|
"רציתי להפסיק לאמן" - אלי רבי מסכם עונה
אורלי קלינגר
,02/05/2008
עונת 2007/2008 הגיע לסיומה אתמול בערב ברמלה בים של קונפטי, שמחה אמיתית, חיבוקים, שדידת גופיות משחקניות, והרבה התרגשות. 'ספסל' תפס את אלי רבי, שהוביל את רמלה לדאבל שני ברציפות, לשיחה על העונה הכי קשה בקריירה שלו. על קבוצת החלומות שהתפוצצה לו בפנים, על המחשבות להתפטר, על רגעי השיא והשפל, ועל אוסף השחקניות שבסופו של דבר יצאו איתו למלחמות על התארים. כל מה שעבר על מי שאייש השנה את משרת האימון הכי מלחיצה בענף – בפנים.
צילום: מוטי קלינגר
"מאד נכנסנו ללחץ, כי בנינו קבוצה עם ציפיות בשמיים. היו בטוחים שדקה שלישית נוביל 40 – 0, וזה לא הלך. הקבוצה נראתה בתחילת העונה כאילו בנות באו לפה לנופש"
בסקר המאמנים שערכנו בפתיחת העונה, רמלה קיבלה 8 קולות מתוך 8 אפשריים לקחת את האליפות. צ'סיטי מלוין, טנג'לה סמית' ואנסטסיה קוסטאקי מרמלה צברו יחד 7 קולות מתוך 8 אפשריים להיות הMVP של הליגה. אף אחד בליגה לא הצליח שלא להסתנוור מהסגל שרמלה בנתה, כולל רמלה בעצמה. קבוצה עם עומק שלא ראינו שנים רבות בליגה אם בכלל, קו קדמי מהחזקים בכל הזמנים, ואפילו את שי דורון החתימו שם. מה, לא תבחרו בהן לקחת אליפות? עד פגרת החגים בינואר – כל ארבע הזרות כבר ארזו מזוודות וטסו מישראל עם כרטיס בכיוון אחד. לא היה קשה לגרום לרבי להיזכר מיד מתי בדיוק התחיל המשבר.
"את טנג'לה סמית' וצ'סיטי מלוין אני בחרתי", אמר אלי רבי בחדר האח"מים באולמה של רמלה, המקום השקט היחיד באולם ובסביבתו, דקות אחרי שרמלה זכתה בדאבל שני ברציפות. "למעשה פגשתי את הבנות האלה ב15 לאוקטובר, שלושה ימים לפני המשחק הראשון. טנג'לה הגיעה יומיים לפני פתיחת הליגה, ולא התחברנו. הלך קשה הסיפור, אחרי ההפסד הראשון נגד בנות השרון בהרצליה, שזה היה מחזור 2 נדמה לי, מאז למעשה התחיל הבלאגן. מאד מאד נכנסנו ללחץ, כי בנינו קבוצה עם ציפיות בשמיים. היו בטוחים שבדקה שלישית נוביל 40 – 0, וזה לא הלך. הלחץ התחיל לשחק תפקיד והפסקנו לתפקד. זו הייתה ההתחלה".
מכבש השמועות סביב רמלה עבד שעות נוספות, ואין זרה אחת שלא שמענו שהנה, היום היא הולכת הביתה. למרות זאת היה די קשה לתפוש איך חותכים שתי אולסטאריות WNBA, שתי שחקניות פנים מהטובות שהיו בארץ שאפילו לא ממש הבנו איך הן בחרו ברמלה במקום להרוויח יותר ברוסיה. היה די ברור שלפחות אחת מהן לא תחזור מפגרת החגים, ובסופו של דבר שתיהן נחתכו.
"כל מה שקורה בקבוצה, אם אני נותן לזה יד, זה אחריות שלי", אמר אלי רבי לגבי ההחלטה לא להחזיר אותן, שכמובן הושפעה מגורמים נוספים בהנהלת הקבוצה או בעצם, העיר. "היות והן לא פה, זו אחריות שלי. האם אני ב100% הייתי מחליף את צ'סיטי מלוין ואת טנג'לה סמית'? אני לא יודע. אבל באיזשהו מקום הדברים נעשו על דעתי, שיהיה ברור באופן חד משמעי. הטענה שלנו הייתה בעיקר לא לשחקנית ספציפית. הבנות לא הרגישו מחויבות ב100% למערכת. שחקניות עוברות עונות קשות, WNBA, ולפעמים מגיעות לאירופה אולי לנוח ואני לא רוצה להאשים אף אחת באופן אישי. אבל הקבוצה נראתה בתחילת העונה כאילו בנות באו לפה לנופש, ועם זה היה לנו מאד מאד קשה. כל זמן שבנות לא נפלו על הרצפה היה לי מאד קשה לסנגר עליהן. אם הקבוצה הייתה רצה, אנשים היו הופכים עולמות ומשיגים את הכסף. ברגע שהקבוצה הפסידה בתחילת העונה, אז הלחץ עשה את שלו . אל תשכחי הקבוצה לא גייסה את כל הכספים בהתחלה, והיה חשש שאם הקבוצה לא תצליח לא נוכל לגייס את הכסף והיות ומדובר בסכומי עתק, פחדנו להתרסק. זה הלך ביחד, הקטע המקצועי מול המחויבויות הכספיות".
"זו הייתה העונה הכי קשה שהייתה לי בקריירה. אחרי שהפסדנו בגומלין בהרצליה, רציתי להפסיק לאמן בכלל"
הפתיחה של רמלה כאמור לא הייתה מרשימה, והגרלת רבע גמר גביע המדינה שזימנה להן מפגש כפול עם הלהיט של הליגה – בנות השרון – הייתה סיבה גדולה לדאגה. פציעות והרחקות מצערות בבנות השרון בסופו של דבר השאירו את רמלה במרוץ הגביע ואת חלום הדאבל בחיים.
"אני יכול להגיד לך שזו הייתה העונה הכי קשה שהייתה לי בקריירה, ולפחות פעם אחת, אחרי שהפסדנו בגומלין בגביע בהרצליה, רציתי להפסיק לאמן. בכלל", סיפר רבי. רמלה נוצחה במשחק הזה 96 – 83 אחרי שספגה 40 נקודות ברבע האחרון, אבל הדיחה את בנות השרון בזכות 22 הפרש מהמשחק הראשון בו רמלה ניצחה סגל חסר מאד של בנות השרון. "לקחתי מאד מאד קשה את ההפסד הזה, גם אני הייתי אשם. למרות שעלינו לחצי הגמר, הרגשתי רע ופניתי לשמוליק לבקוביץ', היו"ר, ואמרתי לו 'שמוליק, אם אתם מרגישים יותר טוב שמאמן אחר יאמן, אין לי שום בעיה עם זה'. שמוליק רק חיזק אותי ואמר לי בשום פנים ואופן ושכל זמן שהוא פה אני פה, מאד הערכתי את זה. זה נתן לי אנרגיות להמשך".
ההמשך היה בהרכב צנוע הרבה יותר מזה שפתח את העונה. בפגרה כמעט כל הקבוצות שינו את הסגל אבל השמות הגדולים שהגיעו במסגרת הרכבת האווירית, נחתו בקבוצות אחרות. רמלה חזרה מפגרת הליגה עם סגל חדש שכלל את ג'קי ג'ונסון, הגארדית הצעירה שרל בייקר שאחת מהקבוצות שלא הגיעו לחצי גמר הפלייאוף ויתרה עליה, וקמיל ליטל שהגיעה למבחנים. אחרי משחק אחד בתל כביר המבחן הסתיים, ליטל חזרה לארה"ב, ומישל סנואו נחתה. עכשיו לכו תאמנו קבוצה שמשחקת בשתי מסגרות, עם סגלים שונים בכל אחת, שחקניות חדשות כל שני וחמישי, ולחץ לא להפסיד. זו עדיין רמלה, למקרה ששכחתם.
"לפני שרל [בייקר] וג'קי [ג'ונסון] היינו קבוצה מתה, קבוצה שהקהל לא נהנה לראות אותנו. פתאום הפכנו לקבוצה סוחפת, קבוצה מהירה, קבוצה אטרקטיבית".
השיחה נקטעה בפעם החמישית בערך ע"י צפצוף הטלפון הנייד של רבי, שהשתיק אותו. כמעט 100 הודעות SMS כבר יש לו, הוא סיפר, ואמר שיקרא אותן אחר כך. בינתיים היה חשוב יותר לדבר על ג'קי ג'ונסון, אולי השחקנית שמסמלת הכי טוב את ההישג של רמלה עם האליפות הזו. ההחתמה של ג'ונסון, שחקנית ששיחקה בעבר ברעננה וברמלה, לא בדיוק גרמה לקבוצות אחרות בליגה להתחיל לשקשק. ג'ונסון גם נפצעה בברך בסוף פברואר, הקבוצה פרסמה שהיא סיימה את העונה, אבל היא עבדה קשה במשך שבועות וחזרה כנגד כל הסיכויים למשחק 2 בחצי גמר הפלייאוף נגד רמת השרון. השאר – היסטוריה.
"את ג'קי ג'ונסון, מאז שהיא הייתה פה בארץ, כל שנה ניסיתי להביא אותה. אני מאד מחזיק מג'קי, הקטע של הWNBA לא עושה עלי רושם", הסביר רבי. "אני חושב שג'קי היא אחת השחקניות המוכשרות ביותר שהיו פה בארץ. היא אולי לא גבוהה מספיק ואולי לא מהירה מספיק אבל את מה שיש לה בראש, אין להרבה הרבה שחקניות או שחקני כדורסל. אם היינו נותנים לה לאמן את הקבוצה, היא הייתה עושה את זה לא פחות טוב ממני. היא פשוט מבינה את המשחק יוצא מהכלל", אמר.
רמלה של אחרי הפגרה הייתה קבוצה אחרת לגמרי, קבוצה של גארדיות, אם כי כמובן ממש לא מעל הליגה. רק שהפעם זה כבר לא הפריע לאף אחד. "גם ג'קי וגם שרל, מהרגע שהן הגיעו נתנו לקבוצה איזשהו speed up כזה שלא היה לנו לפני זה. לפני זה היינו קבוצה מתה, קבוצה שהקהל לא נהנה לראות. פתאום הפכנו לקבוצה סוחפת, קבוצה מהירה, קבוצה אטרקטיבית. אני חושב שההגעה של שתיהן נתנה גם איזושהי אפשרות לשי דורון להראות את היכולת שלה, כי המשחק שלנו הפך להיות הרבה יותר מתאים לשי. לפני זה המשחק היה תקוע, סטטי, עם גבוהות, וזה גם מנע משי להראות את הפוטנציאל שלה".
הצלע השלישית במשולש הזרות החדש של רמלה הייתה מישל סנואו, השם הגדול היחיד בקבוצה. הסנטרית הפותחת של היוסטון קומטס, אול סטאר בWNBA, מטביעה עם תעודות. אבל, כמו שידענו גם מהתקופה הקצרה שלה ברמת השרון לפני כמה שנים, עוף די מוזר. "תשמעי, היא בחורה אינטיליגנטית, והיא לא סחבקיאדה", תיאר אלי רבי את הסנטרית שלו באנדרסטייטמנט רצינית. " ג'קי ג'ונסון ביום אחד כבר ניהלה פה את העניינים, התחילה להסתובב לי עם הכלב פה, היא פה השתלטה, פתחה לי פה כלביה. למישל לוקח יותר זמן. החוכמה שלנו, הצוות, היא לדעת להתמודד עם כל האנשים האלה. בסך הכל, היא עולם שכולו טוב, מישל. בחורה טובה, צריך רק להגיע אליה".
מעבר לאופי, לסנואו היו לא מעט סיבות אובייקטיביות מאד לבעיות ההתאקלמות בקבוצה, לא משנה כמה היא הכחישה שזה משפיע עליה. "היה מאד קשה בהתחלה. מישל הגיעה לפה, ופתאום יום לפני משחק מול רוז'מברוק אנחנו מודיעים לה שהיא לא משחקת באירופה כי נגמרו לנו ההעברות. זה לא קל", אמר רבי על השבועות הראשונים של סנואו ברמלה, בהם היא בעיקר ייצרה לעצמה מפקפקים. "היא התמודדה עם זה כמו גדולה, אבל מצד שני הקבוצה עושה הצלחות מדהימות באירופה והיא בינתיים רואה אותנו אולי יומיים בשבוע כי רוב הזמן אנחנו לא בארץ, והיה לה קשה מאד להשתלב. היו תקופות שהיא כמעט נשברה, ואני כמעט נשברתי מלעבוד איתה. אני יכול להגיד לך שבאימוני בוקר בזמן שנמרוד עבד על סל אחד, אני הייתי עובד עם מישל לבד בסל השני, מביא לה כדורים. אלי רבי מביא למישל כדורים שעה, כדי להגיע למצב שתהיה לנו איזושהי אינטראקציה. עברנו את התקופה הקשה ולשמחתי במאני טיים, מישל סיפקה את הסחורה".
הסחורה הייתה סדרת גמר מצוינת, וגם משחק גדול במשחק 5 ברמת השרון בחצי הגמר. סנואו הייתה הMVP של רמלה בסדרת הגמר עם 16.2 נקודות למשחק באחוז מטורף לכל הדעות – 72.7% מהשדה – ו-8.5 ריבאונדים למשחק.
"שי עשתה לדעתי עונה שאפילו אני, גדול המסנגרים עליה, לא האמנתי שתשחק ברמות האלה"
אם נעזוב לשנייה את כל התהפוכות שעברו על רמלה השנה, אחד מהדברים הקבועים הבודדים בקבוצה היה נוכחותה של שי דורון. כשדורון חתמה ברמלה כל הליגה ידעה שהיא תהיה יתרון אדיר שלהן על שאר הקבוצות, אולי חוץ מהאנשים שלא הכירו את דורון פרט למשחקי הנבחרת בקיץ האחרון. דורון קלעה קצת יותר משש נקודות למשחק בנבחרת באחוזים חלשים, אחרי שנה קשה וארוכה שכללה עונה אחרונה במרילנד וקיץ מתיש בתור רוקי בניו יורק ליברטי.
"בנבחרת? בטח שהייתי מאוכזב, ציפיתי משי, אני יודע מה שי שווה", אמר רבי, שמשמש כידוע גם כמאמן נבחרת ישראל. "קודם כל לא בטוח שלמאמן מותר להגיד על שחקנית מה שאני חושב על שי, אבל היא אחת הספורטאיות הגדולות ביותר של מדינת ישראל, גברים ונשים כאחד. זה מה שאני חושב על שי. הייתי מאוכזב שהיא לא שיחקה טוב בקיץ, אבל לא באתי אליה בטענות. היא לא הייתה בכושר ובסך הכל, נבחרת הנשים עשתה את הישג השיא שלה בכדורסל. עלינו לא בפוקס, עלינו בזכות, ושי הייתה חלק מההישג הזה, גם כשהיא לא הייתה בשיאה. אני רק יכול לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה טובה, השמיים הם הגבול. אבל סך הכל שי הייתה חלק גם בנבחרת וידעתי שגם ברמלה זה יבוא. ההתחלה הייתה קשה מאד, גם לשי, ולשמחתי עם הזמן זה הלך והסתדר עד שזה הגיע למצב ששי עשתה לדעתי עונה שאפילו אני, גדול המסנגרים עליה, לא האמנתי שתשחק ברמות האלה".
דורון הייתה אחת השחקניות הטובות בליגה כולה, וללא ספק הישראלית הכי בולטת שהייתה פה מזה הרבה מאד שנים. היא סחבה את רמלה על גבה בהרבה משחקים, עם סלי ניצחון ותצוגות בהגנה, והייתה השחקנית היחידה שקיבלה קולות לMVP של הליגה פרט לטנישה רייט. "נכון, ואני חושב שזה מגיע לה", פרגן רבי. "שי דורון עשתה מספרים באירופה יותר טובים ממוניק קורי. שחקנית ישראלית ביורוקאפ, עזבי ליגה ישראלית. לעשות ברמלה מספרים זה הרבה יותר קשה מבכל קבוצה אחרת כי ברמלה יש מספיק בנות טובות ברוטציה", אמר וסיפר גם כי דורון הייתה גם אחת המנהיגות של רמלה על המגרש ומחוצה לו. "אם הבחורה בגיל 22-23 באה ומדברת בפסקי זמן, מדברת בבוקר, מדברת בערב, אומרת את מה שיש לה להגיד ומרגישה נוח לדבר עם כל שחקנית בגובה העיניים, זה סוג של מנהיגות. לעשות את זה בגיל כל כך צעיר, אחרי שהרבה אנשי מקצוע אמרו לי 'אל תבנה עליה כשחקנית חמישייה בתחילת השנה'? היא לקחה את הדברים. הקרדיט הוא שלה, לא של אף אחד אחר".
"שלושה רגעי שפל? אני יכול לתת לך 15 רגעי שפל. הקהל התחיל לשיר לי בקצב, 'תתפטר! תתפטר!'. יצאתי בחסות המשטרה. אבל גם היו רגעים מדהימים השנה, בכמויות אדירות"
לקראת סיום חזרנו לרזולוציה קבוצתית יותר, וביקשתי מרבי למנות שלושה רגעי שיא ושלושה רגעי שפל שהיו העונה. ברור שעם העליות והירידות שהיו לרמלה השנה שגרמו לבורסה להיראות יציבה, ההגבלה על שלושה רגעים לא הייתה בקשה ריאלית.
"שלושה רגעי שפל? אני יכול לתת לך 15 רגעי שפל. ההפסד בחולון [מחזור 9, 79 – 75], זה היה... פשוט התביישתי. לא שאסור להפסיד, אבל לא כמו שהפסדנו", אמר רבי שהמחשבה על המשחק ההוא גרמה לו להתעלם מהשמחה הגדולה שבקעה מחדר ההלבשה שמעבר לקיר. "היו שם מצבים במשחק שזה היה בושה, הבנות לא כיבדו את המקצוע שלהן. אני מאד מאד כעסתי עליהן. אני למעשה אחראי על המערכת, בטוב וברע, אז פשוט התביישתי. התביישתי לעמוד מול המעסיקים שלי וזה כי לא סיפקנו את הסחורה. הרגע השני אני חושב שהיה במשחק הגומלין של הגביע בהרצליה, למרות שעלינו לחצי גמר ובעיקרון עשינו את שלנו, זה היה עוד רגע קשה" אמר. זה היה המשחק האחרון של רמלה לפני הפגרה, וגם אחריה נשאר זמן לעוד רגע אחד. "עוד רגע היה ההפסד לרמת השרון פה בבית, השלשה של מירב דורי [מחזור 16]. הן באו בלי דיאנה ג'קסון, ואביב לביא בא אלי לפני המשחק ואומר לי, 'נו, זה לא כוחות'. הקהל התחיל לשיר לי בקצב, 'תתפטר! תתפטר!'. יצאתי בחסות המשטרה. אז אמנם זה היה חווייתי, פתאום משטרה מלווה אותי, אתה מרגיש שאתה חשוב. אבל זה לא היה סימפטי. אבל היו עוד...".
כשהגענו לרגעי השיא, רבי דיבר הרבה יותר מהר, ניסה לדחוס לתשובה כמה שיותר לפני שאזכר שביקשתי שלושה רגעים. הוא אפילו לא הספיק להזכיר את גביע המדינה ואת העובדה שהקבוצה שלו הרגע גזרה רשתות. "היו רגעים מדהימים השנה, בכמויות אדירות. כל הניצחונות בגביע אירופה, כשנסענו עם כלום ושום דבר. בשיקטאש בבשיקטאש, טארנטו בבית, BC מוסקבה פה, גלאטסראיי פה. זה קבוצות שהיו הרבה יותר טובות מאיתנו", אמר רבי על העונה המדהימה של רמלה ביורוקאפ, שהסתיימה רק בחצי גמר הגביע אחרי שלושה ניצחונות בסדרות ללא יתרון ביתיות. "ניצחונות ברמת השרון בפלייאוף, עשינו ניצחונות הרואיים השנה פשוט. נסענו למשחקים בלי ג'קי ג'ונסון, עשינו דברים מדהימים השנה".
עם כל הכבוד לדאבל של רמלה, ויש, מה כל זה אומר על הליגה? איך קבוצה שעוברת כל כך הרבה גלגולים, צרות ושינויים לוקחת דאבל ועוד עם זרה פצועה? "אני חושב שהייתה ליגה מאד מאד צמודה ושקולה השנה, לפחות חמש קבוצות צמרת שיכלו לנצח אחת את השנייה. מבחינת הרמה, זו לא הייתה העונה הכי טובה שיש, באופן חד משמעי", הודה רבי במה שכולנו הרגשנו כל השנה. "היו פה קבוצות הרבה יותר טובות בעבר. אבל הקבוצות האחרות עשו כמיטב יכולתן. אני חושב שרמת השרון הייתה קבוצה מצוינת השנה, יותר טובה משנה שעברה. בנות השרון הייתה קבוצה טובה, רמת חן הביאו זרות יוצאות מהכלל, לא כל כך התחבר להן. בסך הכל הרמה לא הייתה גדולה, מכל מיני סיבות, כל קבוצה עם הבעיות שלה, למרות שהביאו שחקניות על. טאג' מקוויליאמס, מישל סנואו, צ'סיטי מלווין, טנג'לה סמית', אנסטסיה קוסטאקי – היה פה השנה מקבץ של שחקניות שלא היה פה אף פעם. אבל זה לא בא לידי ביטוי מבחינת הרמה".
רבי מחזיק גם בכובע של מאמן העל של נבחרות ישראל, וכמובן שמעבר לכך שהרמה בליגה לא הייתה מדהימה השנה, נושא התקדמות השחקניות הישראליות מעסיק אותו יותר. "אני חושב שקטיה אברמזון עשתה עונה יפה מאד, שיחקה תחת לחץ. היא הייתה שחקנית חמישייה בגביע אירופה והביאה את הקבוצה גם בזכותה לחצי גמר גביע אירופה. לא צריך להתעלם מזה. אני חושב שנעמי קולודני עשתה עונה יפה מאד ברמת השרון, אורנית שוורץ עשתה עונה יפה מאד בבנות השרון, יחד עם חן נוסל", ציין רבי.
"למי שחושב שזה קל, זה לא קל, ובסך הכל אם בעבר התרומה של הישראליות הייתה מסתכמת בלהעיף שלשות, היום השחקניות שלנו הן אקס פקטור מאד מאד משמעותי בקבוצות. גם באשדוד. שחקניות באו ותרמו, זה לא כזה פשוט, הן משחקות פה עם הטופ של הכדורסל. צריך לזכור גם שלפני 4-5 שנים שיחקו בליגה המון מתאזרחות. היום, למעשה חוץ מגורביץ' ומוסטפינה, הרוב פרשו והיום הבמה היא של הישראליות פרופר. אני חושב שאנחנו מרוויחים מזה כי סוף סוף אחרי הרבה שנים יש לנו גם נבחרת לאומית לגיטימית. אני מקווה שזה רק ילך וישתפר".
"אני מודה שאני מתלבט בכלל אם להמשיך לאמן כדורסל. אני נותן את נשמתי לעבודה והענף לא מפצה על זה כלכלית"
אז אחרי דאבל שני ברציפות והצלחה מסחררת כל כך באירופה, החזרה לרמלה בעונה הבאה צריכה להיות ברורה מאליה, אבל רבי לא הסתיר את ההתלבטויות שלו. "אם ברמלה ירצו שאני אמשיך, אני אשמח. אני חושב שבכלל להגיע למצב שברמלה אני מועמד לשנה רביעית זה הישג שלעצמו", ועל זה באמת אין ויכוח.
"אבל בסך הכל אני באמת נותן את נשמתי לעבודה. אני מודה שאני מתלבט בכלל אם להמשיך לאמן כדורסל כי אני עובד מאד מאד קשה", סיפר רבי. "אנשים לא יודעים אבל אליצור רמלה נשים מתאמנת היום בסטנדרטים של קבוצת NBA או קבוצת יורוליג גברים. אנחנו עושים 10 יחידות אימון בשבוע, פלוס חו"ל... זה שוחק, זה מתיש וזה לא מסדר אותי כלכלית. יש פה גם פן כלכלי ואמרתי לעצמי, עם כל ההשקעה הזו, כל המשפחה שלי שנפגעת, כל האנרגיות שאני מוציא, לא היה לי יום חופש חודשים. עברתי דירה, ואני שישה חודשים לא מצליח למצוא יום לעשות חנוכת בית. עם כל זה, והענף לא מפצה על זה כלכלית, אז אולי אני אלך לעשות איזשהו תפקיד ניהולי. אני איש ניהול, אני יכול לנהל חברה או משהו שקשור בספורט, בכדורגל או בכדורסל. זה עלה לי בראש, אבל יכול להיות שאני אדחה את זה קצת. אני חושב שאני כרגע די בתקופה טובה שלי כמאמן, אני חושב שמה שעשינו עם הנבחרת בקיץ היה דבר מדהים. אני יודע נגד מי שיחקנו, אני יודע מה זה סלובקיה שיש שם שחקנית שאני מנסה להביא אותה לפה ב100,000 דולר ולא שיחקה שם דקה. ניצחנו נבחרות אדירות. פלוס ההישגים ברמלה, אני חושב שאני בתקופה טובה ויכול להיות שאני צריך לחכות עם הפרישה שלי".
אחרי כל כך הרבה הצלחות, בליגה ועם הנבחרת, ברור שכדורסל הנשים צריך לקוות שאלי רבי יישאר בענף. יש מקום לדבר בכלל על מעמד המאמן בליגה, כי אם זה המצב ברמלה אז מה קורה בקבוצות אחרות, אבל זו כבר כתבה אחרת. לאלי רבי ולשחקניות שהניפו אתמול צלחות ברמלה מגיע כל הקרדיט שבעולם, ואין ספק שזו הייתה האליפות הכי מותחת שהליגה ידעה בשנים האחרונות. אז כן, אמנם בספרי ההיסטוריה זה לא ירשם כדבר חדש תחת השמש, אבל כל מי שתפס כמה סיבובים על רכבת ההרים של רמלה השנה לא יכול להגיד שמשהו כאן היה צפוי.
כתבות אחרונות באתר
|
|