א. תחילת הקריירה... התחלתי לשחק כדורסל בגיל 7. בתור ילדה עברתי בין הרבה חוגים עד שהגעתי לחוג כדורסל בבית הספר, ואז הבנתי שכדורסל קצת יותר מעניין אותי מהשאר. משם הדברים התגלגלו ואני זוכרת במעורפל ששיחקתי גם איזו שנה עם קבוצת בנים, עד שהמאמנת שלי בחוג בבית הספר כיוונה אותי למועדון מכבי רמת חן, בשכונה בה גדלתי. בסופו של דבר מצאתי את עצמי משחקת בכל הקבוצות באגודה.


ב. כדורסל כחלום ילדות... האמת שאצלי הדברים קרו במסלול קצת הפוך. הכדורסל לא היה 'חלום ילדות' בשבילי, הוא היה משהו שאהבתי לעשות ושתמיד היה חלק ממני, שעתיים ביום של מין בועה כזו מהחיים אבל אף פעם לא ראיתי בזה משהו באמת מקצועני. עד שלפני משהו כמו שלוש שנים (אולי אפשר לקשר את זה להתפתחות איטית?:-) ), הבנתי שזה באמת הדבר שאני רוצה לעשות ומוכנה להשקיע בו ולא רק כתחביב. אני חושבת שהשינוי הגיע כי התבגרתי והזווית ראיה שלי על החיים ועל הכדורסל השתנתה והבנתי שאם אני כבר עושה משהו אז זה עד הסוף.
אז אצלי החלום להיות שחקנית כדורסל בליגת העל ולהגיע הכי רחוק שאפשר אישית וקבוצתית התגלה רק בזמן האחרון ואני שמחה שאני יכולה לחיות את החלום שלי.

ג. עיצב אותי כשחקנית... השנה האחרונה שלי ברמת חן, בה לא קיבלתי הזדמנות להוכיח את עצמי בזמן משחקים, חישלה אותי מצד אחת ומצד שני נתנה לי מוטיבציה ורצון לצאת ולהוכיח את עצמי ולעצמי שמגיע לי לשחק. אני שמחה על הבחירה והדרך שעשיתי מאז.
אבל, אני גם חושבת שמה שעיצב אותי כשחקנית הוא לא אירוע כזה או אחר אלא מכלול של דברים וחוויות נוספות. אם זה היו כל המאמנים שעברתי ושליוו אותי בדרך, והיו לא מעט, שמכל אחד לקחתי משהו. ההורים שלי שתמיד שם בשביל לתמוך בכל מצב ובלי תנאים, האימונים בקבוצות עם שחקניות שהיו גדולות ממני, ולקחת חלק במעמד של גמרים בגילאי ילדות ונערות למעמדים


ד. מועדון שהוא בית... בשבילי המועדון שאפשר לקרוא לו בית הוא רמת חן. לחזור לשם תמיד נותן הרגשה חמה ושל שייכות. גדלתי שם, עברתי בכל הקבוצות, מבית ספר לכדורסל ועד לבוגרות. השנה זו השנה הראשונה שלי 'מחוץ' לבית(הייתי רק מושאלת לבני יהודה אז לא הייתי באמת שחקנית חופשיה), עם קצת חששות הופתעתי ושמחתי לראות שיש עוד מקומות כאלו בחוץ שגורמים לך להרגיש ככה כמו בני יהודה ופתח תקווה.

ה. אירוע שיא בקריירה... קשה לי לבחור אירוע אחד כי היו כל כך הרבה אירועים גדולים ומשמעותיים בשבילי בתור שחקנית נערות, אבל יש אחד שתמיד מלווה אותי וחקוק שם חזק. בגיל ילדות, היינו משחק אחד מאליפות, הגענו למשחק גומלין בבית נגד חדרה בפיגור של 10 נקודות. כמה שניות לסיום הובלנו ב-8 נקודות הפרש והמאמנת, בזמנו, גלי לקחה פסק זמן. אני ממש זוכרת אותה אומרת לי לקחת את הכדור ולזרוק שלשה, ואם אני מרגישה שאין לי אומץ אז למסור לשחקנית אחרת ושהיא תלך לסל. ברור שלקחתי את השלשה (אגב הראשונה שלי אי פעם) והכדור נכנס. לקחנו אליפות וזו הייתה הרגשה שעד היום אני לא מצליחה לתאר.


ו. להיות שחקנית ישראלית... להיות שחקנית ישראלית זה קודם כל כיף וזכות שקבלנו לעשות ולעסוק במה שאנחנו אוהבות לעשות. מעבר לזה, זו עבודה קשה, התמודדות יום יומית מול עצמך, מול הקבוצה, מול סיפוק ענק מצד אחד ולפעמים גם מול אכזבה כואבת. זה לדעת שכל יום זה יום חדש שמביא אתו חוויות חדשות. זה לדעת להרים את עצמך ואת הסובבים אליך ותמיד לחשוב קדימה על היעד הבא.


ז. להסתכל, בסוף הקריירה, אחורה ולהגיד שהשגתי... אני חושבת שאני עוד לא נמצאת במקום שאני יכולה להסתכל אחורה ולהגיד שהשגתי כי בסה"כ אני עוד בתחילת הדרך ויש עוד כל כך הרבה דברים לפני. אבל אם תשאלו אותי בעוד 10 שנים, אני ארצה להסתכל אחורה ולהרגיש סיפוק, להרגיש שמיציתי את עצמי ב200%, להיזכר בחוויות שמשאירות אותך עם חיוך וגאווה ולראות שהייתי חלק משמעותי בקבוצות ששיחקתי בהן ואולי גם לאסוף כמה תארים על הדרך.




(צילום: אלונה חליוא)


ח. השאלון המהיר - "הכי ליהי דורון"...

1. האירוע הכי גדול/משמעותי– שיצאתי מהבועה 'הנוחה' שליוותה אותי ברמת חן ויצאתי החוצה לקבל הזדמנות להוכיח את עצמי.	2. ההחמצה הכי גדולה שלי- שנזכרתי קצת באיחור לתת את ה-100% שלי, אבל אף פעם לא מאוחר מדי .
3. הכי רוצה להספיק לעשות בחיים– לסמן 'וי' על כל השאיפות שלי ועל הדרך לראות ולבקר בכל העולם.	4. הכי מרגיע אותי- בקיץ-ים. בחורף- אני מנסה את מזלי במטבח.
5. הכי מרגיז אותי- האמת שיש לי פיוז קצר אז הרבה דברים מעצבנים אותי אבל אני גם נרגעת מאוד מהר.	6. הכי מצחיק אותי- לראות אנשים נגררים אחרי השטויות שלי.
7. התכונה הכי דומיננטית שלי- פייטרית. אני מאמינה שאין דבר שארצה שלא אוכל להשיג.	8. הספר הכי טוב שקראתי– שומרת אחותי.
9.הסדרה הכי טובה שראיתי– ללא ספק, 'שובר שורות'.	10. הדיסק הכי טוב ששמעתי- המיטב של שלמה ארצי
11. הכי משפט שמלווה אותי (מוטו לחיים)- Happiness is when what you think, say and do are in harmony.	12. הכי הייתי רוצה לשחק לצד- קווין דוראנט.