הסיבוב הראשון של ליגת העל הסתיים השבוע, ובמקום הרביעי, באופן דיי מדהים (ולכן גם תכונה בהמשך הראיון "הפתעת העונה") הפועל גליל עליון.
הקבוצה הצנועה מהצפון שמתבססת על ישראליות מקומיות בחיזוק זר, הצליחו להתברג בין ארבעת הגדולות כשמשאירות מאחור קבוצות כרמת חן וראשון לציון.
קשה לומר שיש אחראי אחד להצלחה של גליל עליון, מדובר בצוות מסור שרץ כבר הרבה שנים יחד שגידל דור מוכשר של שחקניות במעטפת המתאימה, ובכל זאת, איש עסקים מהמרכז, אוהד מכבי ומכור לכדורסל נשים, הגיע לראות ערב אחד את גליל עליון מנצחת קבוצת תחתית, אליצור בני ברק, והשאר היסטוריה.

תום פלינק , בן 39, אב ל-2. הוא איש עסקים ושיווק מתל אביב, שחקן כדורסל לשעבר ומכור לכדורסל נשים.
לפני 3 שנים עלה לגליל העליון שם הקים את מלון הבוטיק "אחוזת נפתלי" והתאהב בקבוצת הכדורסל המקומית.

איך זה קורה שפתאום מגיע למשחק נשים בלאומית ומתאהב?
כדורסל נשים תמיד היה אצלי בדם. באותה תקופה כשהייתי בגליל חבר לקח אותי למשחק ב"הר וגיא" בדפנה נגד אליצור בני ברק. האווירה וההתנהלות שראיתי היתה שונה מכל מה שהכרתי עד אז. בתום המשחק שוחחו איתי גורמים הקשורים לקבוצה ולכדורסל באיזור, הציעו לי להיות יו"ר.
כמו ילד שחולם שכשיהיה גדול תהיה לו קבוצת כדורסל, ככה אני הרגשתי כשהציעו לי – כחלום שהתגשם.
אני זוכר שהבטחתי לבנות שאקח אותן לליגת העל. באותה תקופה זו היתה נראית הצהרה הזויה, אבל מאז כברת דרך, שכללה אליפות בנערות א' ואליפות בליגה הלאומית לנשים, והיום אנחנו בליגת העל.


לפני שממשיכים, תרשה לי להתעכב על המשפט "כדורסל נשים אצלי בדם". זה משהו שלא שומעים הרבה...
אני אוהב כדורסל מגיל אפס למעשה. בצעירותי שיחקתי כדורסל, ראיתי כדורסל, אוהב את הענף. לפני כ-8 שנים הייתי בפעם הראשונה במשחק כדורסל נשים, משחק של אליצור רמלה, מאז לא מסוגל לראות כדורסל גברים.
כדורסל הנשים הזכיר לי את הכדורסל של פעם, פחות אתלטי ופיזי אבל הרבה יותר אינטליגנטי.
התחלתי לראות הרבה מאד כדורסל נשים, גם בארץ וגם WNBA. בהמשך הטירוף השתכלל לכדורסל מכללות, כשקמתי באמצע הלילה לראות שידורים ישירים ואפילו משחקי תיכונים אול-אמריקן.


ועכשיו אתם בליגת העל עם סגל מקומי, ציפו שתיאבקו בתחתית ואתם מקום רביעי
הסגל הישראלי שהביא את הקבוצה לליגה הראשונה נשאר כמעט כולו, למעט אלי הינטון למעשה. את הזרות שהצטרפו למרקם הזה היינו צריכים לבחור בקפידה. הבאנו 2 שחקניות בוגרות מכללת טקסס, סידני קרטר ואדאורה אילונו שמכירות אחת את השניה משם וכריסטין פלורנס שמכירה את השתיים, ככה שגם בין הזרות יש היכרות קודמת שהביא לשילוב קל ולחיבור מהיר בקבוצה. יחד עם האופי המיוחד שלהן והסגנון שהתאים לקבוצה לחץ ומשחק ריצה, הקבוצה התחילה טוב את העונה ובינתיים עומדים בציפיות שאני הצבתי לעצמי בתחילת העונה, פלייאוף עליון.


ובאמת, הזרות שלך עד עכשיו הן סיפור הצלחה, איך הצלחתם לפגוע כך בזרות?
זה תהליך שלקח 3-4 חודשים. בדרך כלל סוכנים מציעים שחקניות, שולחים קלטות והצוות בוחר, אצלנו זה היה הפוך. היו לי 200 שמות של שחקניות שידעתי שרוצה, משם התחיל תהליך מיון וסינון. ישבתי עם מאמן הקבוצה, עידן ביר, וגיבשנו את השמות שרצינו. גם כשהציעו שחקניות מוכחות וותיקות בארץ לא התבלבלנו. השעות הרבות שהעברתי בצפייה בכדורסל האמריקאי גיבש אצלי את ההחלטה.
גם לא פשוט להביא שחקניות זרות לגליל, הן צריכות לגור כאן בצפון, רחוק מהבילויים של המרכז, ככה שחיפשתי בנות עם אופי חזק ומיוחד ואני שמח שצדקתי והוכחתי שהדרך שלי היתה נכונה, ככה גם כשאמרו לי שרוקיות הן מתכון לכישלון וזרה לבנה גבוהה לא תצליח, הלכנו בדרך שלנו. אדאורה, למשל, אמנם לא נבחרה בדראפט אבל רואים שבטקסס היתה מאד מגוונת ואתלטית, והנה העונה ליריבות בארץ קשה לקבוצות לשמור אותה.

אז הצלחת להביא 4 זרות איכותיות ומנגד אף לא ישראלית אחת, כמה זה מתסכל ששחקניות ישראליות נרתעות מלעלות לגליל?
נכון. זה חבל שזה המצב, אבל מדובר בהפסד של כולם. שחקנית ישראלית כדי להצליח, אם באמת היתה רוצה, צריכה להקריב מקצועית וכלכלית, מדובר בוויתורים על בילויים ומשפחה ועל חלק מהחיים האישיים וחייבת להשקיע ולא להגיד "תנו לי" או "שלמו לי יותר". לדעתי, שחקנית ישראלית שרוצה לשחק ולהצליח בליגת העל יכולה, השאלה כמה היא באמת רוצה.
ועדיין, אני צריך להיות כן ולומר שהאשמה היא לא רק על השחקניות, אלא על שני הצדדים. חורה לי ששכבת גיל 17-19 יוצאת למכללות ולא נשארת ומתקדמת פה בארץ. לרוב, מקצועית, הן לא מתקדמות שם יותר מאשר כאן. אבל המכללות הן חוויה, שם הן משחקות מול אולמות מלאים ועוד יוצאות עם תואר. בארץ , אם יישארו, יילחמו על המקום שלהן עם 4 זרות, הכסף לא משהו ובמקביל גם לא מצליחות ללמוד, צריך ליצור את כל התנאים לישראליות שיגידו שמכללה זה לא אטרקטיבי עבורן.

אני מתסכל על הדור הזה וכואב לי הלב. הן לא באמת משחקות שם. העטיפה נוצצת 5,000-6,000 איש בקהל, אבל הן רוב הזמן מסתפקות בשלוש ארבע דקות למשחק, כשבארץ היו צריכות להיות מובילות.

איך עושים את זה?
קודם ל להוריד את כמות הזרות. במקביל ליצור תנאים אקדמיים, מסלול בו יכולות לצאת עם תואר ראשון, זה סופר קריטי. שחקנית כמו נוף קדם או מאי דיין, שיידעו שאם יישארו בארץ ישחקו הרבה דקות ויזכו למלגה הן לא יחפשו את המעבר למכללות.
האחריות מוטלת עלינו כיושבי הראש של הענף ברגע שנייצר את התנאים, האחריות תעבור לשחקנית להוכיח שראויה לתנאים האלה.


זה בעצם מה שמנסה לייצר בגליל?
הפתרון צריך להיות מערכתי. בגליל יש מגורים והסדר למלגה עם מכללת תל-חי, אז שחקניות נשארות פה. אבל צריך שהאופציה תהיה גם במרכז, ברעננה, בדרום, בכל הארץ.
אני מקווה שהמינוי של איריס שטארק ליו"ר המנהלת עם הקשרים יקדם את נושא המלגות, כדי ששחקניות לא יעלמו במכללות.


איך הקהל המקומי קיבל את המעבר לכפר בלום?
עשינו בקיץ ובמהלך העונה הרבה עבודת שיווק ופרסום, בעיתונות המקומית, פוסטרים ביישובים, הרבה מאד יחסי ציבור והקהל הגיע. גם הניצחונות שעשינו פה על רמלה ורמת חן עזרו לחשיפה והיום אני יכול להגיד שבמשחקי בית יש כ-400 אוהדים, שזה יפה ואני מאמין שיהיו יותר אם נמשיך להצליח.


המרחק הגיאוגרפי לא מפריע רק לשחקניות, גם בעלי תפקידים צוותי שידור, לא ממהרים להגיע לצפון. אפילו את תואר האליפות העניק נציג מקומי של האיגוד בלי שהגיעו אנשי איגוד מהמרכז, העונה הסתיים סיבוב ועוד לא היה שידור מהגליל?
אני לא יכול לשים את הגליל בתל אביב. אני עושה פה את המקסימום עם מה שיש, כל מה שאתה אומר הוא נכון, אבל זה מצב נתון. אני נותן את התנאים הכי טובים שאני יכול פה בגליל ויכול רק לבקש שיבואו. מי שלא מגיע הפסד שלו, לא כופה על אף אחד.


"מתרחק מהפוליטיקה

פלינק עדיין "צעיר" בענף, רק שלוש שנים כיושב ראש קבוצה וזו השנה הראשונה בליגה הראשונה. פלינק לא היה חבר באיגוד הכדורסל, כך שהעונה כחבר מנהלת ליגת העל לנשים זה המפגש הראשון שלו עם הפוליטיקה המניעה את הענף.


איך היה המפגש הראשון עם הפוליטיקה אחרי שנתיים פסטורליות בצפון היחסית מבודד?
פוליטיקה לא זרה לי, בלי קשר לכדורסל. הייתי יועץ פוליטי של חברי כנסת, בעסקים שלי נחשפתי ללא מעט פוליטיקה, ככה שזה לא מפחיד אותי. אישית לא באתי לכדורסל בשביל הפוליטיקה, לא מעניין אותי להיות חבר נשיאות. אני כאן כי המצב בענף לא טוב וצריך לשנות.
אני שהצעתי את איריס (שטרק, ש.ב.) ליושבת ראש המנהלת, חושב שחייבים להפסיק עם הפוליטיקה כי היא דופקת את הכדורסל. לכן תמכתי בגורם מחוץ לענף שלא מקושר לסיעה כזו או אחרת. העובדה שהמינוי עבר פה אחד מוכיח שגם אצל יתר החברים מחלחלת התובנה שאפשר אמנם לריב ולהתווכח אבל צריך לפעול ביחד כלפי חוץ כדי להרים את הענף. לכולם היום ברור שהמצב לא טוב ואם יימשך ככה לכדורסל אין עתיד.


אתה מאמין שהשינוי יבוא מהמנהלת?
עד היום כדורסל הנשים היה "ביי-פרודקט" של כדורסל הגברים. היום עם המינוי של איריס, שלא שייכה לפוליטיקה ובאה למעשה בהתנדבות, המנהלת יוצאת לדרך חדשה ואיתה הענף כגוף עצמאי ובעל אינטרסים משלו.


אם אתה צריך לשים את האצבע על ה"טופ 3" בעיות מרכזיות שחייבים לשפר באופן הדחוף ביותר, מה הם לדעתך?
קודם כל לקבוע איך הליגה תראה בחמש השנים הקרובות מבחינת מבנה ומבחינת יחס זרות-ישראליות עם כל המשמעויות הנלוות לכך. אני חושב שבהדרגה צריך להוריד את מספר הזרות, במשחקי נבחרת ישראל האולם היה מפוצץ, הקהל בא לראות כדורסל מקומי וצריך לתת לו את זה במינון הנכון. פחות זרות יאפשר גם להביא באותו סכום כסף זרות טובות יותר, מה שיעלה את הרמה.
דבר שני, להסדיר את זכויות השידור, החוזה מסתיים בסוף העונה וחייבים לייצר חוזה חדש שיאפשר כמה שיותר חשיפה במדיה.
דבר שלישי ולא פחות חשוב, חייבים להתמודד עם השאלה איך מביאים כמה שיותר קהל למגרשים. בכל העולם כדורסל נשים הוא בילוי משפחתי, גם בארץ צריך להגיע למצב הזה.
אולי לשבת עם משרד התרבות והספורט, לבנות את המוצר נכון, לשכור אוטובוסים והסעות לקהל.


כאחד שמגיע מהגליל כמה פוקוס אתה חושב שצריך לשים על הפריפריה כדי לקדם את הכדורסל בה, כשהיום הכל נע כמעט בין רעננה לאשדוד, עם כמה נציגים בודדים בצפון?
מאד קל להגיד "פריפריה" אבל צריך לטפל בכדורסל הנשים בכל הארץ. המדינה שלנו קטנה מדי בכדי לקרוא לאזור מסוים פריפריה. אם נפעל ונהייה אטרקטיביים גם הקיפוח ילך וירד, היום לוקחים בחשבון את הגליל כי עשינו עבודה טובה ונחשפנו.
אני לא חושב שהענף צריך לקדם כדורסל בדרום, למשל, אלא איש כדורסל שחשוב לו צריך להקים מועדון בבאר שבע ולהתחיל לבנות משם.


ומה עם ילדה בת 14 שרוצה לשחק כדורסל אבל אין אף איש עסקים שזה מעניין אותו באיזור בו מתגוררת?
אם כדורסל הנשים יהיה על המפה ומספיק אטרקטיבי, יהיה שווה להורים להעביר אותה לאחת הערים שיש בהן כדורסל, אשדוד, רמת חן או לגליל, אבל קודם צריך לבוא ולייצר את אותו מוצר אטרקטיבי. איזי שרצקי, למשל, עשה כדורגל בקרית שמונה, לא יילל אלא בנה מועדון והיום כל ילד שם מסתובב עם חולצה של איתורן.


בענף חסר יציבות כמו שלנו גליל עליון תהיה גם בעונה הבאה?
מבחינה אבסולוטית המועצה בגליל נותנת את התמיכה הנמוכה ביותר, הספורט המקצועני לא בראש סדר העדיפויות שלה, נלחמתי מלחמות גדולות בקיץ ומה שקיבלתי אמרתי תודה ויצאנו לדרך.
רוב התקציב מגיע מספונסרים חיצוניים, יש לנו את "איתורן", "בראשית" שעוזרים עוד משנה שעברה ואנחנו עובדים משנה לשנה.
את השנה הזו נצליח לסיים בתקציב מאוזן וללא גרעון ואני מקווה שתהיה המשכיות.


אתה אופטימי?
הצלחנו לייצר קבוצה יש מאין, אנחנו במקום הרביעי בליגה כשכולם הימרו שניאבק על הירידה אז כן אני אופטימי.


ובהסתכלות על הענף כולו, אחת מקבוצות הפאר כמעט נעלמה לפני חודשיים – מה זה אומר על הסיכויים של שאר הקבוצות לשרוד?
גם בתחום הזה אני אופטימי, יוצאים במנהלת לדרך חדשה, אז נכון הענף במצב קשה אבל אין מה להישבר או להרים ידיים.
המצב של רמלה באמת היה קשה ואם לא היינו דוחים את המשחק הם היו יורדים ליגה, אבל הסכמתי לדחות כי רמלה חשובה לענף.
אז אם כל יושבי הראש יפעלו ככה במקום במלחמו, עם טוב לב נצליח ליצור דברים יפים.
יותר גרוע לא יכול להיות, אז בטוח שיהיה יותר טוב.