א. תחילת הקריירה... לפני שהתחלתי לשחק כדורסל הייתי בהמון חוגי ספורט-שחייה,טניס,בלט,ג'ודו ובאף אחד מהם לא באמת התמדתי והשתעממתי דיי מהר.
בגיל 10 הלכתי עם אבא שלי, שהיה שחקן כדורסל באס"א ירושלים (אז בארצית שהיתה הליגה השניה), לאימון כדורסל שלו ואפשר להגיד שהתאהבתי!
מיד לאחר מכן ההורים שלי רשמו אותי לקבוצת הקטסל של א.ס.א ירושלים, בניגוד לענפי הספורט האחרים הכדורסל ישר 'עשה לי משהו' והפך לחלק בלתי נפרד ממני, הייתי כל הזמן עם הכדור, אחרי אימונים הייתי הולכת לשחק בחוץ,וכך היה עד כיתה י'.
בכיתה י' עברתי למכבי רעננה, רוני קאן שאימן שם באותה תקופה ראה אותי באחד ממשחקי הילדות, כששיחקתי נגדו עם ירושלים והרבה בזכותו עברתי לשם.
המשכתי להתגורר בירושלים ו-5 פעמים בשבוע אמא שלי היתה מסיעה אותי לאימונים ברעננה, אז הבנתי שהכדורסל הולך להיות עבורי יותר מסתם אהבה. בגיל 15 וחצי רוני העלה אותי כבר להתאמן עם הבוגרות, פחדתי אבל הוא היה מהבודדים שהאמינו בי ואמרו שאגיע רחוק למרות המימדים שלי.



ב. כדורסל כחלום ילדות... מהר מאוד הבנתי שכדורסל זה המקצוע שארצה לעסוק בו וזה הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אני חייבת לציין שעשיתי המון ויתורים בילדות ובבגרות שלי למען הכדורסל חברים, משפחה, טיולים וכו'.
אני זוכרת שלא הצלחתי לצאת לאף טיול שנתי בתיכון בגלל שזה התנגש לי עם ימים של המשחקים וממש התבאסתי שלא יכולתי ליהנות עם החברים שלי, אבל אני שמחה שעשיתי את זה למען המטרה- להתקדם ולהצליח ככל שאוכל.



ג. עיצב אותי כשחקנית... אירוע מיוחד שאני זוכרת שעיצב אותי כשחקנית היה כשהייתי בת 14, בנבחרת הקדטיות גלית מוסאי ניפתה אותי מהנבחרת יום לפני הטיסה. אני זוכרת שבכיתי והרגשתי "שכל העולם חרב עלי" יומיים הייתי בדיכאון ואז החלטתי שבמקום שזה ככה יפגע בי - להיפך זה רק יחזק ויחשל אותי. אחרי שעברו היומיים האירוע גרם לי לרצות עוד יותר להצליח ולהוכיח לכולם ולעצמי מה אני מסוגלת. שנה אחר-כך כבר הייתי הרכזת הראשונה בנבחרת הקדטיות ומאז כל שנה הייתי בכל הנבחרות הצעירות של ישראל.
במהלך הקריירה שלי עברתי הרבה מאמנים שתרמו לי כל אחד בידע שלו ובאשיות שלו חשוב לי לציין את עופר רון שהיה המאמן האישי שלי מגיל 13 שהרבה בעזרתו הצלחתי להגיע לאן שהגעתי. אפשר גם להגיד שמבחינת סגנון משחק, טישה פנג'רו הייתה המודל לחיקוי שלי ביכולת המסירה וריכוז המשחק שלה.



ד. מועדון שהוא בית... באופן טבעי רמת השרון הוא בית בשבילי. למרות שלא גדלתי שם, שיחקתי במועדון 4 שנים והרגשתי כמו בבית. היו לי הרבה הצלחות וגם כמה פחות כמו בכל משפחה טובה. גם מבחינת התנאים אני יכולה לומר שאין כמעט מועדונים כמו רמת השרון ומה שנותנים לשחקנית.
זאת השנה הראשונה שאני משחקת בהפועל ראשון לציון ואני חייבת לציין שמהשנייה הראשונה הם נתנו לי הרגשה של בת בית ואני שמחה שנתנה לי ההזדמנות הזאת.

ה. אירוע שיא בקריירה... אני רוצה לציין שני אירועי שיא בקריירה, שניהם מאותה עונה גדולה ב-2010. הראשון, הזכייה בגמר גביע המדינה עם רמת השרון. שיחקנו בגמר נגד אליצור רמלה וניצחנו! האירוע עצמו היה מדהים ומרגש במיוחד כי נשיא המדינה שמעון פרס נכח במשחק. אין גאווה יותר גדולה מזו שנשיא המדינה לוחץ את ידי ואומר לי "יופי של משחק" - ללא ספק זה אירוע שלא אשכח כל חיי.
האירוע השני הוא הזכייה באליפות המדינה באותה שנה. מה אפשר להגיד על זכייה באליפות? וואוו מאחלת לכל שחקנית לחוות את הרגע הזה. הייתה לנו עונה מדהימה ואולי לא היינו הקבוצה הכי מוכשרת אך התחברנו כלכך טוב ופשוט נהנו לשחק ולהיות ביחד, פשוט הגיע לנו.



ו. להיות שחקנית ישראלית... בעיניי זאת גאווה. אני זוכרת, בכל שנה, שכשהייתי בנבחרות הצעירות של ישראל הרגשתי גאווה רק מעצם לבישת הגופייה של ישראל וייצוג המדינה.
בליגה שלנו להיות שחקנית ישראלית זוהי מלחמה מתמדת, להיות לא פחות טובה לצד השחקניות הזרות ולהוכיח כל פעם מחדש שמגיע לי לשחק.



ז. להסתכל, בסוף הקריירה, אחורה ולהגיד שהשגתי... אסתכל על עצמי בגאווה ואגיד שעשיתי את כל מה שיכולתי על הצד הטוב ביותר. בצעירותי תמיד אמרו שבגלל הגובה והמימדים אין לי סיכוי להצליח אבל עם עבודה קשה והתמדה הוכחתי שעבודה קשה מנצחת ומשתלמת.
אוכל להביט אחורה ולספר לילדים שלי שהייתי קפטנית באחד המועדונים הגדולים בארץ ואף זכיתי בגביע המדינה ובאליפות.(בעזרת השם מקווה לזכות בעוד תארים עד אז..:) )







ח. השאלון המהיר - "הכי יעל אהרונוב"...

1. התכונה הכי דומיננטית שלי- ווינריות, אפילו לאחיין בן ה7 שלי אני לא נותנת לנצח אותי כשאנחנו משחקים יחד.	2. האירוע הכי גדול/משמעותי– שפגשתי את בעלי שהוא שופט כדורסל בליגת העל לגברים. הוא שפט אותי במשחק אימון של נבחרת העתודה ומשם זה היסטוריה...
3. ההחמצה הכי גדולה שלי- לצערי קרתה לפני כמה ימים, ההפסד ברבע גמר גביע המדינה לרמת השרון ב3 נק הפרש. הרגשתי שיכולנו לנצח!	4. הכי משפט שמלווה אותי (מוטו לחיים)- "מחר יום חדש". משפט שמלווה אותי בעיקר ברגעים קשים ותמיד נותן לי כח ואמונה שיהיה בסדר והכל ייסתדר.
5. הכי מרגיע אותי- ים ושיחות עם גיא ועם ההורים שלי.	6. הכי מצחיק אותי- פדיחות וחוסר טאקט – אגב, אני אלופה בזה...
7. הסדרה הכי טובה שראיתי– "האישה הטובה", ללא ספק!	8. הספר הכי טוב שקראתי– אני מתביישת להגיד אבל זה היה כל-כך מזמן שאני לא זוכרת....
9.הכי מרגיז אותי- חוסר אכפתיות ושקרנים	10. הדיסק הכי טוב ששמעתי- המיטב של אריק איינשטיין.
11. הכי מעריצה את- ההורים שלי! אין הורים יותר תומכים, דואגים ואוהבים מהם!	12. הכי רוצה להספיק לעשות בחיים– לזכות בעוד תואר.