בכל שבוע נזכה להכיר קצת יותר "אישית" שחקנית אחרת מהליגות הישראליות, והשבוע -
עדי לוקס (25), גארדית המשחקת בליגת העל במדי מכבי רמת חן. מלבד היותה שחקנית כדורסל לוקס היא סטודנטית שנה א' לספורתרפיה בווינגייט.
א. תחילת הקריירה... התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ב׳ אחרי שעברתי לעיר נתניה משכונת וותיקים, הגעתי ילדה חדשה לבית ספר חדש וראיתי שפתחו בבית ספר יונתן חוג לכדורסל לבנות תחת שמחה לב צור וממש רציתי לנסות לראות איך אני משתלבת. אחרי אימון אחד הבנתי והרגשתי שיש לי אהבה לכדור הכתום! במהרה צירפו אותי גם לקבוצת הבנים, שם יכולתי להתחזק ולהשתפר אפילו עוד יותר. בהמשך הייתי בליגה לילדות ובמקביל גם בליגה לנערות שהבנות שם היו בנות 16-18 ואני בת 12 בלבד. אני זוכרת שזה ממש גרם לי לעבוד אפילו עוד יותר קשה ולהראות שאני לא פחות טובה מאף אחת מהן ושלגיל אין משמעות!
ב. כדורסל כחלום ילדות... מהרגע שהתחלתי לשחק כדורסל בגיל 8, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים, הייתי מוכנה לעשות הכל ולוותר על הרבה דברים כדי שאולי יום אחד אני אגיע לרמות הכי גבוהות. ראיתי משחקים בטלוויזיה ודמיינתי את עצמי שם, שאומרים: ״לוקס ל-3 וזה נכנס״, כל פעם הצבתי לעצמי מטרה ורציתי לכבוש אותה, כל פעם ניסיתי לאתגר את עצמי מחדש ולהוכיח לעצמי שאני יכולה להגיע כמה שיותר רחוק.
ג. עיצב אותי כשחקנית... כבר בתור ילדה, צפיתי במשחקים של מכבי תל אביב ובקלטת של עודד קטש, שהיה בשבילי מודל לחיקוי. אני זוכרת איך הייתי מנסה לחקות את המהלכים שלו באימונים ובמשחקים ותמיד היה לי חלום לפגוש אותו ולשחק איתו אחד על אחת וללמוד ממנו אישית. בנוסף הייתי עוקבת אחרי ליגת העל לבתי ספר בטלוויזיה ותמיד דמיינתי את עצמי משחקת שם גם, מה שלבסוף קרה אחרי שרלף קליין ז״ל וארז דגן התעניינו בי וממש רצו שאני אעבור לבית ספר 'הדסים'. ישר הסכמתי. רלף עזר לי להתפתח מבחינה מקצועית, אימוני בוקר ב7 בבוקר לפני בית ספר רק יכולת אישית, חודשיים אימונים איתו זה כמו שנה בקבוצה, רלף היה אומר לי להציב לעצמי מטרות לפני כל משחק בדברים הקטנים לא רק נקודות כמו כמה ריבאונד הגנה אני צריכה לקחת, כמה חטיפות, איך אני עוצרת בהגנה את השחקנית היריבה, איך אני לוקחת את ההחלטות הנכונות במשחק, מאוד היה לי חשוב לשמוע את דעתו המקצועית ואת ההשקפה שלו על החיים, רלף היה מאמן גדול אבל יותר מזה בן אדם מדהים!
ד. מועדון שהוא בית... בשבילי אליצור נתניה תמיד יהיה הבית! שמחה לב צור, גידל אותי מגיל 8 ועבר איתי את כל השלבים בדרך לליגת העל. בנתניה קידמו אותי והשקיעו בי הרבה כדי שאני אוכל יום אחד להגיע לרמות הגבוהות ביותר. הכי ריגש אותי שאחרי שיצאתי מהבית בפעם הראשונה לשחק בחולון בליגת העל, נתניה פנו אליי לשחק אצלם בקבוצה בתור שחקנית בוגרת ומנוסה. בשבילי להגיע לאולם שרת ולדרוך על הפרקט, תמיד יגרום להתרגשות ופרפרים בבטן.
ה. האירוע שיא בקריירה... מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד רציתי להגיע לנבחרת ישראל ולייצג את המדינה באליפות אירופה וללבוש את מדי הנבחרת עם הדגל שלנו. ביום שמאיר אליהו בחר בי כאחת מתוך 12 הבנות שייצגו את מדינת ישראל באליפות אירופה לדרג א׳, זה היה היום הכי מאושר בחיים שלי, רעדתי מרוב התרגשות וזה היה רגע שיא שלא יישכח.
ו. להיות שחקנית ישראלית... זה לדעת להיות חזקה מנטאלית ולא להישבר כשקשה, להרים את הראש ולהמשיך לעבוד קשה ולדעת שכל יום צריך להגיע לאימון ולתת את ה200% ולהוכיח את עצמך מחדש ולא לוותר לעצמך, לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים ולתת את הכל גם אם לפעמים זה רק ל5 דקות ולעשות את הדברים הנכונים כדי לגרום למאמן להשאיר אותך על המגרש.
ז. להסתכל אחורה ולהגיד שהשגתי... במבט לאחור, אני יכולה להגיד שאספתי הרבה חוויות בדרך, הכרתי אנשים שנכנסו לחיי, שבלי הכדורסל לא הייתי מכירה אותם, צברתי הרבה ניסיון והתבגרתי תוך כדי, למדתי המון ממאמנים שונים ומשחקניות ישראליות וזרות, היו לי עליות ומורדות, אבל תמיד ניסיתי לקחת את הצד החיובי של הדבר, זוכרת תמיד שאני עוסקת בדבר שאני הכי אוהבת בעולם. מבחינה אישית, אני עדיין לא יכולה להגיד שהשגתי את כל המטרות בכדורסל הישראלי כמו אליפות וגביע ואני רק מקווה כשאפרוש, אני אוכל להסתכל אחורה ולהגיד שהשגתי גם את זה.
