שירלי שבתאי, שחקנית הפועל מעגן מיכאל, במכתב מרגש בשמה ובשם שחקניות הפועל מעגן מיכאל, לשחקנית הפועל זיכרון יעקב, ענבר וקסמן - שהראתה אתמול, שגם הדרבי הוא לא מעל הכל. קודם כל בני אדם, אחר-כך כל השאר.
תמונות: לואיס קוריאל, זיכרון יעקב
"בשביל להיות ספורטאי גדול, צריך קודם כל להיות בן אדם גדול"
כמה פעמים שמענו את המשפט הזה במהלך הקריירה? אבל גם פה, בליגה הלאומית, חצי מקצוענית חצי חובבנית, עדין אנחנו רואים שחקניות תחרותיות לגמרי שיעשו הכל ובכל דרך אפשרית כדי לנצח. הייתי רוצה לשתף במקרה, שלי אישית עשה צביטה בלב - במובן הכי חיובי של המילה.
מעגן מיכאל נגד זכרון יעקב, דרבי לכל דבר, עם כל מה שזה אומר, הרבה דם, יזע ולפעמים גם דמעות.
שניה לפני הג'אמפ בול ענבר וקסמן, שחקנית זכרון יעקב, שומעת את שחקנית קבוצתה מצחקקת עם היריבה, ומיד אומרת "חברות, חברות אבל עד המגרש" בחצי הומור אבל בתוך רגע ארשת הפנים של הבנות הופכת לרצינית במיוחד.
שריקת הפתיחה- זכרון משחקות מעולה, פותחות פער מבטיח, מעגן מיכאל מצליחות להפתיע אפילו את עצמן כשמשלימות מהפך, 7 דקות לסיום המשחק, מעגן מיכאל ביתרון זעיר, הלחץ בעיצומו, ואז זה קורה- שחקנית מעגן מיכאל בהתקלות עם השחקנית היריבה מסובבת את המרפק וצונחת לפרקט בבכי.
זוכרים את ההיא שהזהירה- "אין חברות על המגרש", אז היא גם הראשונה שנחלצה לעזור לה, להרגיע אותה, להסביר לה שהיא פיזיוטרפיסטית במקצועה והיא רוצה לבדוק אם יש פריקה, אחרי טיפול קצר מסייעת לה לקום ומלווה אותה לספסל, בזמן שכולנו מתכוננת לחידוש המשחק, נראה שוקסמן שכחה שהיא בכובע השחקנית ועברה לכובע הפיזיורפיסטית, נדהמתי.
היא חבשה לה את היד ואפילו שריקת השופטים לא הפריעה לה לסיים את המלאכה. אז נכון, בליגת העל ובחלק מקבוצות הלאומית יש פיזיוטרפיסט צמוד, לנו אין, בעיה שלנו, אז זהו שלא, לא מבחינת ענבר וקסמן.
נגמר המשחק, 54-53 למעגן מיכאל, לוחצים ידיים. ענבר ישר הולכת לבדוק לשלום השחקנית-קודם כל בן אדם גדול כבר אמרנו?
אז ענבר וקסמן- אותי הצלחת לרגש. תקראי לזה נאמנות למקצוע, או בכל דרך שתבחרי, הוכחת לי שאכן ספורטאי גדול הוא קודם כל בן אדם גדול. וכן ירבו ספורטאים כמוך
תודה לך.
שחקניות מעגן מיכאל וזיכרון יעקב