כשלכל אחת מהן חלק חשוב בהצלחת הקבוצה עד כה ומכאן, אבל יותר מהכל שתיהן עד כה נראות כאילו מצאו את מקומן ומשחקות שוב עם 'ברק בעיניים' – אם לסכם את הסיבוב הראשון במבט מהצד, זו עונה של פריחה מצידן.


איך הסיבוב הראשון נראה מהעיניים שלכן?
אלדר: אני יכולה לסכם ש-'היה טוב'. מתחילת העונה אנחנו מכוונות למעלה, אבל בשיטה הזו של הליגה אנחנו עדיין רק בהתחלה זה רק צעד אחד בליגה שעוד תהיה מאד ארוכה.
אישית, היה לי קצת קשה להתחבר בחזרה לסגנון המשחק, למרות שגדלתי עליו כל השנים, הכושר לא היה ברמה שרציתי שיהיה וגם על היכולת האישית הייתי צריכה לחזור ולעבוד, זה תהליך.
לוי: מבחינה קבוצתית היה לנו מאתגר להתחבר כי הגענו כל אחת ממקום אחר, אבל אני חושבת שכשהצלחנו להתחבר כקבוצה עשינו סיבוב טוב. אם עמדנו ביעדים? כקבוצה כן. אני לא יודעת אם להגיע כ"כ גבוה היתה המטרה המוצהרת כקבוצה, אבל משיחות עם השחקניות כל אחת בתוכה ידעה שרוצה להיות בפלייאוף העליון והאמינה בזה, לא היה לנו משהו אחר בראש.


היה לחץ אחרי ההפסד בפתיחת העונה לתל כביר?
זה נכון, התחלנו את העונה עם הפסד בשלוש נקודות במחזור הראשון אבל לא נלחצנו. ידענו שזה יכול להפריע בהמשך ושאנחנו חייבות לתקן את זה ובאמת ניצחונו אחרי זה את רוב המשחקים החשובים.




"הקמפיין עם הנבחרת נערות של עדני עשה לי סוויץ בראש, גרם לי להימשך לכדורסל ולראות אותו כמשהו מקצועי" (צילום: פיב"א אירופה)



מקום ראשון בצפון זה לא היה מקום גבוה מדי לכוון אליו? זו לא הפתעה מבחינתך?
אלדר: יש בעמק בנות מוכשרות מאד עם יכולת מאד גבוהה, בנות שעובדות המון, זו אולי הקבוצה שעובדת הכי הרבה בליגה ומשם מגיעות התוצאות. אני אומרת "תוצאות" ואני מסייגת, אנחנו רק בתחילת העונה, עוד לא עשינו שום דבר, אין עדיין תוצאות, אבל רואים התקדמות ופוטנציאל.
גם אפשר היה לראות את זה בגילאי נערות ובהישגים שהגיעו אליהם, בכלל כל השנים שהייתי בעמק שאפנו הכי גבוה שאפשר, אני לא זוכרת עונה בלי שאיפות להישגים.
לוי: אני חושבת שגם בגדרה צריך לפרגן על העבודה במחלקה הצעירה שבונים, עושים שם עבודה קשה כדי שבכלל תהיה שם אגודה, יש בנייה לטווח ארוך, חשיבה קדימה, רוצים לקדם צעירות ולבנות משהו יפה. בד"כ עם הישגים בא התיאבון ואולי זה מה שיקרה השנה.


מה הולך להיות בשלב הבא?
לוי: הולך להיות צמוד...
אלדר: קשוח...
לוי: מאד. 8 קבוצות חזקות, כשהשנה יש איזון בין הארבע שעלו מהצפון ומהדרום, יהי צמוד עד הסוף.
אלדר: קצת קשה להעריך מה יהיה כי כל אחת עוד לא ראתה את הקבוצות מהמחוז השני, גם הניצחון על רעננה בגביע לא יכול ללמד יותר מדי על מה מחכה לנו.


יש לכן כוח לעוד 4 חודשים כאלה?
שתיהן עונות, 'כרגע כן, השאלה מה יהיה בעונה 4 חודשים'.