א. תחילת הקריירה... למרות שאני מגיעה מבית של כדורסל, בת לאמא שחקנית בעבר, את האהבה למשחק גיליתי דווקא ברחובות ארה"ב. בגיל 8 עברתי עם המשפחה לקליפורניה ושם התנסיתי כמעט בכל חוג ספורט אפשרי אך התאהבתי בכדורסל. החיים בארץ זרה ושפה זרה גרמו לי מלבד שיעורי המתמטיקה לבלות את רוב הזמן בחוץ במגרשי הכדורסל, היה זה מקום המפלט שלי, הכדורסל הפך לשפה מחברת עם חברים מכל העולם, שיחקת במשך שעות ובכל זמן פנוי הלכתי לזרוק לסל. בהמשך נרשמתי למועדון (קלאב- בארה"ב אין אגודות כמו בארץ) שם שיחקתי בעיקר עם בנים והשתתפתי בתחרויות מקומיות, ובנוסף גם בחטיבת ביניים בקבוצת הבנות של בית הספר שם גם זכינו באליפות הראשונה –התואר הראשון שלי.
בגיל 13 חזרתי לארץ והצטרפתי לאליצור חולון (אחרי תקופה קצרה באליצור ראשל"צ לפני שהתפרקו). זו היתה התקופה היפה של חולון עם נערות חזקות וקבוצת פאר בוגרת שכולנו שאפנו להגיע אליה. מבחינתי תחילת הקריירה המקצוענית היתה עם החזרה שלנו לארץ, חודש מהרגע שנחתנו הצטרפתי לאגודה, חיידק הכדורסל היה עמוק בתוכי.



ב. כדורסל כחלום ילדות... כילדה בארה"ב ששיחקה כדור סל חלמתי להגיע לקולג, בארה"ב ה"היי-לייט" של הקריירה זו תקופת הקולג', שחקנים ושחקניות עובדים שנים ומכוונים להגיע לקולג' הכי טוב ולקבוצה הכי טובה, לכן לא הייתי מוכנה לוותר על החלום וכמה ימים אחרי השחרור משנתיים צבא, כבר הייתי על המטוס בדרך למימושו.
כשחזרתי לשחק בארץ, בגיל העשרה, החלום שלי היה לשחק בליגת העל ולהגיע לנבחרות ולהיות חלק מהן מאז ומתמיד הייתה זו בעיני זכות גדולה מאוד לייצג את המדינה.
לא לכולם יוצא לעסוק בחלום הילדות שלהם, ואני מאוד מעריכה את זה שכ-20 שנה אני חיה את חלום ילדות שלי.



ג. עיצב אותי כשחקנית... בתור שחקנית שעברה הרבה קבוצות, מאמנים שונים ושיטות כדורסל שונות, עם השנים למדתי ולקחתי משהו מכל מקום. למזלי יצא לי לשחק אצל טובי המאמנים בארץ שאין ספק שהשפיעו עלי ועיצבו אותי כשחקנית עד היום, כמו גם ערכים ומוסר עבודה.
בקולג' הדברים שלמדתי קיבלו חיזוקים נוספים, למדתי הרבה על הבנת המשחק, וחידדתי את היכולת לרדת עד לפרטים הקטנים ביותר, התמדה, מחויבות וגם סגנון משחק שונה.
דבר נוסף שעיצב אותי הן 2 הפציעות בברך הלא קלות שעברתי במהלך שהותי בקולג'. ההתמודדות עם פציעה רחוק מהבית ולבד חישלה אותי, עשתה אותי חזקה ומלאת מוטיבציה להשקיע, להלחם ולהראות לכולם מה אני שווה – זה היה הדרייב שלי.
אני חושבת ששם למדתי ששום דבר לא יכול לשבור אותי.


ד. מועדון שהוא בית... עד כמה שזה עצוב, קשה לי לקרוא למועדון מסוים "בית". כשחזרתי לארץ הצטרפתי לרמת חן, זה היה הבית החם הראשון שלי כשחקנית בוגרת. הם נתנו לי הזדמנות ראשונה להוכיח את עצמי אחרי חזרתי ארצה. רמת חן היא אגודה טובה וחמה הדואגת לשחקניות שלה.
בתום השנה השנייה שהייתה טובה מבחינה אישית קיבלתי הצעות מקבוצות בארץ שחלקן היו משדרגות אותי כלכלית באופן משמעותי, אך הרגשתי מחויבות להישאר ברמת חן, ובכל זאת השנה אני כבר בקבוצה אחרת. אני חושבת שבארץ לא מעריכים מספיק את נושא הזהות של הספורטאית עם האגודה שלה, לכן אני מאוד מעריכה את מה שבונים באשדוד.
השנה חזרתי לחולון, הבית הראשון שלי, למקום בו גדלתי כילדה, אפילו לאותו אולם וזה מרגיש ששום דבר לא השתנה.
אני מאוד שמחה על ההזדמנות שקיבלתי השנה לשחק בחולון בבית שגדלתי בו, זו סגירת מעגל בשבילי כשחקנית בכירה שחוזרת לאגודה הראשונה שלה.

ה. אירוע שיא בקריירה... עד כה החוויה הכי גדולה שעברתי הייתה להגיע לפיינל פור עם הקולג' שלי באלסקה אנקוראג'. הקולג' היה "החיים של העיר", בעיר שאין בה קבוצת פוטבול וכדורגל, אלפי תושבים היו מגיעים למשחקים והאוהדים נסעו איתנו גם למשחקי החוץ, לראות כזו כמות קהל וכאלה אנרגיות קשה לשחזר פה בארץ, אולי במשחקי מכבי תל-אביב. ההישג שלנו היה גם הישג השיא של המכללה עצמה וסופה של תקופה בשבילי, בשדה התעופה קיבלו אותנו עם בלונים ,סרטים ופרחים.
לדעתי אירוע השיא הבא שלי יהיה לזכות בתואר בארץ.


ו. להיות שחקנית ישראלית... אני חושבת שהבנתי מה המשמעות של להיות שחקנית ישראלית דווקא בקולג', שם הכי הרגשתי צורך להזדהות ולייצג את ישראל, ושם גם קיבלתי את הרצון העז לחזור ולשחק בארץ, בליגה הכי ישראלית שיש.
בעיניי, להיות שחקנית ישראלית בארץ או לייצג את הנבחרת זו זכות ולא מובן מאליו.


ז. להסתכל אחורה ולהגיד שהשגתי... בשלב זה של הקריירה שלי יש עוד כמה דברים שהייתי רוצה להשיג בכדורסל, אבל עד כה אני חושבת שהכדורסל נתן לי המון דברים וכלים בחיים ועזר לי לעצב את מי שאני היום.
ביום שאחרי הפרישה אני מקווה להסתכל אחורה ולראות שהצלחתי לתרום משהו לענף, להשפיע איכשהו, אולי אפילו לעשות שינוי ובמקביל לראות שהגשמתי את השאיפות שלי שהן זכייה בתואר עם הקבוצה בה אני משחקת ולייצג את ישראל כשחקנית נבחרת.
למרות כל התסכולים והקשיים הייתי עושה את הכל שוב ובוחרת בכדורסל גם היום. עבדתי בכל מיני עבודות, למדתי לתואר ראשון ותואר שני אבל תמיד אני חוזרת למגרשים כי זה הרבה יותר מעבודה, אין ספק שבמבט לאחור זו הייתה הבחירה שלי גם היום =)