א. תחילת הקריירה... התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ו' אחרי מספר שנים בהן שיחקתי כדורעף וכנראה שהכדורסל משך אותי יותר. תמיד מצאתי את עצמי בזמן חוג הכדורעף נמצאת ליד הסל ומחכה שהמאמן לא יסתכל רק כדי לזרוק לסל...שנתיים ללא פעילות גרמו לי להבין שאני רוצה את זה ויותר נכון צריכה את זה!! ובכיתה ח' הצטרפתי למכבי כפ"ס, היו לנו 2-3 אימונים בשבוע, אומנם בליגה נמוכה ועל הבלטות בחוץ אבל עם הרבה רצון, מוטיבציה והתלהבות של התחלה. כ"כ שמחתי להיות חלק ממסגרת "רצינית", כל סוף שבוע שיחקתי עם חברותיי ל"מגרש" ולפעמים גם עם בנים. זה היה קבוע, יום שישי, 3 אחהצ, נפגשים ב"שזר", משחקים 3 על 3, אף אחת מאיתנו לא הבריזה.
בכיתה י' כבר עברתי למכבי רעננה, רק שם באמת למדתי את רזי המשחק והכדורסל מבחינתי עלה דרגה.


ב. כדורסל כחלום ילדות... בתור ילדה צפיתי הרבה מאוד במשחקי כדורסל, רוב הלמידה שלי היתה בעצם מחיקוי משחקניות אחרות ולא ממדריך או מאמן. הייתי הרבה מאד שעות במגרשים בחוץ והתייחסתי לעצמי כמקצוענית גם כשעוד לא הייתי בכלל במסגרת כזו. הכדורסל תמיד היה בראש סדר העדיפויות ותמיד ידעתי בתוך תוכי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה.


ג. עיצב אותי כשחקנית... מה שעיצב אותי כשחקנית כדורסל ולא פחות כבת אדם היא העבודה תחת המאמן רוני קאן. רוני אימן אותי בכיתה י"ב כשהייתי עוד "בוסר", הוא מינה אותי לקפטנית הקבוצה והעלה אותי לקבוצת הבוגרות של המועדון. הוא הנחיל בי ובשאר שחקניות קבוצתי עקרונות עבודה, משמעת עצמית, עמידה בזמנים, חתירה למצוינות ובעיקר - שלהיות בני אדם זה הרבה יותר חשוב מלהיות שחקניות כדורסל. אלו הם ערכים שמלווים אותי עד היום ובוודאי ילוו אותי גם בהמשך דרכי.


ד. מועדון שהוא בית... מכבי רעננה זה המועדון שהתפתחתי בו והפכתי בעצם למקצוענית, לקחתי חלק בקבוצות נערות ב', נערות א', בוגרות ליגת על ולאומית. במהלך התקופה במועדון גם יצא לי לאמן בבית הספר לכדורסל, בבית התלמיד.
תמיד כשאני מגיעה לאולם "אביב" יש בי תחושות נעימות, נוסטלגיה וכיף גדול לפגוש את שאולה, יוני, איתי ושאר החברים.

צילום: אמיר רפאל