א. תחילת הקריירה... בתור ילדה עם 3 אחים גדולים ממני ניסיתי להתחבר אליהם ולבלות איתם כמה שיותר. חלק מזה היה זמן במגרש כדורסל מחוץ לבית ומאז שזוכרת את עצמי ביליתי שם שעות רבות במהלך הימים ומאוד אהבתי והתחברתי למשחק ולספורט בכלל.
בגיל 13 הוריי רשמו אותי למועדון מכבי חיפה בקבוצת נערות ב' כששנה לאחר מכן התאמנתי גם בנערות א' לא הייתי מהמבריקות, שכן רק התחלתי להבין את המשחק באופן יותר מקצועי אבל הוא תפס חלק גדול כבר בזמנו במהלך חיי היומיום שלי ובסוף כיתה ט' קצת לפני שהייתי בת 15 פנו אליי מתן בירנבאום ולירן בר אל מעמק יזרעאל במטרה להצטרף למועדון ולהשתתף בליגה הלאומית בנערות ב' וא'. הם עשו עליי רושם מצויין מבחינה מקצועית ומבחינת הרצון לקדם שחקניות ישראליות צעירות וקסם לי הרעיון לנסות לקחת את הכדורסל צעד אחד קדימה באופן יותר מקצועי ופחות חובבני. מבית ספר הריאלי בחיפה עברתי ללמוד בנהלל ותוך זמן קצר התאהבתי במקום, באנשים מסביבי ומהמנטאליות שהיא מעט שונה מאשר בעיר ופשוט המשכתי לתוך זה ונהנתי מכל רגע, אלו היו 5 שנים מעצבות ביותר בתור נערה וכל המכלול שבמקום, באנשים ובעיסוק בספורט- השאיפה למצויינות בתוך סביבה תומכת כזאת תרם לי מאוד בהתפתחות למי שאני כיום.



ב. כדורסל כחלום ילדות... מאוד התחברתי למשחק בגיל צעיר, הייתי נשארת לראות משחקי NBA מאוחר בלילה, הולכת הרבה למגרשי אספלט בשכונה שבה גרתי, גם כשלא היה לי ידע גדול בכדורסל- פשוט אהבתי לגעת בכדור, אני מניחה. הייתי מחפשת קטעי שליטה בכדור באינטרנט ומנסה ללמוד אותם בעצמי וכנראה שהשאיפה הטבעית שלי פשוט להתקדם ולהצליח היא מה שגרמה לי להמשיך כל רגע בתחום ולחלום להיות שחקנית מקצוענית.



ג. עיצב אותי כשחקנית... מה שעיצב אותי בתור שחקנית זו החוויה שבשאיפה משותפת להצלחה, הרעיון של אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד שחוויתי בעמק. הסיטואציה המיוחדת הזאת של אקדמיה באווירה משפחתית עם כל הלחצים, הפיקים (שיאים), השאיפות, האכזבות וההצלחות שיש בספורט אבל בצורה של למידה והתעצמות שיש בעמק, וכמובן לירן בר אל שלקח אותי למרות המכשולים שהיו, עבד איתי, השקיע בי, כיוון אותי מקצועית ואישית ועל זה אני חווה לו תודה ענקית שהמון בזכותו אני מי שאני כשחקנית ובנאדם.
יחד עם החוויה של להיות שחקנית נבחרת ישראל שבה אף פעם לא הייתי שחקנית מובילה, אבל למדתי בזכות זה להלחם על הדקות שלי, המקום שלי, לפעמים על האגו שלי וכמובן להעריך כל דקה שאני דורכת על המגרש במשחק ובאימון ולתת מעצמי 100 אחוז.



ד. מועדון שהוא בית... כמובן 5 שנים מתוך כמעט 9 שאני משחקת כדורסל מקצועני הם משמעותיות מאוד לכן עמק יזרעאל הוא ללא ספק תמיד מועדון שהוא בית בשבילי, נחשפתי לחבורה של בנות איכותיות עם אהבה גדולה לכדורסל , כזאת שלא מוצאים בכל מקום. שעשו לי גם את התקופה הזאת למדהימה וגם לימדו אותי הרבה על ערכים של המשחק הקבוצתי הזה כמו חברות, מחוייבות, התמודדות עם מצבי לחץ והתמודדות עם הצלחה וחוסר הצלחה.

ה. אירוע שיא בקריירה... נכון להיום אירוע השיא שלי הוא הזכייה בגביע המדינה בנערות א בעמק יזרעאל בסיום כיתה יב' אבל אני רואה את עצם העובדה שאני בליגת העל אמנם כנקודה חשובה בפניה עצמה אבל חושבת שדבר זה צריך להיות שאיפה של כל שחקנית צעירה ולכן הוא דבר חשוב אבל אני רק בתחילת דרכי ומצפה ומאחלת לעצמי אירועי שיא גדולים וטובים בהמשך הקריירה.



ו. להיות שחקנית ישראלית... להיות שחקנית ישראלית בעיניי זה קודם כל לאהוב ספורט. כל סוג שהוא. את חייבת שתהיה בך את התשוקה להצליח למרות המכשולים שבדרך וזה כבר מביא איתו את כל השאר, את ההקרבה, המחוייבות, וההתמודדות כשהולך וכשפחות הולך. כיום בתור שחקנית ישראלית צעירה בליגת העל אני רואה כמה חשוב לעשות את המהלך הזה ולהיות חלק מההתמודדות הזאת בליגת העל בגיל מוקדם על מנת להבין מה היא הרמה הנדרשת, להצליח להתאקלם בליגה כהתחלה ולאחר מכן להפוך את עצמך לשחקנית לגיטימית ברוטציה ומשם לרמה של שחקנית משמעותית ומובילה.


ז. להסתכל, בסוף הקריירה, אחורה ולהגיד שהשגתי... בפן האישי אשמח מאוד להפוך לשחקנית מובילה בליגת העל ולחוות כמה שאוכל מהמשחק. מעבר לזה ארצה לעזור לגרום לילדות ושחקניות צעירות להתחבר לכדורסל ולספורט בכלל.




(תמונה: "גליל עולה")


ח. השאלון המהיר - "הכי עלית כהן"...

1. האירוע הכי גדול/משמעותי– המעבר בגיל 15 לעמק יזרעאל.	2. ההחמצה הכי גדולה שלי- נופיתי בנבחרת פעמיים יום לפני היציאה לאליפות.
3. הכי רוצה להספיק לעשות בחיים– לטייל במקומות שונים בעולם.	4. הכי מרגיע אותי- אוכל כמובן! :).
5. הכי מרגיז אותי- אנשים שמרוכזים בעצמם יותר מדי.	6. הכי מצחיק אותי- שנינות.
7. התכונה הכי דומיננטית שלי- יכולת הזדהות. באופן אוטומטי תמיד מכניסה את עצמי לנעליים של מי שמולי.	8. הספר הכי טוב שקראתי– עדיין לא קראתי את הספר שיכולה להצביע עליו כ"הכי טוב", אני פתוחה להצעות.
9.הסדרה הכי טובה שראיתי– "חברים"- קלאסי אבל הכי טוב שיש מבחינתי .	10. המוסיקה הכי טובה ששמעתי- שירים של גידי גוב – הוא המלך.
11. הכי מעריצה את- אחי הבכור, אופיר, שהוא בנאדם מדהים ומיוחד מאוד באופיו, הוא לומד כבר כמה שנים רפואה באיטליה וקצת חסר לי ביומיום	12. הכי הייתי רוצה לשחק לצד- ריקי רוביו.

13. הכי משפט שמלווה אותי (מוטו לחיים)- "פשוט להמשיך הלאה".