|
פורשת בשיא
אורלי קלינגר
,25/12/2014
במסיבת עיתונאים גדולה, בה נכחו מאמנים, שחקניות, עיתונאים, בני משפחה וחברים, נפרדה לירון כהן מהקריירה המקצוענית שלה שכשחקנית כדורסל. כל הציטוטים ממסיבת העיתונאים - בפנים.
אגדה אמיתית - טור על הזווית הספסלית לפרישה
כהן, מלכת הסלים ושיאנית ההופעות של נבחרת ישראל בכל הזמנים, תלתה את הנעליים בגיל 32 ופתחה פרק חדש בחיים. תפקיד החדש יהיה מנהלת אגף כדורגל וכדורסל בתנועת מכבי ישראל, האישה הראשונה המכהנת בתפקיד. במהלך המסע"ת הוענקה לכהן גופיה מספר 7 של הנבחרת, ע"י עמירם לוי יו"ר האיגוד ויורם אייל ממכבי ישראל.
מסיבת העיתונאים נפתחה בוידיאו מרגש שניסה את ידו במשימה הבלתי אפשרית של לסכם את הקריירה של כהן, כאילו שהיינו צריכים תזכורת שאין לנו עוד שחקניות כאלה. כעת נביא את עיקר הדברים של מי שעלו לדבר במסע"ת.
לירון כהן:
"כשספורטאי הגשים את עצמו, מיצה עצמו, נותרו לו רק שתי אפשרויות גם אם יתכחש לכך. לדעוך או לפרוש. בחרתי לפרוש. אני עושה את זה באותה הרגשה כמו שהייתה לי כשהתחלתי, עם תמונה חדה וברורה של מה שנכון עבורי.
נעבור עכשיו לכמה מילים שנוסעות 20 שנה אחורה. הייתי בת 13, בובות ורכילות לא עניינו אותי. ידעתי בדיוק מה אני רוצה – להיות כמו קארים עבדול ג'באר. חלום קצת מוזר, במיוחד לילדה קטנה בירושלים.
להרבה אנשים היו שאלות או ביקורת לגבי למה יצאתי לחו"ל, למה לא השתקעתי פה. אני חייבת תשובה לעצמי ובעיקר לאוהדים. היום כשרואים את כספי ומקל זה נראה טבעי ומתבקש, אבל זה לא היה המצב כשהתחלתי.
למי שלא אהב את ההחלטה שלי לשחק בחו"ל אני יכולה לומר שכאשר סקיו ניצחה, הייתה שמחה גדולה אבל אף פעם זו לא השמחה שלי, השפה שלי או התרבות שלי. למי שכיבד את ההחלטה וראה בה החלטה אמיצה וראויה ומקצועית, אני יכולה לומר שהספורט באמת מקרב לבבות וחוצה גבולות. כשהעיתונות העולמית געשה על משבר של ישראל עם טורקיה, אוהדי איסטנבול שכחו שאני יהודיה.
אני חווה חוב גדול לשלושה מורים חשובים שפגשתי בדרך מלבד ממשפחתי, שלא היו אוהדים גדולים מהם מעולם. החופש שקיבלתי מהורי לבחור במה שאני באמת רוצה, והכבוד להחלטה שלי לשחק אינו מובן מאליו.
הדבר החשוב ביותר שקיבלתי מכל המאמנים שלי, הייתה הנכונות שלהם לבחור בי ולהאמין בי. כאשר אדם מצליח ומתבונן בדיעבד לאחור, עולה השאלה האם הצלחתי בגללם או בגללי? אין תשובה אחת נכונה. אני מתפללת עבור אותה ילדה בעפולה או ירושלים או דימונה, שאיש לא שמע עליה וכל חלומה הוא כדורסל, שיהיה לה את בועז טייב שיראה אותה, ימצא אותה וימציא אותה. מאחלת לה שכאשר נעשתה לנערה, היא תפגוש את טל נתן שילמד אותה לקרוא כדורסל, שילמד אותה איך לנצח. טל, אני מודה לך על כך. כשהנערה נעשתה לבוגרת דרוש לה אדם מסוגו של אלי רבי כדי לקבל את הקרדיט להוביל קבוצה. אנחנו צריכות את המאמנים שלנו לא כשמצליחים, אלא כששום דבר לא נכנס. אלי, לימדת אותי לנצח גם כשמפסידים, אני מודה לך על כך.
היום אני מתחילה דרך חדשה, כנראה כדי שיהיה שוב ממה לפרוש עוד כמה שנים. אני עוברת לעולם של ניהול כדורסל וכדורגל במכבי ישראל, מחליפה את אמיר טיטו שיוצא ללימודים ומאחלת לו הצלחה רבה. ההזדמנות חשובה לי יותר מהתפקיד, זו פעם ראשונה שהתמנתה אישה לתפקיד. למי שדואג, יהיה יותר מבסדר. זה מחמיא לי וגם לאלה שבחרו בי. מסקרן אותי מה אלמד ממר מזרחי, אייל וגלילי. אין לי ספק שהולך להיות מעניין. מודה לכולכם".
האם לא פרשת קצת מוקדם מידי?
"מושגי הזמן בספורט משתנים. זה היה עניין של הרגשה, תחושה פנימית שלי. פיזית אני מרגישה מצוין ויודעת שיכלתי להמשיך ולשחק, אבל זה לא היה זה. זה נובע מתחושה פנימית, הרצון בער בי להמשיך ולחלום לעבר הדבר הבא וזו הייתה הסיבה. מעבר לתחושת המיצוי כמובן.
האם תוכלי לומר מה הרגע הכי גדול בקריירה המפוארת שלך?
קשה לי נורא לשים את האצבע על משהו אחד כי באמת הייתה לי הזכות להיות בכל כך הרבה מקומות והצלחות. אני יכולה לומר שנבחרת ישראל זה הדבר הכי יקר והכי חשוב לי, כל העפלה עם הנבחרת לאליפות אירופה הייתה דבר מרגש, מבורך וטוב לכדורסל הישראלי ולספורט בכלל.
מתי נראה אותך על הקווים כמאמנת?
"כשישחררו אותי ממכבי, לא יודעת.. זה לא תלוי בי", אמרה בחיוך.
"אנצל את ההזדמנות לומר שבקיץ כמנהלת בנבחרת הנערות, היה קמפיין מדהים. הצוות עשה עבודה נפלאה, האיגוד שם למטרה שהנבחרות הצעירות יגיעו לדרג א' בשנים הקרובות והנבחרת עשתה את זה בצורה נפלאה. אני גאה בבנות ושמחה שהייתה לי הזכות להיות חלק מזה".
טל נתן:
"ברגע שנכנסת לאולם ברעננה בפעם הראשונה, האורות נדלקו והחגיגה התחילה. בנית קריירה מפוארת בצורה מרשימה כשאת שולטת בקבלת ההחלטות, בדיוק כמו שצריך להיות. בכל מקום בו שיחקת הצלחת להתחבר לקהילה והקבוצה, להגיע לאנשים, להפוך לאהובת הקהל. את שיאנית ההופעות ומלכת הסלים, ואלה הישגים שתמיד יהיו שלך. 8 שנים ברציפות שיחקת ברמות הגבוהות ביותר באירופה, מעט מאד ספורטאים או ספורטאיות שלנו עברו את זה. בכל מקום השארת אחריך שובל מעריצים וכמה לבבות שבורים. זכית בכל תואר אפשרי בארץ והמשכת לעבר המטרות הבאות. לא נשברת כשהיה קשה, לא ארזת את המזוודות וחזרת.
הפגישה הראשונה שלנו הייתה בגמר נערות ב' ששיחקת באס"א ירושלים של בועז טייב, וקלעת 41 נק' מתוך 51 של הקבוצה, וידעתי שאותך אני רוצה. את שחקנית שאנשים רצים לקנות כרטיס בשביל לראות אותה. קיבלת מאלוהים מתנה ששייכת לגדולות באמת. אי אפשר ללמד את היכולת שלך לעבור שחקניות או את הסיומת הזו. באליפות בתי ספר באוסטרובסקי הובלת אותנו לזכייה ראשונה, ואח"כ הגיעה זכייה ראשונה בגביע המדינה עם מכבי רעננה. אני זוכר שהרכזת הפותחת, מוניקה קובאץ', נפצעה וגמרה את העונה ואמרת לי להכניס אותך. הובלת לגמר בלתי נשכח מול רמה"ש החזקה. חזרת הביתה עם גביע ותואר תגלית העונה. הקהל התחיל לשנן את השם לירון כהן. אחרי 10 גמרי גביע עזרת לרמלה לזכות בגביע ראשון, היה לך חלק גדול בזה. בשנים הגדולות של הנבחרת, 3 פעמים ברציפות הגענו לאליפות אירופה, עם ניצחונות נפלאים על ליטא, לטביה, טורקיה, ובריטניה, כחלק ממסע מוצלח של הנבחרת שהפכה למשתתפת קבועה ביורובאסקט. את עם הצניעות שלך, יחד עם החברות לנבחרת, הפכתן את נבחרת כדורסל הנשים למצליחה ביותר בענפי הספורט של הנשים.
בקיץ האחרון המצאת מחדש את תפקיד מהנלת הנבחרת של נערות א' שעלו לדרג א'. ראיתי איך כל הבנות מסתכלות עליך בהערצה, איך רצת מאחת לאחת, דאגת לכל פרט קטן, נתת טיפים מקצועיים למאמנים.
פתאום את מספרת שאת פורשת, אני מתרגש מהמחשבה. זו הזדמנות נהדרת לאחל לך הצלחה בתפקיד החדש. זו זכות גדולה לאמן שחקנית גדולה וזכות עוד יותר גדולה להיות חבר שלך."
אלי רבי:
"אני אחד שלוקח לו זמן להתרגש, ואני נרגש. עברתי איתך לא מעט שנים. האימון הראשון שלי כמאמן הנבחרת באיגוד היה לפני כ16-17 שנה, בטרום נערות בעירוני ט, ולירון הייתה ילדונת מירושלים. גם האימון האחרון שלי בנבחרת היה לפני שנה, עם לירון, פרק זמן לא קצר.
אני חושב שמאמן זה אולי המקצוע הכי מדהים בעולם, מאד מרגש ומאד מהנה. אני חושב שאת מרבית החוויות שלי כמאמן חוויתי ביחד עם לירון. זו הזדמנות תודה להגיד לך תודה, עברנו כברת דרך לגמרי לא קצרה.
לירון ואני די רואים את הכדורסל אותו דבר, שנינו אנשים יצירתיים. את לירון אף פעם לא שאלתי "מה את עושה", כי ידעתי שהיא יודעת מה היא רוצה מהכדור ומהמשחק. לזכותה של לירון, את תמיד נמצאת שם. כשהראש למטה היית מזהה שאני לא במצב רוח טוב ודופקת לי בדלת אחרי שכולם התפזרו לחדרים. ידעת לתפוס אותי ביום קשה ולתת לי קמע שקיבלת מרב, זה היה לפני הרבה שנים והוא עד היום אצלי. זה מה שמייחד את לירון, מעבר לזה שהיא ספורטאית גדולה, את בנאדם גדול. הספורט בארץ הפסיד את לירון שעשתה קריירה מדהימה בחו"ל. הספורט הישראלי לא ידע למנף את זה שיש פה ספורטאית בכל רמ"ח איבריה, בכישרון ובאישיות, כדי למנף את הספורט בישראל. לירון קיבלה חשיפה מועטה מדי, הגיע לה הרבה יותר. אני רוצה להגיד מילה טובה למרכז מכבי על זה שבחר את לירון, ברור שזה שיקול מקצועי נכון ואני בטוח שהרווחתם ושלירון תרוויח.
מעבר להישגים של הנבחרת, אם יש משהו שאני גאה בו, שכמעט כל השחקניות שפרשו והחליטו שהן רוצות להתעסק בספורט הובלנו אותן לכיוון הזה, לתפקידי מפתח בספורט. בעוד 10 שנים נבין את המשמעויות של זה, תהיה מהפכה בספורט. אני שמח ובעיקר גאה. מאחל המון בהצלחה".
נאור גלילי, מנכ"ל מכבי ישראל
"אישית לא המלצתי ללירון לפרוש, אמרתי לה להמשיך לשחק. כדורסל הנשים בארץ צריך להנות ממנה, מדובר בכוכבת כדורסל בקנה מידה אירופאי ומעלה. מכבי ישראל חרטה על דגלה להביא אנשים שינהלו את הספורט שבאו מהספורט, זה התחיל מהמינוי שלי ויעל ארד לוועד האולימפי ועכשיו לירון. הבחירה טבעית לא רק מעצם היותה כוכבת כדורסל, גם מהתפתחות העצמית האישית. הנוכחות של לירון והעוצמה שתיתן גם לקבוצות ולספורט שמסביב, יעשו הרבה טוב לספורט בישראל".
אבא, דוד כהן:
"לו יכולנו לבקש משאלה, היינו מבקשים להחזיר את הגלגל 20 שנה אחורה ולהתחיל מחדש. אלה היו שנים קסומות בהן ליווינו את לירון משחקנית צעירה ומקסימה, לרגע זה בו את מסיימת קריירה מרשימה ומפוארת. בכל מקום רכשת אוהדים בזכות כישרונך ובעיקר בזכות המקצועיות והענווה שבך. השנים הרבות בחו"ל היו מלווים בגעגועים רבים, חסרת לנו מאד וגם לך בוודאי לא היה קל לשהות שנים ארוכות בלבד. פה באו לידי ביטוי החוסן הפנימי, המשמעת העצמית והנחישות להצליח למרות הקושי הרב. גם בחו"ל זכית לכבוד רב. הרינו להודות לכל המאמנים והצוות המקצועי שליוו אותך לאורך כל הדרך.
אסיים בפסוק שתמיד ריגש אותך בכל קידוש, והנפת אצבע לכיוון אמא – “רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כל ענן” "
ענבר ווקסמן:
"הגעת לרעננה לבד מירושלים, בת 16, ואני בדיוק באותו זמן בטוחה שהנסיעות שלי חצי שעה מנתניה זו ההקרבה הכי גדולה שספורטאי יכול לעשות. כשהכרתי אותך למדתי הקרבה מהי. למדתי כ"כ הרבה ממך ואיתך. למדתי שכישרון לא מספיק, שגם אנשים בוגרים יכולים לשנות את סגנון החיים שלהם. כשחזרת מיוון הפכת למכונת אימונים כדי לחזור לאירופה מהדלת הראשית. הלוואי והייתי יכולה להצמיד אליך שחקניות צעירות בתחילת דרכן, לראות צעד אחר צעד איך בונים קריירה. צניעות, עבודה קשה, להתייחס לכולם בסבלנות ולעזור לכולם. לא הרבה יודעים שבאיטליה לא יכלת ללכת ברחוב בלי שיעצרו אותך כל שנייה. למה לא יודעים? הצניעות. הייתה לי זכות גדולה להיות לצידך כל השנים האלה. אני בטוחה שתצליחי בכל מה שתעשי כי את משקיענית ו-ווינרית. מאחלת לך לעשות את מה שאת כל כך טובה בו, לחלום ולקום בבוקר ולהגשים את החלום".
כתבות אחרונות באתר
|
|