א. תחילת הקריירה... התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ג' בבית ספר לכדורסל של "בני הרצליה". כבר בכיתה ד' עליתי לשחק בקבוצה של כיתות ה'-ו' והייתי הכי צעירה. שיחקתי שם עד גיל 16 ובכיתה י"א עברתי לשחק במכבי רעננה. במקביל שיחקתי בנבחרת תיכון "היובל" בהרצליה בליגת על תיכונים, בה לקחנו אליפות I.S.F, ובנוסף הגענו לחצי גמר בשנתי האחרונה שם.



ב. כדורסל כחלום ילדות... הכדורסל אף פעם לא היה חלום ילדות שלי. כשהייתי קטנה רקדתי בלט ושיחקתי קצת כדורסל עם אחי ואבי במגרש ליד הבית. בסופו של דבר רציתי ללכת בדרכו של אחי, שהיה גדול ממני ב-4 שנים ולשחק כדורסל וכך היה, עם השנים אחי עזב את הכדורסל, אך אני ידעתי שאני במקום הנכון כי מאז לא רציתי להפסיק.



ג. עיצב אותי כשחקנית... מה שעיצב אותי כשחקנית והשאיר בי חותם משמעותי היו השנים שלי בנבחרות הצעירות. התקופה החלה בקדטיות והמשיכה לנבחרת הנערות והעתודה. אחד הדברים שאני יכולה לשים עליהם אצבע שהשפיעו על התפתחותי כשחקנית וכבן אדם, היו השנים בהן רוני קאן אימן אותי בנבחרות הקדטיות והנערות. רוני נטע בי את השורשים להתנהלותי כשחקנית הן בצד המקצועי והן בלקיחת אחריות אישית על הקריירה שלי תוך שאיפה מתמדת למצוינות. בהמשך עברתי עוד הרבה אירועים מעצבים, כי הרי כל עונה שונה לגמרי מהקודמת ומכל דבר אתה לומד, מתפתח ובעיקר מתחשל. עם זאת, אני יכולה לומר במבט לאחור שאת השנים של הנבחרת אני רואה באור אחר.


ד. מועדון שהוא בית... מכיוון שעברתי קבוצה בגיל צעיר מהרצליה לרעננה ובהמשך הגעתי ל"בנות השרון" בבוגרות תמיד תהייה לי זיקה ל-2 המועדונים האלו, כי שם התחלתי למעשה, גדלתי ועברתי הרבה חוויות. בשנתיים האחרונות אני משחקת באליצור חולון ויש לי רק מילים חמות לומר על תחושת הבית שהם מעניקים לי.


ה. השנה שהיתה... השנה בחולון הייתה שנה מצוינת הן מבחינת הקבוצה והן מבחינה אישית. סיימנו במקום הרביעי וכעת אנחנו משתתפות בסדרת חצי הגמר- זהו הישג רציני מכיוון שחולון לא הגיעה למעמד זה מזה 14 שנה. עברה עלינו שנה מלאה בתהפוכות אך בדיעבד זה מה שגרם לטעם מתוק בפה, תמיד האמנתי שנוכל להגיע רחוק. מבחינה אישית אני רואה שנה זו כשנה שבה קפצתי מדרגה בעקבות עבודה קשה באימונים ומחוץ להם. קיבלתי יותר דקות משחק, ולקחתי את ההזדמנות ב-2 ידיים.

ו. האירוע שיא בקריירה... קשה להגדיר מהו אירוע השיא שלי בקריירה, מכיוון שאני עדיין בהתחלה ולא הגעתי לרגעי השיא שאני חולמת עליהם. אני כן יכולה לציין את ההישגים בנבחרות: בשנתי השנייה בנערות הייתה אליפות באילת- זה היה קמפיין מדהים מבחינת הישג הנבחרת (הגענו לחצי גמר) ומבחינתי האישית. שבועיים לאחר מכן זכינו במדליית הזהב במכבייה. קמפיין נוסף הנחשב בעיניי כהצלחה אישית היה הקמפיין האחרון שלי בנבחרת העתודה. מה שגורם לי להחשיב את הנבחרות כאירועי שיא זה עצם המעמד להיות בנבחרת ישראל ולייצג את המדינה, זה תמיד מרגש אותי כל פעם מחדש.


ז. להיות שחקנית ישראלית... בשביל להיות שחקנית ישראלית בליגת העל צריך להיות עם חוזק מנטאלי גבוה. מגיל צעיר למדתי שבשביל להגיע להישגים צריך לעבוד, ובליגת על צריך גם יותר מזה. ממרום גילי הלא מבוגר בכלל (22) עברתי המון חוויות שגרמו לי להבין את המזל הגדול שנפל בחלקי על כך שאני עוסקת במקצוע שהתחיל כתחביב בכלל- זו לגיטימציה שרוב האנשים אינם זוכים לה. אותו תחביב ילדותי שהפך לקריירה מביא אותך מצד אחד אל קצה היכולת, שואב ממך הרבה אנרגיות ומאמצים, ומצד שני מעניק סיפוק עצום. כי כשטוב לך בכדורסל- אין דבר יותר טוב מזה.


ח. להסתכל אחורה ולהגיד שהשגתי... יש לי מספר חלומות הקשורים לכדורסל שהייתי רוצה להגשים והדרך לפניי עוד ארוכה. מה שבטוח- לא אעצור עד שאשיג אותם. בסופו של דבר אני רוצה להרגיש מסופקת, להסתכל לאחור בחיוך ולהתרפק על הישגיי, על זיכרונות מיוחדים ואנשים טובים שפגשתי בדרך. כמו כן, הייתי רוצה להסתכל לאחור ולהרגיש שהגשמתי את החלום של אבי ז"ל, שתמיד ליווה אותי מצעירותי לכל המסגרות שבהן לקחתי חלק- תמך, עודד והכי חשוב-האמין בי.



צילום: לילך וייס