תמרה ג'יימס
צילום: אלונה חליוא
|
אחת על אחד עם תמרה ג'יימס
רענן צרפתי
,29/03/2013
בעיצומה של סדרת הפלייאוף המרתקת בין אליצור רמלה לרמת השרון פגשנו לשיחה את אחת השחקניות הצבעוניות והנחמדות בליגה, אמא במשרה מלאה ושחקנית שעושה שמח בכל חדר הלבשה - תמרה ג'יימס.
אומנם אובמה הבריז לנו בדקה התשעים (רציתי לשאול אותו על טורניר ה-NCAA) ולקאנדיס פארקר בדיוק נגמר הטוקמן, אך למרות זאת לא התבטלנו ולא התלבטנו ומצאנו עבורכם אישיות לא פחות מרתקת.
בעברה היא שיחקה ברמת חן, בנות השרון ואשדוד. היא הקלעית המובילה בכל הזמנים במכללת מיאמי פלורידה, שם למדה דרמה. חברותיה לקבוצה נדהמות מיכולתה לשלב בין הורות במשרה מלאה (אמא לדיון ג'וניור בין שנה וארבעה חודשים), לבין מקצוענות ברמה הגבוהה ביותר. כיום, היא מובילה את הליגה באחוזי קליעה לשתי נקודות ומאורסת לשחקן הכדורסל דיון דאוול.
התחלת את העונה בבית אחרי הריון ולידה ושנה ללא כדורסל, חלק פקפקו ביכולת שלך לשוב לשחק ברמה הגבוהה, עד כמה זה הפתיע אותך להגיע למצב שאת מובילה את אליצור רמלה בנקודות ונמצאת כפסע מעליה לגמר?
"תמיד האמנתי ביכולת שלי והייתי נחושה בכל ליבי לעשות את כל מה שצריך בכדי לשוב לדבר שאני אוהבת שזה לשחק כדורסל. היה לי רצון מיוחד, בעיקר בגלל הלידה, להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לשוב לשחק כדרוסל ולהיות שחקנית מובילה."
אין זה דבר של מה בכך לשוב לקדמת הבמה אחרי הריון ושנה ללא כדורסל, כיצד עשית זאת?
"תמיד הייתי טיפוס שעובד קשה, עשיתי כל מה שצריך, אימונים נוספים, עבודה נוספת, עוד שעות של זריקות באולם ואימונים עם מאמן אישי. ידעתי שאני רוצה להמשיך לשחק כדורסל ואני שמחה שרמלה נתנו לי את האפשרות להוכיח שעדיין אני יכולה לשוב ולשחק ברמות האלה."
התאמנת אצל שניים מהמאמנים הטובים ביותר בתחום, עדני דגן (רמת חן ואשדוד) ועדן ענבר (רמלה). נראה שאת שניהם את מכירה ומוקירה. מה ההבדלים ביניהם מנקודת מבטך?
"כמו שאמרת, שניהם מאמנים טובים מאוד, שמביאים הרבה תשוקה למשחק. הם דורשים הרבה מהשחקניות שלהם, גם משחקניות החמישייה וגם משחקניות הספסל. עדן מאוד מדוקדק בהכנה שלו למשחקים, הוא מתייחס לכל הפרטים במשחק ולא מחמיץ שום פרט בשום משחק.
עדני מאוד אנרגטי, אמוציונאלי, צועק ומשתולל, גורם לכולם לעבוד קשה. הוא משוגע על המשחק, וממש חי אותו. אני אוהבת מאוד את שניהם. הם מאמנים שיתנו לך גיבוי וילחמו עבורך וזה חשוב מאוד עבור שחקנית."
נבחרת במקום השמיני בדראפט, את משחקת נגד שחקניות WNBA בארץ על בסיס קבוע ונותנת מולן תפוקה מרשמיה, כישורי המשחק שלך גבוהים ביותר, האם לאור זאת את מרגישה קורטוב של החמצה לגבי הקריירה שלך ב- WNBA?
"האמת שלא כל כך. אומנם החלום שלי היה להגיע לשם וזה החלום של כולן אך בפועל זה לא כל כך נוצץ כמו שזה נראה. בכדי להצליח שם צריך להגיע בסיטואצה מסויימת ולהגיע במצב גופני טוב מאוד. עבורי זה לא עבד כל כך טוב."
את מרגישה שלמה עם זה, גם כאשר את רואה שחקניות שאינן טובות ממך משחקות שם?
"אני מרגישה בסדר עם זה, שכן יש לי זמן לבלות עם המשפחה שלי, בעיקר עכשיו שאני אמא לילד. אני מעדיפה שלא ללכת למחנה אימון ולנסות למצוא קבוצה, אלא לנוח קצת , ואחר כך לעבוד קשה בשביל העונה הבאה."
אני משתדל לראיין שחקניות שיש להן איזה זיקה
לקהילה. מה זה בדיוק Tamara James foundation? עד כמה חשוב לך הארגון הזה ומהי תרומתו לקהילה?
"זה דבר מאוד מאוד חשוב לי, מה שאנחנו עושים שם זה למעשה לתת הזדמניות לילדים מעוטי יכולת, לארגן להם מחנה אימון בחינם ולחשוף אותם למגלי כשרונות שבאים למחנות האלה. אנחנו מנסים להכין אותם לחיים האמיתיים. כאשר אני הייתי ילדה לא היו הרבה ארגונים כאלה, ולכן חשוב לי מאוד להתמיד בנתינה הזאת. אנחנו גם מעודדים ילדים לרכוש השכלה ולהבין שהחיים זה לא רק כדורסל ושכל אדם צריך שיהיו לו כמה שיותר אפשריות ותוכניות גיבוי למקרה שמשהו ישתבש. בעצם אנחנו מוכנים לעזור בכל אופן שאפשר והעזרה שלנו לא מוגבלת רק לאפיק מסויים."
במכללה למדת דרמה ומשחק ואני מתאר לעצמי שחברותיך לקבוצה מקבלות "טעימות" מכך, האם את רואה את עצמך עוסקת בזה בהמשך?
"זה משהו שרציתי לעשות ואני מאוד אוהבת, אך אני לא מתכוונת לרדוף אחרי זה בכוח. לוקח הרבה זמן עד שפורצים, לפעמים 10-15 שנים, בעיקר אם אין לך את הקשרים הנכונים במקומות הנכונים. אם יהיו לי את הקשרים אז כן, אני אנסה. כרגע, אין לי יותר מדי זמן להשיג את זה, נראה לי שאולי אהיה מאמנת כדורסל, מתישהו, אם כי לא החלטתי באופן סופי."
שתפי אותנו בבקשה מנקודת המבט שלך, על החיים בישראל, רחוק מביתך. מה תאמרי\תמליצי לשחקנית שתשאל את דעתך לגבי ישראל, וכיצד ישראל שונה ממקומות אחרים ששיחקת?
"כל מקום שאתה נמצא בו אתה יכול ללמוד ולהשכיל, אני חושבת שאם יש לך הזדמנות להכיר תרבות שונה זה נהדר. בפעם הראשונה שהגעתי לישראל הייתי קצת מפוחדת בגלל מה שרואים בטלוויזיה. חשבתי שזה מדבר. הגעתי לכאן והופתעתי לטובה. אני אומרת לשחקניות ששואלות אותי על ישראל שפה זה כמו אמריקה הקטנה. כולם מדברים אנגלית, מזג האוויר נהדר, אנשים נחמדים. זה לא כמו ספרד או טורקיה שרוב האנשים לא מדברים אנגלית. קל להסתגל לכאן. וכאשר משחקים במקום אחר, מבינים כמה נוח לחיות בישראל. אני אוהבת את המדינה שלכם!"
את כבר כמה עונות כאן, יש לך חברות ישראליות ואמריקאיות, מהי דעתך בנוגע לסוגיית מספר הזרות?
"אני חושבת ששתי זרות, כמו שחלק מציעים, זה רעיון לא טוב. בכנות, אין פה מספיק שחקניות מקומיות ברמה גבוהה, חסרות פה שחקניות ישראליות טובת בשביל ליגה עם שתי זרות. אני מבינה את אלה שאומרים שארבע זרות זה יותר מדי, כי זאת ליגה ישראלית ולא אמריקאית. למעשה אני חושבת שהמצב הנוכחי טוב. אם הישראליות יתאמנו קשה ויבנו עצמן בצורה נכונה ושיתפרו, אז יהיה מקום להפחית את מספר הזרות. יש פה שחקניות מוכשרות, אבל אין מספיק שחקניות מקומיות מוכשרות כמו באיטליה או בטורקיה, ולכן אני חושבת שהורדת מספר הזרות יפגע ברמת הליגה."
זאת עונה לא רגילה ומיוחדת השנה ברמלה, כיצד את מסכמת את ההרפתקאה עד כה?
"לא ידעתי הרבה על המצב ברמלה לפני שהגעתי. שמות גדולים לא חשובים עבורי. אני יודעת שלא "ספרו" אותנו אחרי מה שהיה בתחילת העונה אבל יש לנו קבוצה ללא אגו עם שחקניות שנלחמות. זאת באמת עונה עם הרבה דרמה!"
למעשה, גם הערב, למרות החסרון של אליסון האמנת ביכולת שלכן לנצח.
"זאת הייתה עבודה קבוצתית, אנחנו משחקות ביחד וכל פעם מישהי אחרת יכולה להביא את הערך המוסף למשחק. הערב למשל מיכל הייתה מצוינת. יש לנו שחקניות שיעשו הכול בשביל לנצח. אליסון שחקנית מצוינת והיא השחקנית הכי חשובה שלנו, היא הלב של הקבוצה, הרכזת של הקבוצה וכולם מבינים את חשיבותה לקבוצה. אני שמחה שהיום כל אחת נתנה קצת יותר מבדרך כלל."
כתבות אחרונות באתר
|