בליגת העל לנשים מחפשים יציבות, מתחילת העונה הושמעה האמירה הברורה והבלתי מתפשרת, די לליגה עם 9 קבוצות, בשנה הבאה יהיו 10. האם המשימה כה פשוטה?
רשימה חלקית בלבד מעלה שבשנת 2010 מעגן מיכאל זכתה באליפות הלאומית אך ויתרה על העליה, בעונה שעברה גם גני תקווה אלופת הלאומית הודיעה כי אינה מעוניינת לממש את העליה, בין לבין היתה הודעה דומה של אליצור ת"א שזכתה בכרטיס לליגה הראשונה, ירושלים וזו רשימה חלקית.

זווית אחרת, בשנת 2009 הודיעה בני יהודה מקבוצות הצמרת בליגת העל שמוותרת על מקומה עקב קשיים כלכליים, בשנת 2010 מסרה אס"א ירושלים הודעה דומה , ב-2011 אליצור ראשל"צ, 2012 מ.כ. גני תקווה סיימה בפיינל פור ונעלמה מעל המפה, גם בנות השרון התפרקה לרעננה והרצליה וירדה ללאומית.
אם בשנים הקודמות תל כביר, הפועל ת"א וחולון קיבלו הצעות להישאר בליגה על אף שסיימו מתחת לקו האדום וענו בחיוב, בעונה שעברה גליל עליון מימשה את הירידה. כאמור רשימה חלקית בלבד.

אז, כמה פשוט לשרוד עם קבוצה בליגה הראשונה, כמה מפחיד ומאיים זה להכפיל בתוך 3 חודשי קיץ את התקציב על סמך הבטחות של רשויות עירוניות וללא ספונסרים, מי "האמיץ" שייקח את האתגר ולא יפחד מפשיטת רגל ואיך קבוצות הליגה הלאומית נערכות לתקנות החדשות של האולמות, כשב-90% מהמגרשים הסלים עדיין "תלויים".
וגם, מי אשם בזה שאין קבוצת נשים בליגה הבכירה מחיפה (מאז התפרקות חיפה-מוצקין), בירושלים (מאז ויתרה אס"א על מקומה), בבאר שבע (מאז ומעולם) ובתל אביב.

סדרת כתבות בשבועות הקרובים תסקור את המצב מהיבטים שונים, השקעה כלכלית, שאיפה והתגייסות חברתית, העול על הפריפרייה וקשיי יושבי הראש.

הכתבה הראשונה בסדרה היא האופטימית מכולן, שתי קבוצות התחתית שנלחמות על הירידה במשחק מכריע ביום רביעי, הן גם שתיים שמאז עלו נאבקות על הישרדות מקצועית וכלכלית, אליצור נתניה בשלוש שנים האחרונות מסתבכת מדי שנה בתחתית כשבעונה שעברה ניצלה רק במחזור האחרון. הפועל פתח תקווה גם היא חברת פלייאוף תחתון ואחרי שהגיעה למעמד גמר גביע המדינה רק בעונה שעברה, בילתה את מרבית העונה הנוכחית כסוגרת הטבלה.

שמחה לב צור יו"ר אליצור נתניה, בני סלע, יו"ר הפועל פתח תקווה ועזרא אברהם מנהל הקבוצה נקראו לשיחה על הקשיים, על הבעיות וגם למה זה שווה את כל זה. לפחות על השאלה האחרונה היו תמימי דעים "אהבה לכדורסל גוברת על כל הקשיים".


אפתח בשאלה שאני יודע שהיא מתריסה, אבל עם יד על הלב – אתם רוצים לנצח ביום רביעי, או שאבן תרד מהלב אם ייגזר עליכם לרדת לליגה הלאומית לשנת הבראה?
עזרא אברהם: חד משמעית להישאר בליגה ובע"ה גם נצליח וננצח בנתניה
שמחה לב צור: אנחנו רוצים ומתים לנצח ועושים הכל למען המטרה הזו, אנחנו עובדים קשה כל השבוע, על כל נקודות התורפה וביום רביעי נשאר בליגה.
ליגת העל זה עולם אחר, לא האמנתי כמה מהר אשכח את הליגה הלאומית. יש סטטיסטיקה, זרות, עניין, רמה גבוהה, העיתונות הכתובה מעט מאכזבת בסיקור אבל יש ברשת סיקור רציני וחשיפה, כל מה שאין בלאומית.
בני סלע: תמיד השאיפה היא להיות למעלה ובטופ זה מהות הספורט לכן אני רוצה שהקבוצה תישאר בליגה אבל הכל בידי שמיים. מצד שני צריך מצב כלכלי ראוי כדי לשרוד בליגה ובספורט, חייבת להיות עזרה לקבוצות הקטנות.
עזרא אברהם: אף אחד לא יכול לשקר ולברוח מהמציאות, להגיד שהמצב הוא יפה, יש בעיות מאד קשות, אצלנו כולם עובדים על בסיס של התנדבות ובליגת העל יש המון דרישות. למרות הכל, לא רוצה לרדת אני אשיג תקציב מינימאלי ואשאר.


למה, מה רע בשנת הבראה?
בני סלע: אין רע, יש בזה גם הרבה יתרונות ואם ייגזר עלינו לרדת אז נרד ונעלה מחדש, אבל גם ירידה כזו יוצרת בעיה. קודם כל לא מבטיחים לך שתצליח לעלות בעונה הבאה, שנית, התקציב שתקבל לקראת השנה שאחרי יהיה נמוך משמעותית וקשה לבנות קבוצה ראויה לליגה הראשונה וגם אתה הולך אחורה.
אם ארד ליגה אין לי ספק שיקראו לי חזרה, אם זה לא יקרה נלך לשנת הבראה.
עזרא אברהם: נעשו הרבה דברים בשלוש השנים האחרונות, הגענו להכרה בעיר, נכנסנו לתודעה, הגענו למעמד גמר גביע המדינה, אנחנו אמורים לקבל את המתקן הטוב ביותר שיש בעיר, כל זה ייעלם.
שמחה לב צור: אנחנו עוברים את תהליך ההבראה בליגת העל, העירייה תומכת, התקציבים מהטוטו, פיס ומהמנהלת גדלו ולאט לאט אנחנו מחזירים חובות שנוצרו בשנים הקודמות. אם נרד ללאומית התקציב העירוני יקוצץ ב-60%, הטוטו ייתן פחות וכשנעלה יהיו קשיים אובייקטיביים לבנות קבוצה טובה.
בני סלע: אנחנו מחזיקים מעמד בינתיים בשיניים, כי מאמינים שבעירייה כן יתחיל להיות שינוי, קמה מנהלת ליגה שסוף סוף מנהלת נורמלית ואני מקווה שתתייצב, הכספים מגיעים בזמן, יש תקצוב משמעותי מהפעילות עם מפעל הפיס, אז רואים איזשהו אור בקצה המנהרה.


שתי הקבוצות עלו לא מזמן לליגת העל, אתם עוד זוכרים את אותו הקיץ אחרי עונה של שליטה גדולה בליגה הלאומית פתאום בשביל קבוצת תחתית אתם נדרשים להכפיל את התקציב ויותר, זה כמו 'פצצה', לא?
בני סלע: בהחלט. פתאום יש בעיה כספית אדירה, אתה רודף אחרי תקציבים, מחפש שחקניות בעלויות לא גדולות, מוותר על החלום להחתים שחקניות מובילות בענף וזה לא רק בעונה הראשונה. גם בשנה שעברה ולפני שנתיים התמודדנו עם זה, את שירי פורת ששיחקה אצלנו בשנה הראשונה רצינו מאד להשאיר, אבל אי אפשר היה בגלל התקציב. אנחנו יודעים שאנחנו לא נצליח להגיע למקומות 1-6, אבל מחכים לימים טובים יותר ובינתיים מנסים לשרוד.
עזרא אברהם: שירי פורת וגם אלי הינטון קיבלו הצעות במאות אחוזים יותר גבוהות ממה שהיינו מסוגלים להציע להן. אבל לנו יש גאווה אחרת, שחקניות שלנו מגיעות כל שנה להיות 'תגלית העונה', הן משתדרגות בשכר, מתקדמות, משחקניות אלמוניות אין היום מישהו בענף שלא יודע מי זו ליהי דורון, אז אנחנו מתנהלים ועובדים עם מה שיש.
שמחה לב צור: הייתי 30 שנה בליגה הארצית משיקולים של מרכז אליצור ועכשיו כשהגעתי לטופ רציתי ורוצה להישאר בו.
בעונה הראשונה שעלינו גם אימנתי את הקבוצה בנוסף לכל, זו היתה שנה קשה שחסטה ממני את כל האנרגיה. כשהסתיימה הייתי צריך חודש כדי להתאושש. אבל זה הספורט ואנחנו אוהבים אותו. אני למרות הכל מאמין בכדורסל הנשים.

למה לא מצליחים להתרומם ולגייס תקציבים כבר הבאתם קבלות, הצלחות, הישגים?
שמחה לב צור: זה מתחלק לשניים קודם כל, גורם שייאבק על אליפות אנחנו לא יכולים להיות בתמיכה הקיימת. הקבוצה תלויה בתקציב העירוני והפערים בין ההשקעה הכספית של ראשי העיר באשדוד, רמלה ורמת השרון לאלה בנתניה עם עצומים, כאלה שאי אפשר לסגור. אצלנו העירייה עוזרת בתקציב שהוא מהנמוכים, אמנם גבוה מזה של פ"ת אבל עדיין לא כזה שמאפשר להיות במאבקי הצמרת. עד לפני שלוש שנים התקציב חולק שווה בשווה לשלוש קבוצות הייצוג בעיר, כדורגל גברים, כדורסל גברים וכדורסל נשים. בשנים האחרונות החליטו להקצות כספים על פי קריטריונים כהישגים, תארים, הבאת ספונסרים והעיוות הכניס אותנו לקשיים נוצר מצב שהקבוצות החזקות והמצליחות יותר גם מקבלות יותר כספים במקום שיהיה הפוך. אנחנו ננסה להציג את המצב הזה לראשת העיר ונקווה שהמצב יתוקן בקיץ.
אני מוכרח אבל לציין שיש מודעות בעירייה לקבוצה, יש רצון לדאוג ולסייע, מחוץ לאולם שלנו העירייה הקימה פסל 'כדורסל נשים' אין טענות במישור הזה אליה.
בני סלע: הרשות העירונית בפתח תקווה עדיין לא החליטה אם לתמוך ובכמה. כשעלינו לליגת העל בשנת 97'-98' ראש העיר היה תומך נלהב בספורט והתקציב היה גבוה, גם אנחנו זכינו לחלק ממנו. בשתי העליות האחרונות כבר התחלף ראש העיר, הוא קיצץ את תקציב הספורט כמעט לחלוטין, היתה בעיה של אישורי אולמות, אני זוכר שבשנת 2003 נאלצנו לשחק את משחקי הבית שלנו באור יהודה והיה מצב אבסורד שבאחד המחזורים המצב הכלכלי הביא אותנו לארח את רמת השרון באולם שלהם.
בסוף נובמבר התחלף ראש העיר והמצב אמור להשתנות, ראש העיר החדש, ברוורמן אוהד את הקבוצה, הגיע להרבה משחקים בשנים האחרונות כולל למשחק העליה שלנו ואני מקווה שזה מה שיביא את השינוי.


אז תלויים לחלוטין בעירייה?
שמחה לב צור: בנתניה עשו השקעה גדולה בספורט, הגדירו אותה כעיר ספורט ואומרים חשוב שתהיה קבוצת נשים ייצוגית בספורט, אבך כשמגיעים לדון בתקציבים מזלזלים. המנהלת הצליחה להשיג השנה 150 אלף ₪ ועוד כ-100,000 ממפעל הפיס אבל זה גרושים. אם העיריות לא תומכות אפשר לסגור את הקבוצה. כמו ברעננה, שיום אחד ראש העיר הודיע שמפסיק עם התמיכה והקבוצה ירדה ולמועדון כמו מכבי רעננה חייבת להיות קבוצה בליגת העל.


למה? איפה הספונסרים? קבוצה הגיעה לגמר גביע המדינה בשידור ישיר בערוץ הראשון לא מצליחה לגייס ספונסרים בשנה שאחרי?
עזרא אברהם: גמר הגביע במתכונת שהיה לא נתן זמן להתארגן ולמנף את העלייה לגמר. מחוסר ידיעה וודאות שנעפיל לא התחלתי לעשות הכנות קודם כך שנותרו לי בערך 24 שעות להריץ את העסק.
אבל תוך 24 שעות הצלחתי להגיע למצב שאנשים שבחיים לא הגיעו לכדורסל נשים פתאום ביקשו הזמנות בכמויות מטורפות. הגעתי לרמת מודעות אדירה בעיר, כשמ"מ ראש העיר ירד בסיום וחיבק את השחקניות, אבל אז התחלף השלטון והתחלנו מחדש.
פנינו לגופים עירוניים, הגעתי לפגישות עם חוברת מהודרת וחומר כתוב על הקבוצה, כל אחד אמר שישב בישיבת התקציב ויראה אם יכול לתמוך. פנינו לכל חברה שיש בעיר, לכל בית עסק, חברות ביטוח אבל למרות העניין שהביעו לא יצא מזה כסף. אם אין ראש עיר מקושר ספונסר יבוא רק מאהבה לענף והיום אין מספיק חשיפה לענף.
בני סלע: באולם שלנו בשנתיים הראשונות לא היה אפשרות להעביר שידורים בטלויזיה, רק בקיץ הותקן סיב אופטי לאחר שיחות ארוכות עם העירייה אבל אז התברר שאין עמדת שידור ולהתקין אחת כזו זו השקעה כספית שאין לנו, האולם היחיד עם עמדת שידור הוא ב'היכל הספורט' אבל זה אולם "קדוש" לכדוריד, ולכן לא שודרנו וקשה למשוך ככה ספונסרים.


ובנתניה, עיר של ספורט אי אפשר למצוא ספונסרים?
שמחה לב צור: אני לא זוכר גם בקבוצת הכדורגל שהצליחו להביא איזה מאמץ מנתניה. זו עיר קשה מאד בנושא הזה, 'סלקום' שהיה פה בעיר בחר לאמץ את סכנין דווקא, גם מפעלים כמו טמפו או איקאה ואפילו קניון עיר ימים החדש לא מוכנים לשים כספים בספורט, ואם לגברים קשה להביא אז בנשים עוד יותר קשה לפרוץ את החומה הזו. ראש העיר הבטיחה לעזור בנושא כבר לפני 5 שנים אולי השנה תצליח.


ועכשיו נוספה בעיה חדשה, בחוזר שהמנהלת הוציאה החל מהשנה הבאה לא יאושר מגרש שאין בו סלים מהריצפה. שתי הקבוצות היחידות שאין להן פתרון זה קבוצות שנאבקות על הירידה. אתם לא מרגישים ששוב מקפחים ומקשים?
כולם: מדובר בהחלטה טובה שצריך היה להעביר. אי אפשר לשחק במתקנים לא ראויים, צריך להיות קוד לבוש, קוד לאולם תקני ואם צריך למצוא פתרון נמצא פתרון.


אתם לא מפחדים ששוב זה ייפול כעול כספי?
שמחה לב צור: בחרנו לא לשחק באולם של הגברים כדי לבדל את קבוצת הנשים. הדרישה של המנהלת באה מאוחר מדי, אחרי דצמבר כשהעירייה סגרה את התקציב אבל ביקשנו עזרה למרות זאת ואני מאמין שיהיה בסדר, זה אינטרס עירוני גם שיהיה מגרש חלופי תקני לגברים.
בני סלע: יש שתי אופציות הראשונה שיפוץ 'סטלמך' והשניה לעבור לשחק ב'היכל הספורט' אנחנו בשיחות מתקדמות מול העירייה ומאמין שיימצא פתרון מתאים. מעבר לזה בשנה הבאה צפויים להתחיל לבנות מגרש כדורסל חדש סמוך לאצטדיון הכדורגל בגודל 3,000 מקומות, זו עוד בשורה מעודדת לעתיד.


אז בעצם הכל בסדר והפאניקה לא במקומה יש מספיק כסף?
עזרא אברהם: אני לא בא להגיד שהמצב טוב, אבל אני מאמין שהוא יגיע. גם רמלה הגדולה לא נבנתה ביום או יומיים. קבוצה שנלחמת על חייה צריך לפרגן לה, אני לא מבקש כסף מהמנהלת או מהאיגוד כי אין מאיפה, אבל שיפרגנו. בכסף גדול אני לוקח אליפות בקלות, אבל אנחנו בונים פה בית חם, תלכיד, דברים שהם מעבר לכסף אנחנו נותנים לשחקניות אהבה והן מעריכות את זה.
הכי קל להרים ידיים ואז מה, נסגור את הבאסטה? שיהיה רק את ארבעת המועדונים הגדולים?


אז אתה נושא את עול הענף על כתפיך?
עזרא אברהם: אני מגיע מענף הג'ודו תחום שאין בו כסף בכלל, ותראה את ירדן ג'רבי, בלי כסף קרעה את התחת, באה מאהבה מהרצון לעשות ספורט ולהצליח ותראה לאן היא הגיע. אני מתחיל את היום עבודה שלי ב-6 בבוקר כדי לשלב בין העבודה והכדורסל אבל לא נכנע כי ספורט בשבילי זה בלב ואהבה, לא ביזנס ואינטרסים פוליטיים.

עד שיבוא הכסף נמשיך להלחם ולאכול מרורים (צילום: מנהלת הליגה)

אז למה קבוצות מוותרות על עלייה או בוחרות לרדת כמעט מדי שנה? מפונקים?
שמחה לב צור: קבוצות מפחדות לקחת הימורים והלוואות על חשבון כסף עתידי. אומרים שעד שלא יהיה כסף בטוח אז לא יעלו. יש גם עיריות שלא נותנות כמעט בכלל תמיכה או סכום זניח, עם זה אי אפשר לשרוד, אני מסכים.
לדעתי, המנהלת צריכה ליצור "קרן" מסויימת ולתמוך בקבוצות באמצעות 'הלוואות' ולשכנע ראשי עיר בפריפריה כמו חיפה, בגליל, בירושלים ובאר שבע לתמוך.
בני סלע: יש חבל ארץ גדול כמעט נעלם בכל האזור של הגליל התחתון בטבריה שם, למה אי אפשר לפתח שם את הכדורסל ליצור פרויקט שם?
עזרא אברהם: קבוצות פוחדות להתמודד עם הקשיים עם האתגר שנקרא ליגת העל ופתח אותו להלחם בקשיים כמערכת של כל הקבוצות.


אם תשארו, שנה הבאה שוב מלחמת הישרדות?
שמחה לב צור: אנחנו כבר שלוש שנים בתחתית אבל זה ממש לא אומר שהיינו צריכים להיות פה. הקבוצה היתה יכולה לתת יותר. שנה שעברה בחלק האחרון של העונה בזכות עבודה נכונה עשינו 4 ניצחונות ב-7 משחקים ונשארנו בליגה. אנחנו נקח שבוע חופש ונסתער על העונה הבאה.
ננסה לחפש ספונסר נוסף ואם נצליח למצוא כזה שיביא עוד 100-200 אלף ₪ נכוון למקום 4-5.
עזרא אברהם: שנה שעברה היתה לנו עונה טובה, פגענו בשלוש הזרות הרוקיות הבאנו את גארדנר וגידן שאתה רואה מה הן עושות בענף. השנה הצלחנו קצת פחות באותו תקציב. זה לא אומר שכסף הוא הכל, יש עוד הרבה דברים מסביב ושנה הבאה ננסה להשאיר את השחקניות שאנחנו רוצים ואם העירייה תחליט להשקיע ולעזור נבנה קבוצה חזקה, אם לא נמשיך להילחם ערב-ערב, נאכל מרורים אבל נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים באהבה.
בני סלע: זו היתה עונה משוגעת, לא היתה לי עוד כזו. שתי פציעות קשות של שחקניות חשובות מעיין דגן עוד לפני פתיחת העונה ואיילה בלחסן במהלך העונה. היתה בעייה עם וולנטיין שהיינו צריכים לשחרר ואז בעיות בירוקרטיה מנעו מאיתנו לשתף את מקלארן עד המחזור החמישי, אם הכל היה הולך טוב היינו יכולים להיות במקום אחר היום.


אופטימיים?
עזרא אברהם: יש לנו קהל גדול אולי השלישי אחרי אשדוד ורמלה ומה שבסוף ירים את הליגה זה הקהל. אם תהיה ליגה טובה ויהיה עניין גם ספונסרים יגיעו ותהיה ליגה תחרותית וטובה.
הפנטזיה של זו ליגה ישראלית נטו, אני רוצה לראות קבוצה ישראלית גאה, כמו בימים כילד שצפיתי באליצור חולון ובני יהודה, צריך להחזיר את הימים האלה. רמסו את הליגה, זה מתחיל בעיתונות בכל אלה שמדברים על הדרת נשים אבל אפילו טבלה של ענף הנשים המוביל לא שמים, בניגוד לטבלאות מהליגות האיטלקית והאנגלית. אין סיקור מעבר לתוצאות ופה מתחילה הבעיה. זו מלחמה מורפת, אבל צעד אחרי צעד בונים פה הכל מחדש, היה חורבן.
גדלו כאן שחקניות נהדרות, היתה נבחרת מצוינת אבל הענף נשאר במקום, מישהו פספס את הרכבת.
שמחה לב צור: אני תמיד אופטימי. מה שקצת בכל זאת מערער אותה אלה השחקניות שלא כולן הרימו את הכפפה שנתנו להן כשהורדנו זרה, הדור של ליעד סואץ נעלם, שחקניות כמו טלי נוי שהיו רצות כל בוקר בים בפגרה והולכות לחדר כושר לא קיימות, הן מגיעות לקבוצה לא בכושר לא עושות אקסטרא מחוץ לאימונים ובעיקר לא יציבות, מוכרח לבוא שינוי בגישה שלהן ואני אופטימי שזה יקרה בעתיד.


עוד מילה לסיום?
בני סלע: יש עוד נושא אחד שהמנהלת עשתה לאחרונה ולא נתנו עליה את הדעת – העברת המשחקים ליום רביעי. אחרי מאמץ גדול העברנו את המשחקים ליום רביעי גם מתוך העובדה ששחקניות רבות מהליגה הלאומית אמרו שלא יכולות להגיע למשחקים בימי שני שכן מתאמנות לקראת המשחק בשלישי. המחזור עבר ליום רביעי והן עדיין לא מגיעות, ואני לא מצליח להבין את הסיבה אתן אנטי? זה חרם? הן צריכות להציף את היציעים!
שמחה לב צור: לשחקניות חייבת להיות משמעת עצמית, הן מתפרנסות מהענף הזה ובמהלך הפגרה הן חייבות לדעת שצריכות להמשיך ולעבוד להגיע לעונה הבאה בכושר, להראות יציבות.
עזרא אברהם: לא צריך לחפש את הבעיות, יש הרבה כאלה. אני הגעתי ממערכת שלא היה בה כסף, לקחנו שחקניות לחו"ל והבאנו הרבה כבוד, כי ספורט צריך לבוא מהלב.